“סטאר איילנד/ קארל היאסן
סקירה וביקורת מאת דוריאן גריי

לאמא, (וגם המנהלת המקצועית) של שריל, או בשם הבמה שלה '' צ'רי פאי'' יש בעיה.
הבת שלה, כוכבנית פרועה ולא מוכשרת במיוחד, אוהבת לחגוג בשתייה כבדה, סמים קשים וסקס מזדמן. הרגליה הנלוזים מקשים מאוד על ג'נט, האם, לשלוט בה או לצפות את התנהגותה. ג'נט רודפת הבצע מתוסכלת קשות במקרים הרבים בהם צ'רי מבריזה מהתחייבות מקצועית, או נכשלת בה בצורה מביכה במיוחד, כי היתה שיכורה ומסוממת מכדי לעמוד במשימה.
כשעיניה של ג'נט צדות את אן דה-לוסיה, צעירה הדומה לצ'רי דמיון שלא יאמן, היא בטוחה שעלתה על הפתרון המושלם. בתשלום צנוע היא תשכור את אן להחליף את צ'רי, ולהופיע במקומה בזמן ''נבצרות''. אין ממש צורך שהכפילה תדע לשיר, עליה רק להזיז את השפתיים בתזמון המתאים.

הכל טוב ויפה, אך מה קורה כשהגולם קם על יוצרו?
הכפילה המועילה מגלה די מהר שהרבה יותר כיף להיות צ'רי ההוללת מלהיות סתם אן המשעממת והרגילה. והיא מסרבת לפנות את הבמה...

מכיוון שכך, ג'נט, שאינה סובלת משום עכבות או מעצורים מוסריים, מחליטה שאן חייבת להעלם, ולתמיד.
בצר לה היא פונה לעזרת רוצח שכיר מקצועי, שתמורת תשלום מכובד מראש, ניאות להיפטר עבורה מן המטרד.

האם יצליחו שני הנבלים להוציא לפועל את מזימתם?
כיצד הם יתמודדו עם ה''גיבור'' החדש בסביבה, בלתי צפוי אך קטלני, שקם לעצור בעדם?
ומה יקרה כשצ'רי, ברגע נדיר של פיכחות, תגלה את האמת על ה''גיבוי'' שאימה היקרה ארגנה לה מאחורי גבה?

מגניב, לא שיגרתי, מותח לפרקים וקורע מצחוק, כיאה לרומן פרי מוחו המאוד- יצירתי ומעט מטורף של קארל היאסן.”

“לפעמים, נחמד לקרוא ספר קליל, הומורוסטי, עם סרקזם מעודן, קצבי בעל עלילה רבת תפניות, שכיפי לקרוא בלי הגיגים מעמיקים.
כזה הוא הספר על כוככבנית חסרת כישרון שירה שהוריה דוחפים ויוצרים לה קריירה של זמרת.
שלל הדמויות המופיעות בסיפור כמו:
- צלם פפארצ'י שלוקח אותה כפרוייקט כי הוא מניח שתמות ממינון יתר של סמים, והדבר יביא לו תהילת עולם.
- אמרגן ציני אבל קצת נעבך
- עולם תקשורת הזוי ומתמכר להבלים
- שומר ראש משוגע אבל עם עקרונות "מוסריים" שלו.
- וכמובן אוסף האנשים המוסריים שיודעים את כללי המישחק אבל מנסים לממש את עקרונותיהם.
בקיצור כל הכללים של עלילה שיכולה להיהפף לבדיחה גרועה , או מצחיקה ואפילו מותחת אם היא כתובה במינון הנכון.
הספר נכתב באופציה השניה ולכן הוא חביב ונותן הרגשה טובה.
נהניתי.”

“סטאר איילנד כמו ספריו הקודמים של קרל הייאס,ן הוא ספר משעשע מאד, מהנה מטורף (כמו סרט של אדם סנדלר.
העלילה מתרחשת במיאמי ביץ -בסאות'ביץ'
הפעם שריל גייל בנטרמן היא כוכבת פופ,המכונה צ'רי פאי.
לשריל יש כפילה (אן דה לוסיאה),שהיא כלל לא מודעת אליה. שריל היא דמות הכוכבנית -היא אינה יודעת לשיר כלל (מדובבות שרות במקומה), אך יש לה הופעה של נערה -ילדה שמביא לה קהל מעריצים.
שריל גם נוהגת לקחת סמים ולשכב עם כל דבר שזז.

