ספר מעולה
הביקורת נכתבה ביום חמישי, 6 בספטמבר, 2018
ע"י גנבת הספרים
ע"י גנבת הספרים
מלכה אדומה.
אז כן לא היה לי תכנון לקרוא את הספר בוואדי שלא לקחת אותו אבל בצומת ספרים היה מבצע של שלוש במאה ולא היה לי רעיון איזה עוד ספר אני אקח אז אמא שלי ראתה את הספר ואמרה לי שהוא ניראה מעניין על פי סמך העטיפה. ויש לי משהו להגיד לך אמא יקרה שלי,תודה!
פייר, ממש נהנתי מהספר אף על פי שאני חייבת לציין שהוא קצת מסטיק לעוס,מן שילוב של משחקי הרעב והמועמדת אבל באופן מפתיע דווקא הרבה יותר אהבתי אותו ממשחקי הרעב, ואם הייתם מכירים אותי רוב הסיכויים שפיכם היה נפער מרוב תדהמה כי לא הייתם מאמינים שאמרתי את זה כרגע,כי משחקי הרעב היא סדרת בספרים האהובה עליי והגיבורה שאני הכי אוהבת זאת קטניס, אני פשוט הייתי אובססיבית לסדרה הזאת עד שמלכה אדומה באה וחטפה לה את התואר. שלא תבינו לא נכון משחקי הרעב זאת סדרת ספרים נפלאה ומדהימה אבל במהלך קריאת מלכה אדומה הרגשתי מחוברת יותר למייר. ואני אסביר למה: נכון לקטניס ולמייר יש קווי דמיון מאוד דומים וברורים אך למייר יש יותר רגישות אנושית. במהלך סדרת משחקי הרעב הרגשתי הרבה אדישות ברגשותיה של קטניס אפילו ברגעים הכי עצובים,אני אפילו לא יודעת עדיין אם היא באמת אוהבת את פיטה.אבל אני חייבת לציין שגם מייר לא מושלמת בניגוד לקטניס שברגים של משבר היא מתפכחת תוך שני דקות מייר שעתיים מדברת על כמה שהיא עצובה או על כמה שהיא חזקה.אחותי פחות דיבורים יותר מעשים זה כלל שכל גיבורה חזקה אמורה לדעת כאילו היא ממסכנת את עצמה ויש לה גם רגעי התבכיינות והקרבה עצמית, בינתיים הקרבת את כולם חוץ מאת עצמך אז אין לך בכלל זכות דיבור. אבל למרות כל הטוקבקים שהערפתי על הדמות הזאת כרגע אני בכל זאת חושבת שהיא דמות מדהימה (אם נתעלם כמובן מרגעי ההתבכיינויות וההתמסכנויות) היא חזקה,אמיצה,יפה,חכמה...ודיי חיקויי של קטניס אמממ...אבל בכל זאת הרגישות שלה היא זאת שקנתה אותי,רגישות שהייתה חסרה לי בדמותה של קטניס (אני חושבת שאם היו משלבים בינהן אז הייתה יוצאת הגיבורה המושלמת).
ובכן בואו נגיע לעיקר,העלילה עצמה.
העלילה מספרת על ממלכה בשם נורטה שבא חיים כסופים ואדומים, לכסופים יש כוחות מיוחדים שיכולים לשלוט בדברים כמו: אש,מיים,מתכת,אוויר,חיות,אור... ואלו האדומים הם בני אנוש רגילים כמונו בלי כוחות,בלי יכולות,בלי מיומנויות והם משמשים כבשר תותחים במלחמה ארוכת שנים שהכסופים מנהלים וכעבדים. מייר היא אדומה ששונאת את עליונותם של הכסופים ואת שחצנותם שלכסופים מגיע הכל והאדומים הם העבדים שלהם (מה שנכון).מייר מגיעה באורך פלא לארמון לאחר ששדדה בטעות את האדם הלא נכון ומגלה שגם לה יש כוחות אפילו שאינה כסופה.בין רגע חייה משתנים וממשרתת שעובדת בארמון היא הופכת לנסיכה המאורסת לנסיך מבית המלוכה. אך למרות מעמדה הרם היא עדיין מתעבת את התנהגות הכסופים ומחליטה לעשות מעשה,היא מצטרפת למשמר הארגמן, שמטרתו להילחם בכסופים וליצור שוויון בין של המעמדות.
