מקנחת בעוד אחד לסופ"ש הזה.
יוצאת מדעתי, מאת שרון מ' דרייפר, מספר את סיפורה של מלודי, ילדה כמעט בת אחת-עשרה שלא אמרה אפילו מילה אחת במשך כל חייה. והלוואי והיתה מסוגלת לספר למישהו את כל מה שעובר לה בראש, כי היא באמת חכמה! היא מסוגלת לזכור כל דבר שהיא רואה, ואפילו לראות מוסיקה בצבעים שונים. יש לה כל כך הרבה מילים בראש שרוצות לפרוץ החוצה, כל כך הרבה רעיונות וסיפורים שהיא רק רוצה לספר... אבל היא לא יכולה. ובגלל זה לפעמים, היא חושבת שהיא משתגעת. בעיקר, מלודי רק רוצה להיות ילדה רגילה, כמו כולם. ספר על מסעה של ילדה אחת שונה בעולם שלא תמיד מוכן לקבל את השונות שלה, וההתמודדות שלה מול אנשים שלא רוצים בקרבתה רק בגלל מי שהיא.
מלודי כובשת את לבו של כל קורא בכל גיל, ולא רק בגלל האומץ שלה. היא חריפת מחשבה ושנונה, ודרך עיניה, חווה הקורא חיים כמעט בלתי נתפשים, אבל נוגים ללב. הרגישות וחכמת החיים של ילדה כה צעירה, האיפוק והסבלנות כנגד התלאות והקשיים שחייה משליכים כנגדה: מעוררי פליאה.
הכתיבה רגועה ונעימה, מתוחכמת ונחושה, כאילו מגוללת הסופרת את סיפורה של אבירה, פילוסופית, משוררת והוגה וכולן באותה עת. וכמובן, אין מנוס מלדבר על המסר הנהדר של הספר.
ועכשיו קצת אוף-טופיק. אני חייבת לפצות פה. מאז "כוכבים נופלים", וגם "המקרה המוזר של הכלב בשעת לילה", קשה היה לי למצוא למצוא עוד ספרים שעוסקים בשונות של מישהו, ביחס של הסביבה אליו, וכמובן בהתמודדות שלו עם הסביבה. אבל הנה צץ לו "יוצאת מדעתי", שמצליח להנגיש את הנושא של השונות בלי להתבייש, באופן הכי ישיר אך שובה לב שאפשר, בלי מסכות וללא ניסיון להסתיר את הלא-נעים. גם הכאבים שבחיים, הקשיים שאנשים עוברים, ולפעמים אפילו האסונות, הם נושאים שילדים יכולים, ואפילו צריכים, לקרוא. שמתי לב שהרבה לקוחות של חנויות ספרים, היום, מסרבים לקנות ספרים עם "קונוטציה שלילית". לקוחות שמסרבים לקנות ספר שעל כריכתו מכשפה, או מסרבים לקחת ספר שעוסק בנושאים כמו גירושין, מוות, תאונה כלשהי, וכמובן שונות מן הסביבה או חריגות כלשהי. נדמה כאילו ההורים חושבים שאסור חס וחלילה שילדים ייחשפו לנושאים הללו, או על מנת להגן עליהם, או בגלל שהתוכן "אינו ראוי". ילדים הם לא טיפשים. הם יודעים מה זה מוות, ומהם גירושים של ההורים, ומה זה תאונת דרכים, ומה זה אוטיזם. הם יודעים, אבל לא יודעים איך לגשת לנושאים האלה. ובדיוק בגלל זה קיימים הספרים האלו, כדי להנגיש נושאים קצת כבדים או קשים לילדים. ואולי, גם, פשוט כי זה סיפור נהדר ומעניין, למרות שיש בו משהו כואב. אל למבוגרים למנוע מילדיהם לקרוא ספרים שאולי קצת עצובים לפעמים, או מבלבלים. להפך. ילדים בסופו של דבר יכירו הכל, ויש נושאים שכבר הם יכולים לעלעל בהם, להכיר אותם, להיות עצובים בגללם, לפחד בגללם. זה לא דבר רע, כאב. זה פשוט משהו שצריך להסביר אותו בתוך סיפור. סיפורים כאלו לא רק מחשלים את הילד, אלא הופכים אותו רגיש יותר, מבין יותר ושואל יותר.
לסיכום, "יוצאת מדעתי" הוא ספר נפלא על הצלחה של דג אחד לשחות כנגד הזרם, בדרכו שלו, ברגישות ותבונה אין קץ. אמליץ אותו גם למבוגרים, כמובן.
קהל היעד: נוער (גם נוער צעיר!) ומבוגרים.
יוצאת מדעתי, מאת שרון מ' דרייפר, בהוצאת משכל.





![קפקא על החוף [מהדורת 2015]](https://cdn.simania.co.il/bookimages/covers97/975474.jpg)





