בהשוואה לז'וזפין שרה נתניהו היא אחת הנשים הצנועות בהיסטוריה! בספר המרתק הזה תיאורים רבים אודות פזרנותה האדירה של ז'וזפין שלא ידעה גבולות.
בתאוותה אחר תכשיטים, שמלות, חפצי אומנות נדירים וארמונות פאר שלא ידעה שובע. אחת משמלותיה הרבות (רבות יותר משל מארי אנטואנט הידועה לשימצה) הייתה עשויה נוצות של טוקן (מסכן) ובסוף כל נוצה הייתה שזורה פנינה. היא ביזבזה הון עתק על אחוזתה המפוארת מאלמזון והפכה אותה לשם-דבר. מילאה אותה באוצרות בזוזים מרחבי אירופה, בגניה הרחבים גידלה צמחים נדירים מרחבי האימפריה (היא הייתה בוטאנית חובבת)ובעלי חיים נדירים משוטטים בינהם כמו אורנג-גוטן שהיה אחד מחיות המחמד האהובות עליה. הספר עמוס בתיאורים על רכישותה, בזבזנותה והפאר בו היא ונפוליון חיו בהם. (לפעמים התיאורים הללו קצת מעייפים)
נראה שהיא ונפוליון לא למדו כלל לקח מסופם הקודר של לואי ה-16 ומארי אנטונט. נפוליון שאף תמיד להתעלות עליהם ועל כל קיסרי העבר.

אך לזכותה של ז'וזפין יאמר שהיא מתוארת כאדם נדיב אשר תמיד ידע לחלק גם מכספו (בעצם כספי המיסים של האימפריה)למכרים, מטרות צדקה ועוד.
ז'וזפין היא אדם מורכב מצד אחד ושטחי מצד אחר. איך דבר כזה אפשרי?

היא מורכבת כי הדמות שלה היא של אדם בזבזן ונהנתן מצד אחד אך רחמן וטוב-לב מצד אחר. היא אכפתית ודואגת למשפחתה ויקריה אך מונעת פעמים רבות מאינטרסים אישים. בתחילת חייה עם נפוליון גילתה מרדנות ואחר כך צייתנות ורפיסות. היא הייתה דמות ממתנת - מיתנה את שיגעונותיו והתקפי הזעם המרובים שלו וניחנה ביכולת הכלה רבה. אבל היא שטחית כי למרות כל טוב- ליבה התעלמה מהסבל הרב שגורם בעלה האכזר ברחבי אירופה לנתיני ממלכות שונות ולנתיניו שלו. על מזבח ההאדרה העצמית שלו הוא רמס חיים רבים לא רק של אויבים מחוץ אלא של רבים מטובי בניה של צרפת.

סיפור אחד מיני רבים שמדגים את אכזרותו ואת חוסר העניין שלו בחייהם של בני עמו הוא סיפור מסעו לארץ ישראל. תחילה צר עם חייליו על יפו.
כשהסכימו הטורקים להיכנע לחייליו בתנאי שאלה ישאירו אותם חיים- נתנו הצרפתים את הסכמתם להסכם זה אבל ברגע שהמפקד הגדול נפוליון ראה את 4000 חיילי האויב עומדים בנמל לפניו פנה לחייליו ושאל:" מה אני אמור לעשות עם אלה? להאכיל אותם?" וציווה לטבוח בהם!
במשך שלושה ימים נמשך הטבח בחיילים ואזרחים כולל ילדים עד שמי הים התיכון היו צבועים בדם. אך גם בזה לא תמה אכזריותו. רבים מחייליו לקו בדבר וחלו.
מצד אחד הראה גבורה שביקר אותם בבית החולים ונגע בהם מוכיח שהוא אל-מותי ואינו מפחד ממחלת הדבר ומן הצד השני ברגע שנתאפשר הדבר בידו נטש את 2000 חייליו החולים מאחור. כשהציעו הבריטים שנואי נפשו לסייע ולהעביר בבטחה את חייליו החולים חזרה לאירופה סירב ובכך גזר את גורלם למוות אכזרי בידי הטורקים.

סיפור נוסף המתאר את אכזריותה של המלחמה הוא הניסיון הלא מוצלח שלו לכבוש את רוסיה. הוא גרר את חייליו המזים מרעב בקור של מינוס 20 מעלות.
רבים מתו בדרך לא מידיהם של הרוסים אלא מהקור ומרעב. החיילים הגיעו למצב שבו שום סוס,כלב או חתול מתים לא נשארו שלמים.
כשחייל מת היו אוכלים את בשרו ואף כרסמו את בשרם שלהם. הוא התקדם ונסוג במהירות לפני צבאו והותיר את חייהם של השורדים לזוועות הרוסים.
הללו שיפדו אותם חיים או השליכו אותם חיים ליורות רותחות. מיד כששב הוא בבטחה לטיולרי ארמונו ציווה על סבב של נשפים ועוד הוסיף ואמר:" אדם כמוני אינו נותן את דעתו לחייהם של מיליון אנשים" !

לא אכביר עוד בדמותו המזעזעת של נפוליון שהיה בנוסף לכל אנס ושונא נשים. האישה היחידה שאהב כנראה באמת הייתה ז'וזפין. למרבה מזלו הגורל שפר עליו הרבה יותר מעל לואי ה-16 והוא בשקיעת כוכבו הוגלה לסנטה- הלנה.

הספר מרתק שכן הוא לוקח את הקורא למסע חי ונושם בזמן! התיאורים חיים ואתה נאלם מגודל המאורעות וההיסטוריה של צרפת ואירופה השזורה לאורכו. חסרונו היחיד- יש רגעים בהם נלאיתי קצת מתיאורי הפאר והמותרות של חייהם של הזוג הקיסרי.

