ביקורת ספרותית על אנדיורנס (2013) מאת אלפרד לנסינג

---

מפרץ וסל, אנטרקטיקה. ספינת המחקר צפה בנינוחות במי המפרץ הכחולים; הקרחונים השקועים במים הקרינו רובד טורקיז והמפגש עם חלקיקי הקרח הקטנים שצפו על פני המים, כמו אלפי מיליוני קרטיבים בטעם אננס, יצר מרקם צבעי תכלת שאף שמים לא יכלו להתחרות בהם. הספינה, שבעברה, שמשה כשוברת קרחונים הייתה בנויה מברזל חזק וחרטום ניגוח בצורת פירמידה אבל עתה, בעתות שלום עם הדגים הגדולים, לא היה בה צורך לדייג ועל כן בעליה החליט להסב אותה למחקר הרפתקני ולהשיט עליה תיירים בעלי יכולת כספית ומטיילים, של הרגע האחרון, שמחירי הדקה ה – 90 ירדו לגובה תקציבם.
על אף שעת הבוקר המוקדמת האיר היום כבצהרי היום ומאות פינגווינים רעשניים כבר אכלסו את חופי המפרץ וכלבי ים כרסתניים נמו את גירתם בתום ארוחה מרובת פלנקטונים.
הסיפון התחתון והרחב היה נטוש למעט דמות אחת שדומה שמזג האוויר הקריר לא הטביע את חותמה עליה.
מבט מרוכז היה מתמקד על בחור, לא צעיר, לבוש במכנס ארוך וגופיה דקה ארוכת שרוולים; עטוף היה בטלית נושנה שצבע הלבן מזמן דהה לבז ופסים שחורים רצו בשוליה. טוטפות על ידיו ובין עיניו. עיניו היו עצומות אבל הוא התנענע בקלות ופיו רינן תפילת קודש נושנה.
מתחת לבטן הספינה, שחה דג גדול, נצר למשפחת דגים גדולים וקדמוניים. הוא הבחין בספינה כשהגיע יום קודם לכן ונזכר בסיפור שסבא רבה שלו סיפר לו כשהיה גור קטן אודות ספינה שהגיעה בוקר אחד, לפני יותר ממאה שנה, די קרוב לחופי אנטרקטיקה ואז הקרח כיתר אותה והיא אנשיה נתקעו קרוב לשנה בקרח הדחוס. הסבא רבה ראה לראשונה את אותם יצורים מוזרים, הולכי על שתיים ועטופים בפרוות מוזרות. הוא זכר כיצד אותם אנשים ובראשם יצור מוזר בשם שקלטון ירדו מהאנייה ופלסו את דרכם בשיממון הקרח האינסופי במשך חודשים רבים בניסיון להיחלץ לאחר שאוניתם נטרפה ע"י כוחות הטבע העצומים. הישרדותם הדרמתית ומאבקם באיתני הטבע נצפתו בהשתאות ע"י סבו רבו שעקב וליווה אותם במסלול המלטותם.
עתה כשהספינה צפה מעליו, הוא סרק אותה בסקרנות ומידי פעם עלה לגובה פני המים לקלוט אולי את אותם היצורים תוך כדאי נשימת אויר ופליטת אדים מגבו הרחב.
מידי פעם הוא פער את פיו הגדול ומרובה שיניים ושאב לקיבתו הגדולה כמות עגונה של פלנקטון ומים.
הוא שמע צליל מוזר מגיע מגובה פני הסיפון ובניסיון להטות את אזנו לצליל המוזר הוא התרומם וחשף את פלג גופו העליון ואז הוא שמע את השירה והצליל היכה בו בצמרמורת ארוכה. זיכרון ילדות עמוק צף בו, אודות סיפור שאמו סיפרה לו עת היו שוחים ביחד בין ימים ויבשות, על מורשת משפחתו הקדומה ועל אותו אב קדמון שלפני אלפי שנים כוח עליון ציווה עליו, בעת סערה, לבלוע איש קדוש שהושלך הימה מספינה. אותו קדוש שהה בבטנו של האב הקדמון שלושה ימים ושלושה לילות ובמהלכם שר והתפלל באותה שפה קדושה וקדומה עד שהושלך לחופה של עיר אליה נדרש ללכת בשליחות הכוח העליון.
מאז נכרתה ברית לא כתובה בין הדגים הגדולים, שביום הפקודה יקראו לדגל בהישמע אותו שיר בשפה הקדומה וכעת בחושיו הגנטיים חש אותו דג גדול שהרינה אותה הוא שומע זהה לשפה העתיקה שאבות אבותיו נשבעו אמונים אליה.
בצורה בלתי מוסברת הוא התחיל לצייץ בהתרגשות רבה בניסיון לענות לשירה הנעימה שהוא שומע ועד מהרה רבים מבני עמו, דגים גדולים מסוגים רבים, הגיחו ממעמקי הים ובהתרגשות רבה סובבו סביב האונייה וענו בשריקות עמוקות ומגוונות.

» ביקורות נוספות של ישי
» ביקורות נוספות על אנדיורנס (2013)