ביקורת ספרותית על ז'וזפין מאת קייט ויליאמס
ספר מעולה

---

בהשוואה לז'וזפין שרה נתניהו היא אחת הנשים הצנועות בהיסטוריה! בספר המרתק הזה תיאורים רבים אודות פזרנותה האדירה של ז'וזפין שלא ידעה גבולות.
בתאוותה אחר תכשיטים, שמלות, חפצי אומנות נדירים וארמונות פאר שלא ידעה שובע. אחת משמלותיה הרבות (רבות יותר משל מארי אנטואנט הידועה לשימצה) הייתה עשויה נוצות של טוקן (מסכן) ובסוף כל נוצה הייתה שזורה פנינה. היא ביזבזה הון עתק על אחוזתה המפוארת מאלמזון והפכה אותה לשם-דבר. מילאה אותה באוצרות בזוזים מרחבי אירופה, בגניה הרחבים גידלה צמחים נדירים מרחבי האימפריה (היא הייתה בוטאנית חובבת)ובעלי חיים נדירים משוטטים בינהם כמו אורנג-גוטן שהיה אחד מחיות המחמד האהובות עליה. הספר עמוס בתיאורים על רכישותה, בזבזנותה והפאר בו היא ונפוליון חיו בהם. (לפעמים התיאורים הללו קצת מעייפים)
נראה שהיא ונפוליון לא למדו כלל לקח מסופם הקודר של לואי ה-16 ומארי אנטונט. נפוליון שאף תמיד להתעלות עליהם ועל כל קיסרי העבר.

אך לזכותה של ז'וזפין יאמר שהיא מתוארת כאדם נדיב אשר תמיד ידע לחלק גם מכספו (בעצם כספי המיסים של האימפריה)למכרים, מטרות צדקה ועוד.
ז'וזפין היא אדם מורכב מצד אחד ושטחי מצד אחר. איך דבר כזה אפשרי?

היא מורכבת כי הדמות שלה היא של אדם בזבזן ונהנתן מצד אחד אך רחמן וטוב-לב מצד אחר. היא אכפתית ודואגת למשפחתה ויקריה אך מונעת פעמים רבות מאינטרסים אישים. בתחילת חייה עם נפוליון גילתה מרדנות ואחר כך צייתנות ורפיסות. היא הייתה דמות ממתנת - מיתנה את שיגעונותיו והתקפי הזעם המרובים שלו וניחנה ביכולת הכלה רבה. אבל היא שטחית כי למרות כל טוב- ליבה התעלמה מהסבל הרב שגורם בעלה האכזר ברחבי אירופה לנתיני ממלכות שונות ולנתיניו שלו. על מזבח ההאדרה העצמית שלו הוא רמס חיים רבים לא רק של אויבים מחוץ אלא של רבים מטובי בניה של צרפת.

סיפור אחד מיני רבים שמדגים את אכזרותו ואת חוסר העניין שלו בחייהם של בני עמו הוא סיפור מסעו לארץ ישראל. תחילה צר עם חייליו על יפו.
כשהסכימו הטורקים להיכנע לחייליו בתנאי שאלה ישאירו אותם חיים- נתנו הצרפתים את הסכמתם להסכם זה אבל ברגע שהמפקד הגדול נפוליון ראה את 4000 חיילי האויב עומדים בנמל לפניו פנה לחייליו ושאל:" מה אני אמור לעשות עם אלה? להאכיל אותם?" וציווה לטבוח בהם!
במשך שלושה ימים נמשך הטבח בחיילים ואזרחים כולל ילדים עד שמי הים התיכון היו צבועים בדם. אך גם בזה לא תמה אכזריותו. רבים מחייליו לקו בדבר וחלו.
מצד אחד הראה גבורה שביקר אותם בבית החולים ונגע בהם מוכיח שהוא אל-מותי ואינו מפחד ממחלת הדבר ומן הצד השני ברגע שנתאפשר הדבר בידו נטש את 2000 חייליו החולים מאחור. כשהציעו הבריטים שנואי נפשו לסייע ולהעביר בבטחה את חייליו החולים חזרה לאירופה סירב ובכך גזר את גורלם למוות אכזרי בידי הטורקים.

סיפור נוסף המתאר את אכזריותה של המלחמה הוא הניסיון הלא מוצלח שלו לכבוש את רוסיה. הוא גרר את חייליו המזים מרעב בקור של מינוס 20 מעלות.
רבים מתו בדרך לא מידיהם של הרוסים אלא מהקור ומרעב. החיילים הגיעו למצב שבו שום סוס,כלב או חתול מתים לא נשארו שלמים.
כשחייל מת היו אוכלים את בשרו ואף כרסמו את בשרם שלהם. הוא התקדם ונסוג במהירות לפני צבאו והותיר את חייהם של השורדים לזוועות הרוסים.
הללו שיפדו אותם חיים או השליכו אותם חיים ליורות רותחות. מיד כששב הוא בבטחה לטיולרי ארמונו ציווה על סבב של נשפים ועוד הוסיף ואמר:" אדם כמוני אינו נותן את דעתו לחייהם של מיליון אנשים" !

לא אכביר עוד בדמותו המזעזעת של נפוליון שהיה בנוסף לכל אנס ושונא נשים. האישה היחידה שאהב כנראה באמת הייתה ז'וזפין. למרבה מזלו הגורל שפר עליו הרבה יותר מעל לואי ה-16 והוא בשקיעת כוכבו הוגלה לסנטה- הלנה.

הספר מרתק שכן הוא לוקח את הקורא למסע חי ונושם בזמן! התיאורים חיים ואתה נאלם מגודל המאורעות וההיסטוריה של צרפת ואירופה השזורה לאורכו. חסרונו היחיד- יש רגעים בהם נלאיתי קצת מתיאורי הפאר והמותרות של חייהם של הזוג הקיסרי.

(אל דאגה לא גיליתי לכם את כל תוכנו של הספר אלא רק מקצתו. יש עוד הרבה על מה לקרוא בו! על עלייתה לגדולה ועלייתו על תככי החצר וכיבושיו, על רומנים אהבות ושנאות)

» ביקורות נוספות של Ayeletjon
» ביקורות נוספות על ז'וזפין