עמדת הסופר לא משהו לא התרשמתי מהספר , כל אווירת האומללות , הייאוש ,הסבל, הטינופת והשפה שבה נכתב הספר אולם נועדו להדגיש את "האהבה האנטי גזענית" שמגולמת בספר אבל מבחינתי כל הסיפור הזה הוא כמו איזה אוטופיה מתחסדת של הסופר – הנה כולנו חיים רע וכולנו אוהבים אחד את השני. חרא אולי מגבש בצבא , אבל לא בחיים של היום יום. לדעתי אנשים סובלים צריכים מחנה משותף אחר מלבד לחיות בחרא ע"מ להסתדר אחד עם השני.

"ביתה האמיתי של האהבה הוא תמיד מקום מסתור." רומן גארי אותם קטעים "אנטישמים", כפי שאמרת...הם בדיוק מטרת גדלות הנפש והרוח של המחבר הנפלא!
אמיל אז'אר ניסה להראות שעל אף דעות קדומות, על אף הגזענות, על אף ההבדלים העצומים שבין הדתות והתרביות. אהבת אמת היא אהבת אמת!
(ספוילר****אהבתם האינסופית של המטפלת היהודיה והילד המוסלמי למרות שהוא רואה שהיא שונה ממנו-הוא הרי בדיוק כמוהה).
יש כאן מסר אנטי גזעני בעליל!!! ולכן חרה לי שציינת את הקטעים בספר כאנטישמים. הסופר מדבר מנקודת מבט סובייקטיבית וזה בדיוק מה שהופך את הספר לכה מרגש.

***אגב, רומן גארי יהודי.

לא התכוונתי דווקא לעמדת הסופר כלפי הנער אלא עמדת הסופר בכללי למרות שברור לי שהסופר הוא לא אנטישמי היו כל מיני קטעים בספר שממש עצבנו אותי כמו שהיא הייתה שמה תמונה של היטלר מתחת למיטה או שהיה כתוב שהיא הייתה נראית כמו קרפדה יהודיה (לא קרפדה אלא קרפדה יהודיה..)

עמדת הסופר בון ג'ובית יקרה,
לי לא הייתה בעיה לזהות את עמדת הסופר , לא שזה הטריד אותי -כי הייתי מרותקת לספר - מכיוון שההומור השזור בתיאור הדמויות והעלילה לא הותיר בי ספק באשר לרגש החמלה והאהדה שחש הסופר כלפי הנער. לא מדובר בהומור לגלגני ,אלא בהומור עדין ,רך ומלטף ,אם אפשר להגדיר זאת כך, כלפי הנער שהסופר מיטיב כל כך לחדור אל פנימיותו הסוערת .הסופר מלווה את הנער לכל אורך הדרך ואף "הציל" אותו מאביו הביולוגי בתחכום רב מתוך הבנה לנפש הנער ומתוך רצון למלא את משאלתו להישאר באותו בית. הסופר "דאג" לנער כשמצא עבורו בית חם ומשפחה מאמצת. מה יכול להיות יותר חזק מזה כדי להראות את אהבתו של הסופר לנער?