ספר טוב
הביקורת נכתבה ביום ראשון, 30 באוגוסט, 2020
ע"י חיפושית
ע"י חיפושית
בגיל עשרים ושש, שריל סטרייד מחליטה בצעד אמיץ לצאת למסע רגלי בגפה. ההחלטה לצאת לדרך הייתה הכרחית עבורה- כמה שנים קודם לכן אמה נפטרה מסרטן, בגיל 45 בלבד. בעקבות כך שריל נפלה לבגידות חוזרות ונשנות בבעלה, עישנה סמים ובאופן כללי חשה רע עם עצמה. לאחר שתהליך הגירושים הסתיים החליטה שהיא רוצה להשתנות ולהתחיל חיים חדשים וטובים יותר, וזאת על ידי הליכה רגלית במסלול שנקרא שביל הרכס הפסיפי (פק"ט).
המסלול מתחיל בגבול קליפורניה-מקסיקו, עובר באורגון ובוושינגטון עד שמגיע לגבול עם קנדה.
בעיקר בהתחלה, שריל נאבקת במסלול ובקושי מצליחה להתקדם קילומטרים ספורים. התיק שהיא סוחבת על גבה כבד יתר על המידה, ומלא בחפצים מיותרים שחשבה שיהיו נחוצים. חם לה, גופה דואב ולאחר כמה ימים היא חושבת שתפרוש. מה ששינה את דעתה היה איש שפגשה בשם גרג, שבדיוק כמוה צועד בפק"ט ודירבן אותה שהיא מסוגלת. אמר שאם הוא יכול גם היא יכולה.
ומסתבר שהיא באמת יכולה. היא מצליחה לצעוד את המסלול ולהתגבר על הקושי הגופני ועל הפחד ללכת לבד. והפחד בהחלט מוצדק. יש המון אנשים טובים ואדיבים, אבל בין כל זה יש חיות מסוכנות, ומדי פעם אנשים עם כוונות זדוניות.
ההליכה שהיא עושה עוזרת לה נפשית והיא יוצאת מהשביל מוכנה להתמודד עם החיים באומץ רב יותר.
בעקבות הספר יצא לי לחשוב על נשים שמטיילות לבד. לא מזמן הייתה כתבה ב'כאן' על ישראליות שמטיילות בגפן, ישנות לבד בטבע. אני אישית לא יודעת אם זה רעיון טוב. היו לי תקופות בחיים שרציתי לטייל, למשל לעשות עם חברה את שביל ישראל, או סתם לילה בטבע. אבל הפחד הכניע. לפעמים אנשים הם טובים ונחמדים, אך לפעמים הם זורעים הרס, חלק כלפי אחרים וחלק כלפי עצמם.
יש כאלה שלוקחים את הסיכון בכל מקרה, ואולי עדיף להיות קצת יותר כמוהם, מאשר לחיות בפחד תמידי מהלא נודע.
28 קוראים אהבו את הביקורת
טוקבקים
+ הוסף תגובה
|
זה שאין לנקוב בשמו
(לפני 5 שנים ו-1 חודשים)
צודקת, הכל מתחיל בחינוך
|
|
|
ראובן
(לפני 5 שנים ו-1 חודשים)
גם בסרט היא מאבדת ציפורניים בגלל נעליים לא מתאימות.
בזמנו טיילתי המון כולל טיולי גלישה גם בלילה.
יופי של זכרונות. עכשיו טיולי לילה הפכו לסיוט בגלל מטחי פלאשים וצפצופי וואטסאפ.מוותר. |
|
|
חיפושית
(לפני 5 שנים ו-1 חודשים)
תודה זשל"ב,
אקרא את המאמר.
