ביקורת ספרותית על כלוב הלטאה מאת קארן קונלי
ספר טוב דירוג של ארבעה כוכבים
הביקורת נכתבה ביום שני, 7 בינואר, 2019
ע"י בת-יה


"... אתה חושב שאכפת להם ממך בכלל?"
"הו, מנהל הכלא אכפת לו מאוד. כמו שאכפת לכל הגנרלים. אלמלא היה אכפת להם, אני לא הייתי כאן, נכון או לא?"
"ברצינות אתה חושב שאכפת להם?"
"אני רציני. בתקופה הזאת, בחיים האלה, איך שהם חיים את חייהם ברור שלא אכפת להם - לא באופן שאתה מתכוון אליו. מי שמענה לא יכול להרשות לעצמו שיהיה אכפת לו מהאיש שבו הוא פוגע; תפקידו להרוס את הגוף ואת הרוח. ותפקידו של החייל להרוג. זו חובתם. אבל הם יודעים שהם הורסים, הורגים. אילו היו מודים באשמתם בפני עצמם, היה מקיץ הקץ על דרך החיים המוכרת להם..."
בורמה, 1988, קבוצה של גנרלים תפסה את השלטון ואכפה על המדינה משטר צבאי. כנגדם יוצאים בהפגנות סטודנטים, אזרחים, ונזירים. אלפי הרוגים, מאות אלפי פליטים, ועשרות אלפי אסירים פוליטיים.
טזא היה סטודנט וזמר שחיבר שירים ושר אותם, ולכן הוא אסיר פוליטי בבידוד. בידוד עם מינימום אפשרי של אוכל, ודברים בסיסים אחרים, ובידוד מעט ונייר, שנחשבים בעיני השלטון כלי נשק עוצמתיים בחשיבותם. בכלא גם חי, חופשי עד כמה שאפשר, ילד שנקלע לשם. אמו מתה, אביו היה סוהר שנהרג בתאונת דרכים בדרך לעבודה, והילד הקטן, שלא הכיר מקום אחר לחיות בו, נשאר בפנים. מערכת יחסיים מיוחדת נרקמת בין הילד לסטודנט המשכיל, שלמרות בידודו מתחיל לפעול להוצאת הילד מן הכלא. בנוסף לשניים, כמו בכל כלא, יש סוהרים רעים וסוהרים טובים, כל מיני סוגים של אסירים, וגם הרבה מאוד עכברושים, לטאות, ג'וקים, נמלים ועוד. או כמו שטזא קורא להם: צבא הניקיון שלי.
זה לא ספר קל. נדמה שכל הרשע והכאב של העולם מתנקזים לספר הזה, אבל אני חושבת שחשוב לקרוא ספרים כאלה, כדי לדעת שקיימת גם מציאות כזאת. מציאות שהעולם הנאור די מתעלם ממנה. ובכל זאת הפריע לי בספר אורכם של חלומות והזיות. ברור שאלה קיימים, בעיקר כשאדם נמצא בבדידות, אבל למען קריאה שוטפת היה מוטב לקצר בהם קצת.
ולסיום, בלי קשר לספר, קשה לי להבין איך גלגל מסתובב לו. איך אחרי שהמתנגדים לשלטון הגנרלים הצליחו סוף סוף לקבל את השלטון, הם התחילו לפגוע בבני הרואינגה, קבוצה אתנית שלא ממש הפריעה לאף אחד, חוץ מלכמה נזירים שרוצים לראות סביבם רק בודהיזם. כנראה ששנאה ומלחמות לא יסתיימו לעולם.
16 קוראים אהבו את הביקורת
אהבת? לחץ לסמן שאהבת




