ביקורת ספרותית על מלכה אדומה - מלכה אדומה #1 מאת ויקטוריה איוויארד
ספר טוב

---

אני ממש אוהבת את הסדרה הזאת.
ומה שעובר לי כרגע בראש זה השורה הזאת מהפזמון של השיר TORN שבו היא שרה:
"Nothing's fine, I'm torn".
וכשאני חושבת על זה, השיר הזה דווקא מתאים לספר, אבל זאת לא הסיבה ללמה אני חושבת עליו.

אני פשוט קרועה, אני לא יודעת איך לדרג את הספר הזה, איך לחשוב על הספר הזה, אם להיות אובייקטיבית או להיות רגשנית.
לאחרונה יצא לי לחזור לשני ספרים שדירגתי בעבר גבוה ולהוריד להם בדירוג.
הראשון היה "חיים קטנים", שלמרות שלא נהניתי ממנו נתתי לו 4 כוכבים כי חשבתי שהכתיבה שלו טובה סך הכל ושזה פשוט לא היה בשבילי - אבל אחרי תקופה הבנתי שאני ממש ממש לא אוהבת או ממליצה עליו, אז הורדתי לו את הדירוג לשלושה כוכבים.
השני היה "Radio Silence" שתורגם ועכשיו נקרא "מישהו מקשיב לי?", שנתתי לו 5 כוכבים כי ממש נהניתי מהחצי השני שלו וחשבתי שהוא טוב - אבל אחרי תקופה הבנתי שאני פחות מתחברת אליו ושלמעשה - הוא הוריד לי את החשק מלקרוא ספר אחר של הסופרת שכבר רכשתי.
אז אני ממש נזהרת עכשיו בדירוג, כי זה ממש מבאס לחזור ולדרג ספר נמוך יותר, רק בגלל שהזמן והמרחק גרמו לי להרגיש אחרת כלפיו.

לפעמים הרגשות האמיתיים שלי כלפי ספר מסוים מתגלים רק אחרי תקופה...
אז למרות שכרגע בא לי לתת לו חמישה כוכבים, אני יודעת שהוא לא ספר של חמישה כוכבים.
לפחות - לא עבורי.
אני מתקשה כי מצד אחד, הסוף שלו ממש הכניס בי משהו, אבל לאורך רובו לא הרגשתי ככה.
אני די בטוחה שזה כי זו הייתה הפעם השלישית שקראתי אותו - אז מן הסתם שאני כבר יודעת את כל מה שהולך לקרות וששום דבר כבר לא יכול ממש ממש להפתיע אותי.

קיצר, לא יודעת, אני קרועה.
מה שכן, הספר הזה נתן לי חשק עצום להמשיך ולקרוא את כל הסדרה.
אני פשוט מתה על הקונספט.
בעיניי מייר היא דמות לגמרי מובנת והגיונית, למרות שכנראה קוראים אחרים יחשבו שהיא מעצבנת.
אבל מה לעשות שזה הסיכון שלוקחים כשקוראים ספר שמכוון לנוער...
רוב הספרים האלה כתובים בגוף ראשון מזווית של נערה בת 17 - ולפעמים זה מעצבן.

אבל היא רק בת 17 והיא חיה בעולם מעוות, אז זה בסדר בעיניי שהיא קצת פגומה ושהיא פוגעת באנשים על מנת לשרוד.
זה מוזר לי איך יש כאלה שקוראים אותה וחושבים שזה הגיוני לשפוט אותה ולצפות ממנה להיות גיבורה ודוגמא למופת, כשהעולם שבו היא חיה לא מאפשר ערכים כאלה, והיא עדיין צעירה שלא יודעת מספיק כדי לעשות יותר טוב מזה.
אני ממש התרגשתי בסצנה שבה היא דיברה עם מישהו על החיים שלה, ועל זה שהיא גונבת ושהמשפחה שלה מתביישת בה.
איך שהיא אמרה לו בעצב: "זה הטוב ביותר שאני יכולה לעשות".
אני חושבת שקראתי את זה באחת הביקורות כאן, אבל מה שכל כך נהדר בסדרה הזאת היא שכל הדמויות נורא פגומות.

אני מאוהבת בקאל, כמובן מהסיבות הכי שיטחיות שיש.
אני חולה על זה שמושא האהבה בספרים הוא בול הטעם שלי.
(אם מישהו סקרן בנוגע למה זה בדיוק הטעם שלי עבור גברים בספרים, אז:
גבוה עם כתפיים רחבות, שיער שחור, קצת אגרסיבי אבל עם לב רך ועיניים טובות.)

היה איזה רגע שבו מייר אמרה שקאל לא טוב עם מילים, שהוא לוחם אבל מייבן הוא זה שיודע איך להתנסח פוליטית, וזה קצת צרם לי כי היא עשתה מקאל מטומטם.
ואני חושבת שזה אחד הדברים שאני הכי אוהבת בין מייר לקאל...
היא עושה אותו מטומטם כל כך הרבה פעמים, וזה יוצר מין חיכוך כזה ביניהם...מה גם שהם בתכלס אויבים.
הם לא שונאים אחד את השני, אבל הם חושבים נורא אחרת ומאמינים בדברים שונים - אז הם גם בצדדים שונים במלחמה.

אני לא יכולה לחכות לספר השני, אני חושבת שהספר השני הוא אולי האהוב עליי בסדרה - מה שקורה שם כל כך מעוות ואני מתה על זה.
רוב האנשים לא יטרחו לכתוב ביקורת לכל הספרים בסדרה...
אבל אני חייבת.
יש ארבעה ספרים בסדרה הזאת, האחרון יצא ב-2021 ובגללו אני צריכה לקרוא שוב את השלושה הראשונים.
זאת הפעם השלישית שאני קוראת את הספר הזה, והוא עדיין טוב בעיניי כי גם אם לא התרגשתי לקרוא אותו שוב - אי אפשר להגיד שזחלתי אותו.
והייתי מסבירה לכם על מה העלילה אבל זה אחד הדברים שאני הכי שונאת לעשות.
בשביל זה יש תקציר.

בכל אופן, מכיוון שאני מרגישה שאני אוהב את הספר השני אפילו יותר וארצה לתת לו חמישה כוכבים, אני מרגישה בנוח לתת לזה ארבע.
זאת פשוט סדרה כזאת שחלק מההתלהבות והכיף הם מהציפייה להמשיך אותה, ואני לא יכולה לדרג ספר בחמישה כוכבים רק כי הוא גרם לי להתרגש ממה שעוד עתיד לקרות בהמשך.
אני ממש אוהבת ספרים שגורמים לי לצפות, ולחכות להתממשות ופתרון של דברים.
הכמיהה הזאת...
אני חולה על זה.

» ביקורות נוספות של סייג'
» ביקורות נוספות על מלכה אדומה - מלכה אדומה #1