ביקורת ספרותית על מלכה אדומה - מלכה אדומה #1 מאת ויקטוריה איוויארד
ספר בסדר

---

איזה כייף זה לקרוא סיפורי אגדה! להתרווח בכורסה, לזוז מהמציאות כל כך רחוק שאם לא תשים לב תיגרם לך סחרחורת כשתגיח מהסיפור בעיניים ממצמצות. להניח לחיי היומיום להתנהל בלעדיך. לא לתת את הדעת לשחיתויות, אכזריות, איומים, ולגלוש לסיפור אגדה שאתה כבר מכיר, כי קראת אותו בדי הרבה וריאציות.

כילדה קטנה אהבתי מאד לקרוא אגדות. אהבתי במיוחד את הנס כריסטיאן אנדרסן. משהו ברגשנותו ובבחירת גיבורים פשוטי עם דיבר אלי ואיפשר לי להזדהות עם דמויותיו: אין סוף המשכים דמיינתי למוכרת הגפרורים הקטנה, והברווזון המכוער כל כך הצליח לגעת בלבי שנסיתי לשכנע את הורי שנשיג לנו ברווזון כזה ונגדל אותו במרפסת עד שיהפוך לברבור... בקיצור - אגדות היו החומר הספרותי המועדף עלי.

תוך קריאה בספר הזה - שכתוב מעניין ומותח - זיהיתי לפחות שבע אגדות מוכרות וגם דמויות הבנויות על אגדות מוכרות: מצאתי שם מכשפה, אם חורגת, האחיות של סינדרלה (וכמובן את סינדרלה עצמה, שבמקום סנדל זכוכית היא מקסימה את הנסיך באישיותה המרתקת). מצאתי את הזאב של כיפה אדומה, עטוף יפה בעור של (סבתא) כבש, מצאתי את הנזל וגרטל שלמרות תמימותם יודעים לדחוף בזמן את המכשפה לתנור. היה שם הסבא החכם של פטר, שמזהיר אותו לא לצאת מתחומי החצר, אבל פטר - אתם כבר יודעים - יודע טוב מסבא, מתעלם מנסיונו וחוכמתו כי הוא מוכרח להתנסות בעצמו.

אז מה אני אומרת? הספר הוא ספר אגדות מותאם לנוער (ולאלה כמוני שכמהים לאגדות מפעם לפעם) מהדהד מכל אגדות הילדות שאינן רלוונטיות עוד בימים שכותרות העיתונים הופכות פנטסטיות יותר ויותר. הוא כתוב מעניין ומותח פרט לכך שאיוויארד אינה סומכת על הקורא שיזהה את הרגשות המפעמים בלב הגיבורה המספרת בגוף ראשון, והיא מפרשת "הרגשתי אשמה" "הייתי נבוכה" "הייתי מבולבלת" אבל עזבו, זה בקטנה.
כשהסיום מראה שזו תחילתה של ידידות מופלאה וסופרת החותרת לריטיינר (בעברית סידרה) אני מתעלמת מהרמז. אמנם היא השאירה את הגיבורים במצב לא משהו, ואין ספק שבאמתחתה עוד נסים ונפלאות עבורם, אבל הספיק לי. אגדות במינון גבוה מדי עלולות לגרום לקלקול קיבה.

» ביקורות נוספות של yaelhar
» ביקורות נוספות על מלכה אדומה - מלכה אדומה #1