וואלה זה גבר גבר. כל האלה שכותבים היום את כל הבלשים היו רוצים שיצא להם כזה גבר. ומה שהכי לא יאומן זה שכמעט כל הספר אף אחד לא אומר לך שהוא ככה והוא ככה. רק מזה שמספרים לך מה הוא עושה אתה קולט שיש מולך אכבר גבר.
ההמינגווי הזה אני מת עליו. כל מה שהוא כתב אני מנסה לקרוא אותו ומה שהכי טוב בו זה שאף פעם הוא לא ביאס אותי. כל ספר מלמיליאן.
ואני יגיד לכם למה. זה בגלל האהבה. הוא אוהב את האנשים שהוא כותב עליהם. לא סתם מחבב אותם או כמו שאומרים מתחבר אליהם. הוא אוהב אותם יותר מכמו שאחד אוהב את עצמו ומרוב שהוא אוהב אותם אתה מתאהב גם. אני חושב זה אחד הסופרים שהכי יודע לכווץ לך את הלב בשביל האנשים שלו. אם הייתי צריך למצוא אחד שיגיד עלי דברים על הקבר שלי הייתי מבקש אחד כזה.
פה הוא כותב כמה סיפורים על אותו אחד אמריקאי שהיה דייג ואחר כך היה מדריך אנשים איך לדוג אבל לא הצליח להוציא מזה פרנסה. בסוף בגלל שלא היה לו ברירה התחיל להתעסק עם הברחות של כל מיני דברים מקובה. זה בתקופה שבאמריקה המצב הכלכלי קשה יעני בזמן השפל והברירה זה בין שלא יהיה אוכל לילדים שלך לבין שתעשה מה שאפשר בשביל שיאכלו. זה ספר עצוב כי אם אתה חושב על זה ומסתכל מסביב אתה יכול לראות הרבה אנשים שהמצב שלהם לא רחוק מזה. אולי הם לא מסתכנים ככה שילכו לבית סוהר או יסכנו את החיים שלהם אבל אתה רואה הרבה אנשים שיש להם רק צ'אנס אחד של חיים והם שורפים אותם על פרנסה של חמורים רק בגלל שאם לא יעשו את זה כל המשפחה שלהם תסבול. וזה עוד שאומרים שהמצב הכלכלי טוב. הבעיה שמי שאומר את זה זה העשירים והמצב הכלכלי שלהם באמת טוב. הרוב המצב שלהם על הפנים אבל אף אחד לא שואל אותם חוץ מביום העוני. אז הולכים מראים בטלויזיה איזה מקרר ושוכחים מזה עד לשנה הבאה.
ולכל אלה שאומרים שזה הספר הכי לא טוב של המינגווי יש לי רק דבר אחד להגיד: יכול להיות שהם צודקים אבל אם הספר הכי טוב שלהם יצא כמו הספר הזה או אפילו רק מתקרב אליו אז הם יכולים להיות מבסוטים.

















