מסופר על ארבע דורות של משפחת ארמוזה הספניולית מתחילת המאה הקודמת עד אמצע המאה ה 20 (בערך לאחר מלחמת ששת הימים ).האב גבריאל יורש עסק מצליח למכירת דליקטסים בשוק מחנה יהודה בירושלים. גבריאל מתאהב באישה אשכנזית, רוח'ל. אך הוריו מתנגדים נחרצות לשידוך, ומשיאים אותו - בניגוד לרצונו - לרוזה,שהיא יתומה חסרת כל שנולדה בעיר העתיקה. למרות שגבריאל אינו אוהב את רוזה, נולדים להם שלוש בנות ועוד שני בנים שמתים זמן קצר לאחר לידתם.
הסיפור הוא על חיי משפחת ארמוזה - אולי על ההיסטוריה הקרובה של ארץ ישראל - . על הטורקים שסולקו על ידי האנגלים , על החיים עד הכרזת מדינת ישראל, וסילוק הבריטים, ואחר כך מלחמת השחרור, המצור על ירושלים והקמת המדינה.
כמובן שיש עוד רבדים נוספים שאליהם לא אכנס ואשאיר לקוראים שבאים אחרי לחוות.
אותי הספר ריגש מאד, ולמרות שהוא ארוך בבמיוחד, קראתי אותו באותה מהירות שאני קורא ספר שגודלו כמחצית מספר זה.
זהו לסיכום - כפרה דה עוונות - ספ מומלץ ביותר.
שבת שלום.

נראה לי שלי צ'יילד מיתדרד בצורה קשה לאחרונה.
לפני כמה שבועות קראתי את "שיעור לילי". מרוב שעמום, נטשתי אותו לאחר 100 עמודים.
את הספר הזה החלטתי לסיים ויהי מה.
לגבי עלילת הספר, נראה לי שצ'יילד כתב אותו בחופזה, לאחר שצפה בסרט "משחקי הרעב".
בתוספת עלילה מופרכת על תולדות משפחת ריצ'ר לדורותיה בניו המפשייר.
לסיכום, זוהי כמובן דעה אישית, אבל אני נפרד מספרי לי צ'יילד לתמיד.
ושוב, שיעמומון אמיתי. לא מומלץ!

סיימתי את הספר "ילד בולע יקום" במוצ"ש האחרון ולהלן כמה מילות סיכום.
ברצוני לציין שעד רבע הספר לא נהניתי כלל ובקושי התחברתי לדמויות ולעלילה, וכמעט החלטתי לנטוש.
גיבור הסיפור הוא איליי בל שחי בעיר בריסביין בקווינסלנד אוסטרליה עם אמו, אביו החורג לייל ואחיו שאינו מדבר וצורת התקשורת שלו היא כתיבת משפטים באצבע באוויר, ועם סלים (כשמו כן הוא באנגלית) הולידיי ,שהוא אסיר לשעבר שישב שנים רבות בכלא הוגו רואד והוא אלוף הבריחות מכלא זה. סלים הוא ידיד נפש ואב רוחני של איליי.
הורי הילדים הם סוחרים זעירים במסחר בהרואין בקווינסלנד.
כמו שציינתי החל מהרבע השני של הספר נפגשת המשפחה עם כריש סוחרי הסמים בקווינסלנד, טיטוס ברוז שכלפי הציפור הוא ייצרן של פרוטזות לקטועי גפים ופילנטרופ רציני.
יחד עם טיטוס ברוז מגיע עוזרו הסדיסט איוון קרול. לא אפרט יותר כדי לא לקלקל, רק אדגיש שבנקודה זו הרגשתי כמו אדם שהולך ביום סגריר אפור ותוך דקות ספורות, נעלמים העננים ויום שמשי מפציע.
איליי הוא ילד מרשים מאד, בעל תושיה,דמיון מפותח, הומור וידע רב. בגלל התכונות הנ"ל הוא מגדיר את עצמו "משוגע" (במובן היחובי כמובן).
איליי שואף להיות עיתונאי פליליםבעיתון קורייר מייל ויחד עם נערת חלומותיו קייטלין ספייס מנסה לחשוף את מעלליו של טיטוס ברוז.
קצת למדתי משיחתו של איליי עם העורך של העיתון כשהוא מבקש לעבור למחלקת הפלילים והעורך אומר לו שלא צריך להכניס צבע לכתבות אלא רק להתרכז ברדיפת סקופים
האימרה הזאת מאד הזכירה לי את איילה חסון.
לסיכום ספר מעניין, כתוב מצויין,חוש הומור שהצחיק אותי לא מעט ( התגעגעתי לספר שיש בו מידה כזו של הומור ),אבל בהחלט לא "משנה חיים ממש" כפי שכתוב בגב הספר.
מומלץ מאד.

