ביקורת ספרותית על נשיקת אשת העכביש מאת מנואל פואיג
ספר לא משהו

---

לפני שנים ארוכות ראיתי את הסרט "נשיקת אשת העכביש". הסרט זכור לי כסרט חזק במיוחד עם משחק מצוין של שני שחקנים מצוינים: ראול ג'וליה מנוחתו עדן & ווליאם הארט יבדל"א. גם סוניה בראגה זכורה לי לטוב.

בדרך כלל כאשר אני קורא ספר אשר נעשה על פיו סרט, הספר מרשים אותי יותר, כי הרי אפשרויותיו של הסופר בתיאור העלילה הן תמיד גדולות יותר מאשר של במאי הקולנוע. זאת גם הסיבה שכשאר יצא לי לשים את ידי על "נשיקת אשת העביש", הייתי בטח שצפויה לי כאן חווית קריאה יוצאת דופן.

אם אומרים שגודל האכזבה הוא כגודל הציפיה, כאן האכזבה היתה גדולה הרבה יותר. הסיפור על שני אסירים החולקים תא משותף בכלא בבירת ארגנטינה. מולינה, הומוסקסואל & ולנטין, אסיר פוליטי. מולינה מספר לולנטין על סרטים שונים ומכאן עושה השלכות לחיים אמיתיים, אך לצערי הדיאלוגים בספר לא מתרוממים ולא מגיעים לשום מקום.

אין לי מושג האם אכן העלילה היא כל כך איטית או שהאשם הוא בתרגום לעברית. יתכן כי כל התשובות נכונות ואולי האשם הוא בי: אולי אני עושה השוואות לאותו סרט נפלא שגם זיכה את שחקניו בפרסים (אוסקר לוויליאם הארט).

גילוי נאות: במחצית הספר נשברתי והנחתי אותו בצד, דבר שבאמת אני לא נוהג לעשות. אולי אשוב אליו בהזדמנות אחרת לברר היכן טעיתי.

» ביקורות נוספות של בנצי גורן
» ביקורות נוספות על נשיקת אשת העכביש