ביקורת ספרותית על זה המקום מאת אהוד בנאי

---

אם יש מאפיין אחד משותף לבני משפחת בנאי, הוא האותנטיות. כל אחד נאמן למי שהוא ביצירותיו – יובל לחתרנות, אביתר לנוגות והענווה ואהוד למוזיקה האתנית.

האותנטיות מאפיינת את אהוד גם בכתיבתו הספרותית. הוא כותב ללא עכבות, שופך את אשר על לבו. משתף בתחושת הזרות ובחיפוש אחר בית. בנאי מציג בספר מעין פשטות שמקורה בענווה, של זמר שעדין לא לגמרי מבין למה מזהים אותו ברחוב.

הבנאי האהוב עלי הוא ללא ספק אביתר. אלבום הבכורה שלו הוא האלבום הישראלי האהוב עלי.
כמו אביתר ובנאיים נוספים, גם אהוד מצא את עצמו בסופו של דבר מתקרב לדת. הכתיבה המוזיקלית שלו, לעומת הספרותית, מעורפלת לעיתים. עם זאת, אני עדין מחבב רבים משיריו (בעיקר המוקדמים).

אני חייב להודות, שאילולא ידעתי את זהות הסופר והקשבתי לשיריו, יתכן שהייתי מוצא את הספר סתמי. אולם יש בו מספר נקודות מעניינות, ודאי עבור מעריציו.

אבחר שלא לדרג, מומלץ לאוהדיו.

» ביקורות נוספות של אור שהם
» ביקורות נוספות על זה המקום