כריס ואמילי נולדו באותו זמן. הוריהם הם שכנים שביניהם ידידות עמוקה. רק טבעי שהילדים יהפכו לנשמות תאומות בילדותם והחל מגיל 13 תפרח ביניהם אהבת אמת.
כריס הוא אלוף בי הספר בשחיית פרפר ותלמיד מחונן. אמילי בעלת כשרון יוצא דופן בציור וגם היא תלמידה מצטיינת. ואז כששניהם עומדים לסיים את התיכון ולעבור לקול'ג
- אמילי אף נרשמת לסורבון -, נמצא כריס פצוע, ואמילי פצואה קשה כשכדור אקדח עובר מנקב את ראשה, ומתה זמן קצר אחר כך בבית החולים.
כך פותחת ג'ודי פיקו את ספרה ע"י הטלת פצצה שהופכת לסגה משפטית ( גם זה כהרגלה של ג'ודי פיקו ).
את הספרים של ג'ודי פיקו החלטתי להפסיק לקרוא אחרי הספר השלישי, כשהבנתי שהיא סופרת סדרתית - אולי זה עושה הרבה כסף - וגם לכל הספרים תפנית דומה מאד.
פשוט מצאתי את הספר בספריה הקהילתית בעוד השרון, והחלטתי לתת עוד צ'אנס.
למרות כל ההסתייגויות,לא התאכזבתי, איכות הכתיבה מעולה, והסיום כמקובל אצל הסופרת מרגש מאד ( אם כי נראה לי שלא דומה למה שקורה בבית משפט פלילי במציאות).
בגלל שנהניתי באמת נתתי את הציון 5.

מסופר על דורינגו אוונס, רודף נשים כרוני ואהבתו הגדולה לאיימי שהיא אשת דודו.
במלחמת העולם השניה נופל בשבי היפנים ומפקד כרופא ובעל הדרגה הבכירה על קבוצת שבויים אוסטרליים
שבונים בתנאים תת אנושיים מסילה רכבת מתאילנד לבורמה .
החלק הבא של הספר מתאר את חייהם של אלה ששרדו את התופת של השבי היפני., וכן חייהם של שוביהם היפנים.
ספר מוזר קצת כי אין בו סיפור עלילה רציף אלא כאוסף סיפורים סביב בנית המסילה וחייו של דורינגו אוונס.
הספר כתוב בצורה נהדרת ובהירה עד ריאליסטית.
הערה לסיום הפריע לי שאין איזכור לפצצות האטום שהטילו האמריקאים על הירושימה ונגסקי.

