הספר הזה נמצא באגף המבוגרים בספריה. הבת שלי, מסיימת כיתה ו', ראתה את הכריכה, קראה את התקציר באחורי הספר ושאלה אם היא יכולה לקרוא אותו. התשובה חיובית. לא ברור מדוע הספר מקוטלג כספר מבוגרים. הגיבורה, מלודי, היא בת 11. כל הספר נכתב מתוך נקודת המבט שלה, ואין בו דברים מעבר ליכולת ההבנה וההכלה של גיל 11 או 12. בפירוש ספר נוער, על כל המשתמע.

אז היא קראה. שבת אחת הספיקה. בסיום שאלתי איך הספר בעיניה, וה

ספר מיוחד על ילדה שאצל רבים מאיתנו משתייכת לשכבת השקופים.
מלודי היא ילדה נכה, פגועה במערכות המוטוריות שלה, אינה מסוגלת ללכת, טווח תנועה מוגבל בידיה ואינה מסוגלת לדבר. במקום קול נשמעות ממנה נהמות.

ובטרם נמשיך, אני מבקש כי כל קורא של בלוג זה יעשה מבחן לעצמו. כיצד באמת תגיב ובעיקר תחשוב לעצמך,כאשר תראה ילד/ נער או בוגר מוסעים בכיסא גלגלים, ראשם שמוט כי אין להם כוחות להחזיק אותו ישר, לעתים מריריים