(אל דאגה לא גיליתי לכם את כל תוכנו של הספר אלא רק מקצתו. יש עוד הרבה על מה לקרוא בו! על עלייתה לגדולה ועלייתו על תככי החצר וכיבושיו, על רומנים אהבות ושנאות)

את הסקירה הזו אני מנסה לכתוב כבר זמן מה מאז סיימתי לקרוא את הספר. את הספר הזה קראתי לאיטי. מדובר בתקופה הסטורית עמוסה בשלל אירועים ותאריכים שכמו רודפים זה את זה ונושכים זה בעקבו של זה ואין רגע דל. תקופה מפחידה מדי לחיות בה לטעמי, אבל לפני כל זה, זהו סיפורה של ז’זפין דה בוארנה לימים ז’וזפין בונפארט. תמיד כשלומדים על התקופה הזו מי שממלא את התפקיד הראשי הוא כמובן נפוליאון בונפארט הקורסיקני נמוך הקומה בעל תאוות השליטה האינסופית ואילו כאן בספר הזה ההסטוריונית קייט ויליאמס מתמקדת בז’וזפין.

ז’וזפין היא אישה מרתקת בעיני. עוד כשהייתי נערה קראתי ספר שעמד שנים רבות על המדף בבית סבתי ושמו ז’וזפין רעיית הקיסר שנכתב ע”י פ. וו קניון ובחיפש ברשת מצאתי רק את הפרטים האלו: תרגום: חמדה אלון, ספרי גדיש, תל אביב, תשי”ט. לצערי, הספר הזה אינו ברשותי היום. כבר אז ריתקה אותי הדמות הזו – ז’וזפין.

ז’וזפין נולדה במרטיניק בת לבעל מטעים ועבדים בעל מעמד. בגיל מאוחר יחסית (ביחס לגיל הנישואים באותה תקופה) היא נישאת לאציל צרפתי שמאמלל אותה ויולדת לו שני ילדים אורטנז ואז’ן. היא נמצאת במאסר והוא מוצא להורג בזמן המהפכה, כמו רבים מחבריה. השלטון הפכפך הכלכלה לא יציבה והמהפכה אינה מובילה לתוצאות הרצויות שהיוו את הקרקע לה מלכתחילה. אביה מאבד כמעט את כל רכושו באי מרטיניק ושום עזרה לא יכולה להגיע מהכיוון הזה. ז’וזפין מבינה שעליה לדאוג לעתידה בעצמה וחותרת למעמד חברתי גבוה. בסבלנות ובשאפתנות אין סופית, היא מובילה את עצמה במעלה הסולם החברתי ורק כאשר היא הופכת לאחת הנשים הידועות והמבוקשות בפריז, היא מכירה את הקצין הצעיר נפוליאון בונפארט. הוא מוקסם ממנה ומחזר אחריה ללא ליאות.ככל שז’וזפין שואפת למעמד חברתי גבוה, כך גוברת שאפתנותו של נפוליאון לשלוט, אבל לא רק בצרפת, אלא הרבה מעבר לגבולותיה. הוא חם מזג ומתנהג לעיתים מזומנות בחזירות והיא פוליטיקאית מוכשרת בעלת גינונים ונימוסים מפלסת לו את דרכו היכן שלא היה מצליח להתמודד בעצמו. יחד עם זאת, ביזה ובזבוזים איפיינו את שניהם.
משפחתו של נפוליאון לא אהבה את ז’וזפין. לטעמם היא היתה זקנה מדי עבורו בהיותה מבוגרת ממנו ב – 6 שנים ואי יכולתה להעמיד לו יורש עמדה לרועץ בדרכה גם אחרי שהכתיר אותה בעצמו לקיסרית וזה גם היה מה שהפריד ביניהם לבסוף. הפרידה הזו גם סימנה את מפלתו ואת סוף שלטונו.

מלבד הזוית הנשית שהספר הזה מציג, אין בו שום עלילה. העלילה היחידה בו היא התקופה העמוסה שבה כל זה מתרחש זוהי ביוגרפיה שמסתמכת על אירועים, רכילויות , איזכורים ומראי מקום ביחד עם מערכת היחסים הסוערת של ז’וזפין ונפוליאון והדמויות הנוספות של אותה תקופה, אין ממש מקום לבנות עלילה נוספת כלשהי.

ביוגרפיות הן לא ממש ז’אנר שאני קוראת. אני משתעממת מהן בקלות זו גם הסיבה שקראתי לאט והתעכבתי בכתיבה, היה לי קשה לנסח, אבל כמו שכתבתי בתחילת הסקירה, ז’וזפין היא דמות מאד מרתקת בעיני ובכל זאת, אני מעדיפה לקרוא עליה ברומן ולא בביוגרפיה. זה כשלעצמו טעמי האישי בלבד. אני כן ממליצה על הספר הזה למי שחובב את התקופה או ביוגרפיות. עד עכשיו אני מדמיינת את מאלמזון הבית האהוב של ז’וזפין את הצמחיה והחיות שהיא הביאה לשם מכל העולם. משהו בספר הזה כן עשוי היטב.

סיפור אהבתם אכן היתה לאגדה. אך האם היה שם סיפור אהבה? או שמא סיפור של אינטרסים ואובססיה?
אובססיה מצד נפוליון, וגם אינטרסים.
אינטרסים מצדה של ז'וזפין שבמהלך חצי ספר סולדת מנפוליון, בעלה.
ספר משמעם. חוזר על עצמו. מאכזב כספר ומאכזב כסיפור אהבה.