נחמד שאתה מחבב טיולים, גם אני. אמנם מתלוננת הרבה תוך כדי כמה חם לי ושהתיק כבד מדיי אבל בסופו של דבר אני נהנית. ענישה זה חשוב אבל לא מספיק. אולי הכל מתחיל בחינוך ובשיח בבית הספר ובהתנהגות ההורים. |
|
|
חיפושית
(לפני 5 שנים ו-1 חודשים)
תודה בת-יה,
בספר היא קונה נעליים חדשות, עושה איתן חצי מסלול, ואז נשברות לה 5 (!) מציפורני הרגליים. מילא לחדש נעליים טובות למסלול קשה, אבל לפחות שתתרגל אליהן קודם.
|
|
|
חיפושית
(לפני 5 שנים ו-1 חודשים)
תודה יוסף,
כמה שאתה צודק. לא לבוא מוכנים למסע כזה זה לקחת הימור רציני שיהיה בסדר. ומי מבטיח שהכל ילך כשורה?
|
|
|
חיפושית
(לפני 5 שנים ו-1 חודשים)
ראובן- כן גם בספר.
קצת הציק לי שכל פעם היא שרפה דפים מספרי קריאה, גם אם זה היה הכרחי למשקל.
|
|
|
זה שאין לנקוב בשמו
(לפני 5 שנים ו-1 חודשים)
ביקורת יפה. אני חובב טיולים והם בריאים מאוד לנפש.
ובנוגע לסוגייה שהעלית, הנה טור דיעה מהארץ שקראתי: https://www.haaretz.co.il/family/mayatevetdayan/BLOG-1.9108030 לדעתי זה עצוב שנשים מרגישות ככה ורואות בגברים אנשים מסוכנים, לדעתי צריך לגרום להן להרגיש בטוחות יותר וזה על ידי ענישה לגברים מטרידנים או משהו כזה |
|
|
בת-יה
(לפני 5 שנים ו-1 חודשים)
בשביל לצאת ולטייל לבד צריך קודם ללמוד את מה שאני קוראת לו: ניסיון שטח.
לא חסרים כאלה שמחליטים לצאת לטייל, וקונים, למשל, נעלים חדשות שיהיו טובות ומתאימות. באמת? אני מקווה שכל אחד יודע איך מרגישים בנעליים חדשות. ויש עוד. שלא לדבר על הצורך ללמוד איך מזיזים אבנים. נשמע קל, נכון. אבל מי שאין לו מושג לא יודע באיזה צרה הוא עלול להיתקל. בקיצור, קודם ללמוד ואחר כך תחליטו. חוץ מזה, צפיתי בסרט. היה נחמד. |
|
|
יוֹסֵף
(לפני 5 שנים ו-1 חודשים)
סקירה יפה.
ספר מסע מעורר השראה. בהחלט עושה את החשק לארוז תיק. אבל ההתנהלות שלה מהווה גם תמרורי אזהרה מפזיזות וחובבנות. מסע מורכב כמו שביל הרכס מצריך הכנה משמעותית לפני, שלא נעשתה על ידה מספיק. לזכותה עמדו כוח רצון חזק, וגם לא מעט מזל.
|
|
|
ראובן
(לפני 5 שנים ו-1 חודשים)
בסרט היה קטע בו בעיירה בה היא עוצרת לאסוף חבילה
היא פוגשת אדם שהיה מטייל מנוסה המוציא מתיקה הרבה חפצים מיותרים ומכבידים, כולל דפי מפות ומידע ממקומות שכבר עברה שתלש.כל משקל שמורידים מקל. |
|
|
ראובן
(לפני 5 שנים ו-1 חודשים)
לחיפושית ויעל-הזהירות מעל הכל.
מאנשים אינני דואג בטיולים בטבע.
ערים יכולות להיות בעייתיות הרבה יותר. לא חסרו אסונות בארץ ובעולם בגלל זלזול וטמטום. אנשים שיכלו להישאר בחיים. לא צריך לגלוש לפראנויה ולחשוש מכל צעד, טיול צריך להיות כיפי. אבל כן להצטייד במספיק מים ולבטל בגלל מזג אוויר. עדיף להיזהר מלהצטער. |
|
|
חיפושית
(לפני 5 שנים ו-1 חודשים)
תודה yaelhar,
השאלה אם אין דבר כזה יותר מדי זהירות. אבל כנראה בטיול לבד הסיכון מכפיל את עצמו ועדיף לפחות שניים או בקבוצות. בכל אופן לדעתי לטייל לבד גם יכול להיות משעמם, אז כדאי לחשוב על הפן הזה בין היתר.
|
|
|
חיפושית
(לפני 5 שנים ו-1 חודשים)
תודה ראובן,
גם עניין הבטיחות חשוב מאוד, בספר היא למשל בטיפשות רבה לא לקחה מספיק מים פעם אחת וכמעט התייבשה. וגם לדעתי כל המסלול שלה היה מנוהל לא נכון מבחינה כלכלית. מנגד לא הייתי מבטלת את הפחד מאנשים לגמרי.