מסופר על אשה מבוגרת בשם ינינה דושייקו שגרה בכפר קטן בפולין, על גבול פולין וצ'כיה.
ינינה פוטרה מעבודתה כמורה, וחזרה לעבוד בתור מורה לאנגלית. אך עיקר עיסוקה הוא שמירה על בתי התושבים בכפר בזמן החורף.
יחד אתה נשארים בכפר שני אנשים, שהיא מכנה אותם תפלצת ורגל גדולה. ינינה היא חובבת גדולה של קריאת מפות אסטרולוגיות של אנשים וחושבת שכל דבר שקורה לאדם קורה בגלל מצב הכוכבים. פרט לכך היא אוהבת בעלי חיים ועקב כך נלחמת בציידים הרבים שבסביבתה.
כך נמשך הספר במשך 90 וכמה אחוז מהספר ואני שאלתיצמי איפה פה
ספר המתח שהבטיחו לי. ובכן מסתבר שבאותם עמודים מעטים שנותרו מסתבר שאכן היתה תעלומת מתח.
בגלל הסוף שאני לא מגלה לאלה שיבואו אחרי, הציון של הספר עבר - לדעתי - מ 3-4 ל 5.
מומלץ.

בעיירה איטלקית שנמצאת באלפים האיטלקיים, מתבצע רצח אכזרי ביותר. הרוצח מנקר את עיניו של הקורבן. החוקרת הראשית היא תרזה בטליה, חוקרת קשוחה, אך בעלת מיומנויות יוצאות דופן, בעיקר בהבנת נפשם של הרוצחים ועוד ידע רב. אל תרזה מצטרף המפקח חסר הנסיון מאסימו מריני שצריך להתרגל לגישתה הקשוחה והתובענית.
בתחילה חושבים שזהו רצח בודד, אך מהר מאד הארוע הופך להיות ארוע של רצח סדרתי.
תרזה בטליה היא אשה מתבגרת וחולה בסוכרת שחוששת כל הזמן מכך שלא תוכל להמשיך בעבודתה.
כל הסיפור מתאר בצורה נהדרת את הנופים והאנשים באזור האלפים.
גם לשם הספר יש הסבר, כאשר תרזה אומרת למרינו שיש אנשים שמביטים למטה ורואים פרחים, ויש כאלה שבאותו מקום, רואים למטה גיהינום. (מתייחסת גם לטראומות מעברה ).
את חלקו האחרון של הספר קראתי בנשימה עצורה, והביטוי "לא יכולתי להניחו מידי" בהחלט לא היה כותרת ריקה מתוכן.
הסוף, ופתרון הרצח גם הם מפתיעים ביותר.
הספר כתוב בצורה נהדרת, כל הכבוד לך "אלריה".

הערה לסיום, נראה לי שאלרי טוטי הייתה מצליחה יותר בכתיבת פרוזה, כמו אלזה מורנטה למשל, ולא בתור סופרת ספרי מתח.

גואלד דיאנה !!!
יתכן שזה הספר הארוך ביותר שקראתי מעודי.
פרט לכך, ספר נחמד, קריא ביותר, מספר את קורותיהם של ג'יימי וקלייר פרייזר, הפעם חייהם בגלות בצרפת, ששם הספר "שפירית בענבר" מסמלת את חייהם המשעממים של מעמד האצולה בצרפת.
מסתיים במרד של היעקובינים בקאלודן.
לא ברור לי בדיוק איך לסווג את הסדרה: הרפתקאות, רומנטיקה, היסטוריה או סתם חלום ( מאות שנים עוברות בחטף ) של דיאנה גבלדון.
לסיכום הספר בהחלט אינו נמנה על הספרים הטובים שקראתי, אם כי עם
הורדת ציפיות ושיפוטיות אפשר גם להנות ממנו.

נהניתי מאד, זה הספר השני של פיטר גיימס שאני קורא, הקודם היה - למות ממבט ראשון.
הפעם פיטר גיימס מתמקד במבריח סמים כבד - טראנס גריידי בהתנהלות המשפט, תוך שימת דגש על תפקיד המושבעים.
למעשה מי שפעיל פה היא מג, שהופכת לראש צוות המושבעים.
למרות שג'יימס מעיד על כך שהתיעץ עם אנשי מקצוע, נראה לי שמה שתואר פה, לא דומה כל כך למשפט אמיתי.
את סוף הספר בלעתי בנשימה עצורה וקשה היה לעצור.