אמא של שריל ג'נט -היא מנהלת העסקים שלה, היא רואה בבעיות הסמים של ביתה קלקולי קיבה,והיא גם מאוהבת במדריך הטניס שלה.

אביה- נד הוא המנהל הפיננסי שגם לו יש רומן עם זוג דנים בעלי כרם.

שומר הראש שלה מכונה כימו- יש לו יד תותבת של חרמש אלקטרוני ופניו אכולות והכל בגלל דג ברקודה.כימו דואג רק לאינטרסים שלו ולכספו,בעברו הוא אסיר משוחרר,וגם סוחר במשכנתאות.

ישנו גם את קלוד אבוט צלם פפראצי מוטרף,שמן שלא מתרחץשמנסה לחטוף את שריל לצלמה וחוטף את כפילתה.

וכמו בכל ספריו ישנו הגיבור ההזוי והרדיקלי שגם שומר על הסביבה, והפעם יוצא ויטנאם ומושל פלורידה -קלינטון,וכיום סקינק שפוגש בכפילה של צ'רי פאי ומתאהב בה. ובדרך נוקם בכמה דמויות מושחתות.

מצחיק ומוטרף על כל הראש”

“גרוע ומשעמם.
התקציר היה ממש טוב, באמת שהוא מושך קוראים ושוב פעם, כמו בספרים שכבר נתקלתי בהם בעבר, עשו יותר מידי עבודה בתקציר ולא בספר עצמו, הספר היה פשוט איכס!
העלילה שלו יכלה להיות ממש טובה, פשוט הכתיבה הייתה גרועה ולא כייפית, הספר לא זרם לי ופשוט היה תקוע ומשעמם והאמת היא שאני איפשהו בעמוד 200 ולא איכפת לי מה הולך לקרות עם צ'רי ואן.
עשיתי קצת מחקר, קראתי על קרל והוא מזוהה בתור סופר קצת הזוי עם סיפורים נורא נורא הזויים ומוגזמים, בסדר יכול להיות דווקא משעשע, לא? לא! כול הספר מלא בסטריאוטיפים, בדרך כלל זה לא מפריע לי, האמת היא שעוד לא נתקלתי בספר כולכך שקוף שהוא פשוט נכתב רק על פי הסטרואטיפים. אין שם שום דמות נורמלית שאפשר להזדהות איתה, פשוט אין! ומה כבר ביקשתי, לפחות אחת..
צ'רי היא פשוט הייתה מעצבנת, סבבה את כוכבת פופ עושה סמים וסקס בלי הספקה, בסדר זה לא חדש אבל למה להפוך את זה לכולכך מגעיל וסוטה, מוגזם בצורה הזויה ולא אמינה בשיט, מי יכול להזדהות עם מישהי כזו? חבר שלה בגד בה והיא כועסת עליו, אבל הוא שם קונדום אז הכול טוב.. זה לא נחשב? כנראה שלא אם היא ישר קפצה למיטה שלו. ואני הבנתי את הקטע, סבבה זה היה בכוונה כול ההגזמות האלה אבל לתאר מושל לשעבר בתור איש מערות עם צמות ומעיל גשם? כאילו אני נשבעת שהוא גנב את הדמות הזו מבובספוג! הייתה דמות כזו, בפרק הזה עם הכוח הפנימי!!! איכס. נו באמת.. קרל יכולת לעשות מהספר הזה באמת משהו נחמד וקליל, זה היה אמור להיות מתח? מה מותח פה כשאנחנו יודעים הכול? מי החוטף, למה הוא חוטף, מה קורה בכול צד.. כאילו אין פה שום דבר ששווה את הזמן שבזבזתי על הקריאה של הספר, זה לא ספר הומוריסטי, זה לא העלה לי אפילו גיחוך למרות שהוא מאוד ניסה להוציא את זה בצורה המוגזמת והקורעת של הסיטואציה וברור שכול הדמויות בדיוניות לחלוטין כי זה לא נראה לאף אחד הגיוני להתנהג ככה אבל הוא לא הצליח להעביר את זה בצחוק אלא זה רק גרם לי לחשוב שהוא מתאמץ מידי וסתם יוצא טיפש.
אני אשקול שום אם לקרוא ביכלל עוד ספרים שלו. הוא פשוט היה גרוע פה.”