ביקורת ספרותית על פרחים מעל הגיהינום מאת אילריה טוטי
ספר מעולה

---

בעיירה איטלקית שנמצאת באלפים האיטלקיים, מתבצע רצח אכזרי ביותר. הרוצח מנקר את עיניו של הקורבן. החוקרת הראשית היא תרזה בטליה, חוקרת קשוחה, אך בעלת מיומנויות יוצאות דופן, בעיקר בהבנת נפשם של הרוצחים ועוד ידע רב. אל תרזה מצטרף המפקח חסר הנסיון מאסימו מריני שצריך להתרגל לגישתה הקשוחה והתובענית.
בתחילה חושבים שזהו רצח בודד, אך מהר מאד הארוע הופך להיות ארוע של רצח סדרתי.
תרזה בטליה היא אשה מתבגרת וחולה בסוכרת שחוששת כל הזמן מכך שלא תוכל להמשיך בעבודתה.
כל הסיפור מתאר בצורה נהדרת את הנופים והאנשים באזור האלפים.
גם לשם הספר יש הסבר, כאשר תרזה אומרת למרינו שיש אנשים שמביטים למטה ורואים פרחים, ויש כאלה שבאותו מקום, רואים למטה גיהינום. (מתייחסת גם לטראומות מעברה ).
את חלקו האחרון של הספר קראתי בנשימה עצורה, והביטוי "לא יכולתי להניחו מידי" בהחלט לא היה כותרת ריקה מתוכן.
הסוף, ופתרון הרצח גם הם מפתיעים ביותר.
הספר כתוב בצורה נהדרת, כל הכבוד לך "אלריה".

הערה לסיום, נראה לי שאלרי טוטי הייתה מצליחה יותר בכתיבת פרוזה, כמו אלזה מורנטה למשל, ולא בתור סופרת ספרי מתח.

» ביקורות נוספות של kisr
» ביקורות נוספות על פרחים מעל הגיהינום