את הסרט לא ראיתי עדיין. |
|
|
חיפושית
(לפני 5 שנים ו-1 חודשים)
תודה רץ,
איזה כיף לכם:) וואו ותיירת מבוגרת שצועדת בשביל ישראל לבד- איזו תותחית. גם מי שמגיע מגרמניה לחום הישראלי נראה לי מקבל שוק.
|
|
|
חיפושית
(לפני 5 שנים ו-1 חודשים)
תודה פרפר צהוב,
אפשר להגיד שאתה צודק, ומדובר בתירוצים כי זה ניתן לשליטה עצמית. מצד שני אני לא רוצה לשפוט אנשים שלא הייתי במקום שלהם.
כן זה לגמרי עושה חשק. ובכלל בארה"ב יש כל כך הרבה מרחבים ונופים שהלוואי שיום אחד יצא לי להיות בהם. |
|
|
חיפושית
(לפני 5 שנים ו-1 חודשים)
תודה Hill,
מסכימה איתך. מה הדרכים לדעתך לייצר חברה בטוחה יותר?
|
|
|
yaelhar
(לפני 5 שנים ו-1 חודשים)
לא צריך לבלבל בין פחד לבין זהירות.
זהירות היא המצב שמצדיק את הפחד. למעשה כשאתה מטייל לבדך גם אם לא תזלזל בבטיחות יש המון דברים שיכולים לקרות ואין מי שיחלץ אותך. |
|
|
ראובן
(לפני 5 שנים ו-1 חודשים)
הסיכונים העיקריים בטיולים אלה אינה אנשים אחרים.
מנסיוני, לפחות.
הרבה דווקא מוכנים להושיט עזרה,מין אחווה. אלא משטויות וצפצוף על בטיחות. "לי זה לא יקרה".אז קורה ואנשים מתים בגלל שטויות שיכלו להימנע. הסרט היה בסדר,לא מדהים.מהזכור לי היא מצאה לא מעט אנשים טובים באמצע הדרך כולל כאלה שפתחו לפניה את ליבם וביתם. |
|
|
רץ
(לפני 5 שנים ו-1 חודשים)
סקירה יפה - לפני זמן מה, חברים ואנחנו עשינו קטע צפוני משביל ישראל שם פגשנו בכיוון הנגדי תיירת מגרמניה, אישה בשנות השבעים שלה
מתנהלת בכבדות, נושאת את ציודה האישי על גבה בחום הישראלי אך צועדת קדימה. וחשבתי כמה אומץ יש לאנשים לצאת למרחבים, לנופים חדשים וזרים לבד.
|
|
|
פרפר צהוב
(לפני 5 שנים ו-1 חודשים)
סקירה יפה.
לא הבנתי איך "נופלים" לבגידות בעקבות מות הורה. יותר נראה כמו מוצאים תירוצים יצירתיים. סיפורים על מסלולי הליכה כאלה תמיד עושים חשק לקחת את התרמיל על הגב ולצאת לדרך. אברום בורג עשה בזמנו מסע נהדר בין הפארקים הלאומיים בארה"ב ושכח להזמין אותי להצטרף (-; אין ספק שלנשים תמיד יש יותר חשש, אבל גם גברים יכולים להתקל בעבריינים עם כוונות זדון. |
|
|
Hill
(לפני 5 שנים ו-1 חודשים)
הפחד שלך, של נשים בכלל, מוצדק.
ומיד יקומו אלו שיגידו שזה קיצוני לחשוב או להרגיש כך. זה רק מעיד על כך שהם לעולם לא יבינו איך זה לצעוד בנעלינו.
עלינו לא "לקחת סיכון" אלא לייצר חברה בטוחה יותר. וזה תקף לכלל הפלחים באכולוסיה. אהבתי את הביקורת. |
28 הקוראים שאהבו את הביקורת