זה הרקע הכללי אני חושבת שהעלילה הייתה טובה אבל אני אחזור ויאמר שזה משחקי הרעב,הספר מתחיל בזירה שבה שני כסופים נלחמים אחד בשני בשביל השעשוע,ברצינות?! לא יכולת לחשוב על משהו יותר מקורי?! אבל בכל זאת ככל שהספר מתקדם הוא נעשה קצת יותר מקורי בהתחלה הייתי צריכה להיאבק קצת בקריאת הספר אבל לאט לאט המשך הקריאה הפכה ליותר זורמת וקלילה ונהנתי מכל רגע. אבל היה דבר שפשוט הרגיז אותי במהלך הספר. הסופרת כל הזמן חזרה על המשפט: "כל אחד יכול לבגוד בכל אחד" בהתחלה זה היה טוב ונחמד והתחברתי למשפט אבל אז כל שני משפטים היא תקעה את המשפט הזה גם אם המשפט לא היה קשור בכלל לפסקה שקרתי. הבנו אותך ואת המסר שלך אבל אנחנו לא חיים בעולם שבו אנחנו עבדים לשליטים עליונים,אלאה אם את מדברת על פוליטיקה.
ומה לגבי הדמויות?
על מייר כבר דיברתי ואני לא אוסיף,אבל יש עוד דמויות בספר.
קאל: הנסיך החתיך שמאורס לאחת ומאוהב באחרת. חזק ,חתיך,חכם,שרירי,וחלומה שכל נערה (אף על פי שבהתחלה דמיינתי אותו כמו השרירנים הנפוחים האלה וזה דיי הגעיל אותי) קאל הוא דמות טובה אבל כמו מייר הוא לפעמים מתמסכן ומתבכיין וזה הביא לי עצבים,אני עדיפה את מייבן.
מייבן: אותו הדבר כמו אחיו הגדול רק עם קצת יותר רגישות ואובססיביות על מייר,אתה חושב שהוא הן אדם הכי מדהים עליי אדמות אבל חכו לסוף. אך למרות מה שהוא עשה אני עדיין אוהבת אותו באופן מוזר. בהתחלה הוא גם קצת עיצבן אותי בגלל ההתרפסות ומוג הלב שלו אך הוא דמות הרבה יותר טובה לדעתי מאחיו הגדול.
קילורן: החבר החתיך של מייר שלא רואה שהוא מאוהב בה עד קלות הנשמה,הדמות היחידה שלא עיצבנה אותי. הוא חכם,חתיך,טוב לב,רגיש,ולמרות שמייר כל הזמן מנסה להגן עליו הוא לא צריך הגנה (תעזבי אותו מה לא ברור).
ג'וליאן: הזקן החכם והחביב והמורה של מייר, באופן אישי לא ממש התחברתי לדמות,לא בגלל שהיא רעה להפך ג'וליאן הוא טוב לב ואדיב אך הוא לא דמות מספיק מרכזית עם קוויי אופי בולטים,הוא דמות נחמדה ולא יותר.
לסיכום הספר מדהים לדעתי למרות כל הפאקים בדמוית ואולי גם בגלל זה מי יודע,אפילו אני לא.למרות הכל אני נותנת לספר 5\5
אני גם חייבת לציין את הוצאת מודן לטובה, זאת ההוצאה שהוציאה לאור את הספר.רוב הספרים האהובים עליי הם מהוצאת מודן,התרגום של מודן ברמה כלכך גבוה בלי אף טעות כתיב אחת אני רק חייבת לציין שעטיפת הספר לא ממש איכותית,זה לא קשור לזה שציור הכריכה הוא לא כמו הכריכה המקורית (אף על פי שאני לא אתנגד כי לדעתי הכריכה המקורית הרבה יותר יפה) אלא שהאותיות שעל הכריכה עשויות מחומר מתקלף שלאט לאט יורד והורס את היפי של הספר וגם השכבה הגנה על הציור מתחילה להתקפל ולהתקלף בצדדים.
זהו תודה רבה שקראתם.
4 קוראים אהבו את הביקורת
4 הקוראים שאהבו את הביקורת