טוקבקים
+ הוסף תגובה
בת-יה (לפני שבוע וחצי)
תודה, רץ. בורמה היא ארץ יפה ומעניינת מהבחינה ההיסטורית.
רץ (לפני שבוע וחצי)
בורמה תמיד סקרנה אותי בהיסטוריה ובהווה שלה, תודה - הסקירה הזאת פתחה עבורי חלון.
בת-יה (לפני שבועיים)
ל rasta ו yaelhar, כשאני כתבתי על רוע של בעלי חיים לא התכוונתי לטרף לצורך אכילה.
היו, ויש גם היום, תצפיות על בעלי חיים כשהם נראים הורגים להקות אחרות או פריטים בודדים מתוך נקמה, בלי שום קשר לאוכל. בעיקר אצל זאבים.
הרג לשם הרג. אצל בעלי חיים ימיים נצפה הרג לשם שעשוע. להקה שהקיפה פריט בודד, הכתה אותו מצד לצד, ולבסוף עזבה. לרוב אותו פריט מת.
נראה שהרג מסוג זה נעשה תמיד בידי להקה. יש לזה כל מיני פרשנויות, אבל מה שהפתיע זה שזה בכלל קיים.
חוץ מזה, מקווה שלא נתקלתם בעורבים נקמנים. אלה קיימים בכל מקום. ותופעות כמו "הציפורים" של היצקוק גם קיימות. אמנם הן מעטות מאוד, אבל קיימות.
בת-יה (לפני שבועיים)
yaelhar, תודה רבה.
בת-יה (לפני שבועיים)
חני, תודה. הקטנים אצלנו למדו לאחרונה שמקור הנינג'ה ודומיה הוא נזירים במזרח.
אז כתום זה יפה, אבל ...
בת-יה (לפני שבועיים)
pulp fiction, תודה. חבל שזה כך, אם כי היו גם שליטים טובים בהיסטוריה.
בת-יה (לפני שבועיים)
אפרתי, תודה. בהחלט מסכימה אתך.
Rasta (לפני שבועיים)
אני לא.
אמרתי, אני ממש לא מצפה מהם וברור לי שזה לא יקרה וזה לא אמור לקרות.
החלק עם הזברות המתאבדות לא היה ברצינות... הומור לשם הדיון על רוע.
yaelhar (לפני שבועיים)
Rasta - למה שתכיל את תפיסתו המוסרית של האדם על בעלי החיים?
האריה אינו אמפתי לזברה. כשהוא רואה עופר הוא לא רואה במבי, הוא רואה סטייק. מי שמכיל עליהן את התפיסה המוסרית (עאלק) של בני האדם עושה להן עוול. גם "קבוצות טרור" כדבריך, הן המצאה של האדם - לא של בעלי החיים - אותה הוא שיכלל כדי להפחיד, לפצוע ולהרוג בני אדם אחרים.
Rasta (לפני שבועיים)
יעל - אצל החיות מדובר בKILL OR BE KILLED או יותר נכון EAT OR BE EATEN ואני לא מצפה מהם שיפעילו שיקול דעת או שיכאב לאריה כשהוא טורף זברה - הם רק משחקים תפקיד בטבע, כמונו, רק בצורה קצת אחרת. לקרוא לזה רוע זה באמת לא מדויק כי אין להם יכולות תפיסה כמו שיש לנו, מוסר ושיקול דעת, זה נכון. גם אני כמוך לא מכיר את כל בעלי החיים אבל קשה לי לדמיין קבוצת טרור של זברות יוצאות לחבל ולתקוף גירפות בסוואנה רק כי הן היו כאן קודם. לכן כתבתי "רוע".
yaelhar (לפני שבועיים)
אהבתי את הביקורת. התמיהה בסופה היא במקומה.
Rasta - לעניות דעתי אין "רוע" בממלכת החיות. בשביל רוע צריך מה שאנחנו מכנים "מוסר" וחוקים כתובים ובלתי כתובים המגדירים אותו. אני חושבת שרק לאדם יש את אלה, אם כי אני מודה שאני לא מכירה את כל בעלי החיים המתקיימים על האדמה ואולי לחלקם יש הגדרות כאלה, ומכאן "רוע".
Rasta (לפני שבועיים)
בת-יה - קיים "רוע" שאני מבין ומקבל ממלכת החיות. אבל טפשות וטמטום כמו שמחשבות אמר הם תכונות של בני אדם שבסופו של דבר פוגעות בנו. רק אנחנו אחראים למצב בעולם, לא החיות ולא אף אחד אחר.
חני (לפני שבועיים)
אהבתי את הסקירה. אין ולו חלקיק על האדמה שלא חווה מחלוקת
ריב מדון ומלחמה.
כשאני חושבת על בורמה אני חושבת על נזירים בכתום
לא על מלחמה.
בת-יה (לפני שבועיים)
rasta, תודה. האמת, גם בין בעלי חיים קיים רוע. חבל רק שאין לנו דרך להפסיק את זה.
בת-יה (לפני שבועיים)
tamas, תודה. מומלץ למי שמתעניין בנושאים מסוג זה.
בת-יה (לפני שבועיים)
מחשבות, תודה. אכן עצוב.
Pulp_Fiction (לפני שבועיים)
סקירה יפה, בת- יה. זה פשוט - השלטון משחיט. נדירים האנשים שיודעים להתמודד עם יצר ההיבריס של עצמם. לגנרלים האלה כנראה לא היו תעצומות הנפש לכך.
אפרתי (לפני שבועיים)
ספרים כאלה הם תמיד קשים לקריאה ותמיד חשובים לקריאה.
Rasta (לפני שבועיים)
טמטום וטפשות באים לידי ביטוי רק אצל בני אדם מה שהופך אותנו לאשמים.
מחשבות (לפני שבועיים)
רוע נובע מטפשות וטמטום. איינשטיין כבר אמר ששני דברים מתפשטים: היקום והטמטום.
Rasta (לפני שבועיים)
כתבת יפה, מסקרן מאוד.
תודה!
רוע ימשיך להתקיים, תמיד, בכל צורה שהיא ובני האדם הם האשמים. שנאה ומלחמות יסתיימו רק כאשר אנחנו, בני האדם, נפסיק לשחק תפקיד בעולם ונחדול מלהתקיים.
Tamas (לפני שבועיים)
ביקורת יפה ומסקרנת לספר שנשמע מעניין אבל מצמרר.
תמונת העטיפה לכשעצמה מצמררת...
מחשבות (לפני שבועיים)
רוע קיים ויתקיים ולפעמים זה סתם שעשוע. עצוב.





©2006-2019 לה"ו בחזקת חברת סימניה - המלצות ספרים אישיות בע"מ