ביקורת ספרותית על העורכת מאת יעל שחם
ספר בסדר

---

אי אפשר לפספס את כשרון הכתיבה של יעל שחם בספר "העורכת". לכל מי שחיפש יצירת מופת קלאסית מהזן שאפשר לשבץ בשיחת סלון ולהתגנדר בה במפגש חברים מהסגנון המסוים - קבלו פטור מביקורת זו, וצאו לחפש אצל השכנים. אבל למי שהקיץ מורגש מספיק כדי לתרץ גילטי פלז'ר מתקתק, או שגם אתם נוטים במצב מסוים לענות אוטומטית במבחן ש"כל התשובות נכונות", אז המקרה של "העורכת" בהחלט יכול למצוא אתכם בקריאה צפופה.
הספר עוקב אחר גיבורה שנונה להפליא, עיתונאית בתוך ג'ונגל מקצועי שאינו מעורר קנאה, אך בהחלט עשוי לעורר לא מעט גיחוך (פיסת רכילות: נטען כי כל הדמויות בהחלט מקבילות לדמויות מציאותיות מעולם העיתונות, סטייל "הערת שוליים" של עולם העיתונות הכתובה). הגיבורה מנסה לשמור על חלקת אלוהים קטנה של יצירה צבעונית לצד נסיונות לשמור על שפיות בחלקה הביתית, שם היא מצוידת בבעל אובססיבי מהזן המפחיד ממש, ובהמשך עורגת לעברו של "סייח" צעיר, חתיך ושרמנטי אך לא ממש ברור אם גם מושג. זה בגדול.
התחושה שסיימתי איתה את הספר היתה שזה ספר ביכורים טוב, מסקרן לראות מה תכתוב להבא, אך לצערי בהחלט סובל גם ממחלות ילדות של ספרי ביכורים. יש יותר מידי עלילות סותרות ומקבילות, לאו דווקא סותרות תימטית אך בהחלט עמוסות מידי עד כדי הפרעה בשרטוט העלילה והדמויות. הגיבורה מצטיירת כאישה נונשלנטית תל אביבית, מהזן שאתם בהחלט יכולים לדמיין ללא קושי, אך כשלמבט הבוז החינני נוספת עלילה של בית בהפרעה עם בעל שעשוי לאבד עשתונות בכל רגע, הדבר מתחיל לחרוק. הגיבורה לא ממש מצליחה להחזיק את הפערים באישיותה באופן משכנע, ונראה כי חלקים קצת מודבקים באישיות המצטיירת. פסיכולוגית זה לא ממש מחזיק, וחבל. בעיני (גם) במקרה הזה מעט הוא הרבה. אולי הרצון לתת עוד ז'אנר, להצביע על כתיבה עשירה, יכולת התפתחות לעוד אפיקי יצירה וכו' יצר את הדחיסות הנ"ל, אך בעיני זה גרע מן הספר ולא תרם לו.
בכל מקרה יעל שחם יודעת להחזיק מקלדת ואני כבר מכריזה שאקרא את הספר הבא שלה, או פשוט אפרוש מגבת לידה בחוף הים (על גב הספר הובטח שזה מה שהיא עושה כעת מאז עזבה את עולם העיתונות). בואו גם, בטוח יהיו צחוקים.

» ביקורות נוספות של זרש קרש
» ביקורות נוספות על העורכת