אני גרה באנגליה ולקראת יום השואה רציתי להתייחד עם הנושא ולצלול לתוכו עוד טיפה.
אני אוהבת להתעסק בשואה, משפחתם של שני סביי נספו ברובם בשואה ואני אוהבת לחטט בפצעים שכבר הגלידו כי זה מעניק לי תחושה שאני לא שוכחת ואני אף דואגת לזכור.
הספר עצמו מתאר את השואה דווקא לא מעיניים יהודיות אלא מעיניהם של מתנגדי המשטר הסובייטי בליטא.
הסיפור עצמו מביא את הכאב ואת סיפורה של המשפחה וכיצד מפנים אותם מביתם ואת שעובר עליהם במחנות.
אני חושבת שהספר הזה חשוב לא בגלל שהוא מביא סיפור שלא נשמע, אלא מפני שהוא מראה לנו, היהודים, כיצד לא היינו הקורבן היחידי במלחמה הזאת. רובנו יודעים עובדה זו, אך מעטים מאיתנו קראו זו בספר או ראו סרט על השואה מנקודת מבט אחרת.
הספר נחמד מאוד, מרגיש קצת בלתי גמור בסופו, אבל אולי זה פשוט טעם של עוד.
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•••
•••
•••
•••
•••
•••
•••
•••
•••
•••
•••
•••
•••
•••
•••
•••
•••
•••
