חבל על הזמן. ובכל זאת שתי נקודות לטובת הספר:
א. בעניין הזמן - ובכן קזנובה שוטח בפנינו בכנות את חייו, החל בבחור צעיר ומבטיח שחולש על כל נערה בסביבה וכלה במזדקן שלא יכול להפסיק להשתלח בבנות ועושה
צחוק מעצמו, לאורך הדרך אפשר לראות את התמורות בחיי אדם מהגאוה והתקוות של גיל צעיר, את הפשרות בהתבגרות ובמקרה שלו הנלעגות שבזיקנה.
ב. למדתי להכיר את המאה ה 18 שקרובה מבחינה תרבותית וחברתית למאות שלפניה, האינקויזיציה שולטת עדיין באיטליה, ובחור שבא ממשפחה לא עשירה יכול לפלס דרכו או
בכהונה דתית או כחייל בצבא. אם הוא רוצה להיות קצין הוא קונה את המשרה הזו בכסף וכשהוא עוזב הוא מוכר את משרתו למישהו אחר. חיי המינזר תוססים וכך גם
נשות החברה שעורכות ארוחות וארועים בבתיהן. קזנובה בתחילת דרכו מנסה גם את הכנסיה וגם את הצבא ולאחר שמסולק בסופו של דבר גם מפה וגם משם הולך להיות כנר
בתזמורת שזו פחיתות כבוד ממש.
חוץ מזה הספר הזה מעייף על כל ההרפתקאות הארוטיות וכל ההתאהבויות, בסופו של דבר הסיפור הפך להיות לעוס ואני כנראה אניח אותו בספריה של תחנת הרכבת.












![אני קלודיוס [מסדה]](https://cdn.simania.co.il/bookimages/covers20/205673.jpg)





