ביקורת ספרותית על קיץ בלתי מנוצח - פרוזה # מאת רותה ספטיס
ספר בסדר

---

לפני כחודשיים חזרנו מטיול בארצות הבלקן, במהלך הטיול הזכירו, לא אחת, המקומיות את שנאתן הרבה לסובייטים, אז מבחינה זו הספר הגיע אלי בעיתוי המתאים. סיפור המחנות, לא חידש לי הרבה. בתקופתו של סטלין מליוני אדם נשלחו למחנות עבודה, נרצחו, הוגלו, או פשוט נעלמו.
הספר קריא מאד, לא ארוך מדי ובסך הכל די מעניין.
מה שהפריע לי בספר זה הסוף שלו. אחרי חוויות הקשות אותן עוברת הגיבורה המספרת מגיע סוף טוב. הבעיה בספר שהסיפור לא מלא וסגור, בין הסיפור לסוף יש תחושה שחסר פרק שלם.
הספור מתחיל במשפחה מלומדת, נורמטיבית שנשלחת למחנות. תאור החיים במחנות. במחנות פוגשת הנערה נער, הנסיבות מפרידות ביניהם...ואז מגיע הסוף - הם מתחתנים וחיים באושר וכו'. כיצד הצליחו למצא אחד את השניה? - לא ידוע ולא ברור!
אז, מבחינה הסטורית, יש חשיבות לספור. מבחינה ספרותית? הספר לוקה בחסר.
בסך הכל, עבורי, הספר היה קריא וסיפוק יומיים של אקסקפיזם (שזה גם משהו).

» ביקורות נוספות של סבטלנה כהן
» ביקורות נוספות על קיץ בלתי מנוצח - פרוזה #