הביקורת נכתבה ביום שלישי, 9 באוקטובר, 2018
ע"י דוריאן גריי
ע"י דוריאן גריי
בוקר בהיר אחד, חבורה קטנה ושלווה של כבשים שיצאו לרעות באחו שלהם בכפר הציורי גלנקיל, מגלה את הרועה הזקן מת. ג'ורג' הרועה המסור והאהוב שוכב באחו ללא רוח חיים, כשאת חפירה נעוצה בגופו.
הכבשים מזועזעים קשות. בדרך כלל שום דבר מלבד ליחוך עשב לא מעסיק את ראשיהם הצמריריים, אך ג'ורג' לא היה סתם רועה. הוא נהג לשוחח איתם, העניק לכל אחד מהכבשים בעדר שם שמתאים לאישיותו, וגם היה מקריא להם סיפור מאחד מספריו הרבים מידי ערב.
הכבשים מתגעגעים מאוד לרועה שלהם, וחושבים שתושבי הכפר לא עושים מספיק כדי לתפוס את מי שהרג אותו. ידוע לכולם שאף אחד בכפר לא חיבב את ג'ורג' הזקן, שחברת הכבשים היתה טובה בעיניו מחברת בני האדם. איש לא מביע צער רב במיוחד על מותו, או מתאמץ למצוא את הרוצח. על כן הכבשים מחליטים שאין ברירה, הם יפתחו בחקירה משלהם ויתפסו בעצמם את הפושע.
בהנהגתם של מייפל החכמה, אותלו הנועז וסר ריצ'פילד המנהיג הקשיש, חברי העדר מתחילים לרחרח סביב בחיפוש אחר רמזים שיובילו אותם לפתרון התעלומה.
במהלך החקירה הכבשים יגלו בתוכם תושיה ואומץ לב שלא ידעו שיש בהם, כשייאלצו להתמודד עם יריבים מאיימים, כמו הכומר חמוץ הפרצוף בעל האף הארוך, והקצב השמן המדיף ריח מוות.
הכבשים לא ירתעו מפני הסכנה, ולא יוותרו עד שיצליחו לחשוף את זהות הרוצח ולהוציא את הצדק לאור.
3 קוראים אהבו את הביקורת
טוקבקים
3 הקוראים שאהבו את הביקורת
