ביקורת ספרותית על העורכת מאת יעל שחם
ספר לא משהו

---

ספר שהיו לי ציפיות לגביו ואיך לומר- פשוט מעצבן בחלקו.
הגעתי בערך לשני שליש הדרך באיזו חריקת שיניים, כמעט זנחתי. אחר כך מתפתח.
העלילה נסובה סביב העיתונות הישראלית. ממלכה עם מלחמות פנימיות ואינטריגות, עיתונאים טובים בצד פחות. הבכירים רובם גברים וגיבורת הספר הכתוב בגוף ראשון מאיישת משרת עורכת ואינה מהססת לומר לבכירים ממנה את דעתה הלא מחמיאה וזאת במקביל לגידול חמישה אפרוחים (ילדים, להבהיר). חיי הנישואים בזבל ויש מאהב.
ארוע מכונן - כמעט טביעה בים והצלתה בידי בחור שעבר עם קיאק והרומן שהתפתח בינה לגברבר הצעיר ממנה בשנים רבות.
אממה, החלק המעצבן הינו שהספר מתזז במהירות מטורפת בין זמנים, מפִּסקה לפִּסקה. עבר והווה מתערבבים זה בזה, מוגזם ומבלבל.
המעברים הרבים כה מהירים וחדים ולא רק בנושא הזמנים אלא גם חותכים בין נושאים- מעבודתה למאהב, מנישואיה לגיסה וגיסתה, אחים והוריה, הבת הבעייתית מעט בבית הספר שנים קודם. קשה לעקוב. המספרת מגיעה מנושא בזמן או אדם ספציפי בהווה ו'חותכת' משם כאילו בדרך אגב לכיוון אחר בו היא ממשיכה וממנו לאחר וחוזר חלילה מה שמסיח. מהתיכון בו לומד בנה תוך ישיבת מערכת מודיעים לה על השעייתו אחרי שגידף את המנהל היא חוזרת לאותה תקופה בעברה בבית הספר הריאלי בחיפה עם זכרונות על חברותיה מאז.
חלק מהדמויות המרכזיות כולל היא עצמה, בעלה, ילדיה והמאהב הם ללא שמות.
דמויות מפתח- המו"ל, ההון (רוכש העיתון), הסייח (המאהב) 'נעליים-לבנות' (עם המקף), האמזונה. נו, מילא.
משתפר בשליש האחרון. עולם העיתונות על הלילות הלבנים לפני מוסף סוף השבוע, גיבושון בבית קפה טחוב וטרנדי תל אביבי עם 'צעירים ממושקפים גבהי מצח שהשמש זורחת להם מהתחת'. התפתחויות משמעותיות לקראת הסוף ועימותים חריפים בעבודתה וחייה. הפתעות מהסוג הלא נעים נוחתות עליה בזו אחר זו ועימות המגיע לשיא בינה לבעלה ולעורך הראשי המבקש למנות כאחראית עליה פוצית בלתי נסבלת מבחינתה.
צריך לומר- סגנונית אינו גרוע. יש בו חריפות, פלפל ושפה מושחזת. רחוק מההומור הנבוב או הקיטש הדלוח של ספרים שיצא לי לקרוא לאחרונה אך עדיין סובל ממחלות ילדות.

» ביקורות נוספות של ראובן
» ביקורות נוספות על העורכת