קראתי את הספר בנעורי והנה יצאה מהדורה חדשה שלו, בתירגום חדש בהיר קולח , בשפה מודרנית.
הרקליטוס צדק :"פנטה ריי" שפירושו הכל זורם. אין אדם נכנס לאותו נהר פעמיים, במקרה הזה לא הנהר השתנה אלא האדם.
בנערותי , כל ביטוי בנושא קשרים ומין היה מרגש, קריאת הספר היום האירה תיאורים נאיביים בנושא, מול המצאי של הספרות המודרנית.
ובכל זאת נהניתי. כי הספר מאיר תקופה.
קזנובה חי במאה ה 18. עצם העובדה שלמד משפטים וסיים תואר בגיל 16 , מעידה כי למרות מוצאו הלא אריסטוקרטי, הוא בחור שמסתדר. נון קונפורמיסטי במחשבתו ודרכו, קורא תיגר על המוסכמות החברתיות ויודע לנצל מוסכמות אלו לטובתו.
זאת תקופה של כמורה ואצולה מושחתת , יחסי הון שילטון של מלוכה או כמורה ,לגיטימיים לגמרי, אבל עטופים בטקסים ומנהגים.
גם אם גברת או בני זוג מוכנים ליחסים כאלו ואחרים, אין לעבור על קודים של התנהגות שבהחלט יכולים להיות כשלעצמם נועזים.
קזנובה הוא מין חתול אשפתות, שרואה גם בנפילה, נסיגה או בריחה מעיר שהקדיח בה את התבשיל , חלק מהחיים.
הוא אינו שומר על קשר לאחר ההינתקות.
לעומת זאת הוא מקיים את הביטוי היהודי: " אם כבר הנך חייב לאכול חזיר, אז שינטוף". נצל את הכומר או ההגמון עד הסוף כמו את הבתולה המתחסדת.
בימים אלו של תעמולה שמצחינה את המידע האמיתי, שמחתי לקרוא כי אנו לא הראשונים לכך. היום יש בלוגים ואינטרנט כדי להכפיש את היריב וליצור תדמית שלילית.
כל מה שהשתנה הוא אמצעי ההפצה .
והסיפור הוא כך: אציל בשם זורצי, כתב מחזה שהתקבל בשריקות בוז בתיאטרון. הוא החליט כי מחזאי אחר בשם קיארי, דאג לתגובה זאת וזאת כדי למנוע מתחרים. לכן, שכר אנשים שבאו לתיאטרון במחזותיו של כיארי ושרקו בוז בלי קשר למה שקורה על הבמה.
עכשיו אני ממליץ לקרוא תגובות באינטרנט או כותרות עיתונים,ולא חשוב מהי השקפת עולמכם.
גם המנגנונים הכלכליים המודרניים כמו "מינוף", שבהם טייקון מקבל הלוואה מהבנק על סמך ביטחונות מפוקפקים, וזאת להבדיל מ"הלוואה" או "משכנתא" לעמך, אינם פטנט חדש.
קיראו בספר על גילגול של שטרי חוב, ועסקאות מסוג זה, החליפו שמות לטייקונים מודרניים והרי החדשות של היום.
ההבדל היחיד הוא שזאת היתה נורמה , אפילו הגיונית. כיום אנחנו מצקצקים בלשון או מנידים בראש ו.."אוכלים אותה".
הספר כתוב בקלילות. קזנובה הוא פרפר המרחף מפרח ל"פה רך" כדברי שלונסקי. ואני כקורא נהניתי מהענין כי הסיפור שיך לתקופה רחוקה, ואני רק צופה בתיאטרון.
הבעיה בספר היא אורכו, והחזרה או ה"שגרה" בעלילה ואפילו בטכניקות החיזור.