ביקורת ספרותית על הוראות אחרונות מאת ניר חצרוני
ספר מעולה

---

הודיעו שיש עבודות לשיפור התשתית ברכבת. אני עושה את הדרך מחיפה לתל אביב באוטובוס מספר 910.
בתחנה עומדים עשרות אנשים.
כולם דוחפים.

אני מכינה לעצמי רשימה:
שק של נוצות אווז
דבק אפוקסי
מוטות עץ
סכין יפנית
חגורת עור

כל הדברים ברשימה לא הספיקו לבניית כנפיים. לאחר הפעלת מרפקים, מצליחה להידחק פנימה.

עשרים דקות לתחילת הנסיעה. החייל שיושב לידי, נרדם לי על הכתף. מכינה לעצמי רשימה:
שלושה גלילים של ניילון שקוף
איזולירבנד
מפוח
מטלית מיקרו-פייבר
חבילת מגבונים לחים

ארבעים דקות לתחילת הנסיעה. כל הדברים הללו לא הספיקו על מנת ליצור בועה בלתי חדירה, אבל השתמשתי בחבילת מגבונים לחים כדי לנגב את הרוק מהכתף.

שעה לתחילת הנסיעה.
קשישה במושב ממול פתחה כריך עם טונה. מכינה לעצמי רשימה:
יריעות גומי תעשייתי גמיש
חצי קילו פחם פעיל
פלסטיק שקוף – 2 יחידות
רצועות

שעה ורבע לתחילת הנסיעה. כל הדברים ברשימה לא הספיקו לבניית מסיכת אב"כ. הקשישה סיימה את הכריך.

שעה וחצי לתחילת הנסיעה. התינוק במושב מאחוריי פורץ בבכי קורע לב. מכינה לעצמי רשימה:
מוצץ
אלכוהול מכל סוג (וודקה/ עראק) – לברר מה מוצא הפעוט
שוקולד
טרמפולינה
כדור פיזיו ירוק
כל הדברים ברשימה לא הספיקו כדי לנטרל את התינוק. כנראה שחלב אם עשה בסוף את העבודה.

שעתיים לתחילת הנסיעה. מתקרבים אל היעד. אני מכינה רשימה:
דאודורנט
בגדים להחלפה
מקלחת ניידת
כיסא מפלט
שום דבר מהרשימה לא יכול לעזור מול הלחות של תל אביב. מסיימת את הספר על סוכן 10483. מפחדת ללכת לישון בלילה.

אז חזרתי שוב אל הסוכן החביב, אוהב הרשימות. טוב, אולי לא מאוד חביב, אלא פסיכופת רצחני, אך הפעם הוא אפילו מחייך בין כריך אבוקדו לניסיון לפוצץ יעדים אסטרטגיים בעולם.

שאפו לניר חצרוני, הוא יודע לכתוב ואני אוהבת את התוצאה. בסוף הספר הקודם חשבנו שהטירוף של 10483 נגמר, אך כמו ההכלאה הפסיכית של ג'יימס בונד ומקגיוור, רק תנו לו גליל נייר טואלט ומצית והוא כבר יארגן לכם מיתה משונה כלשהי. הפעם הוא נחוש לחסל את הארגון (הכלאה לא פחות פסיכית של מוסד, שב"כ, 8200 ושלל אותיות ומספרים אחרים). הפעם, כרמית, מומחית ההתמרות ניצבת במרכז הבמה ומשחק המוחות בינה לבין הסוכן שהתמירה, משובץ לאורך הספר, כקטעי חלום. לכרמית, חברי ארגון הוותיקים, מצטרפים עוד כמה טיפוסים ססגוניים. חיבבתי במיוחד את התאומים. על אף היותם רוצחים שכירים, הם היו משעשעים למדי. דמות הספר הייתה מיותרת בעיניי.

על אף היותו של הסוכן איש לא בדיוק שפוי ולא ממש חביב, כנראה בשל העובדה כי לחלק גדול מהסיפור אנו מתוודעים בגוף ראשון, דרך קולו של הסוכן עצמו, מצאתי את עצמי מזדהה איתו לפעמים, עד שממש קיוויתי שיצליח לחמוק מרשויות החוק (ואז נזכרתי שהוא חלאה רצחנית ועבר לי). זאת טכניקה מעניינת, שילוב של גוף ראשון ושלישי. אפילו יו נסבו השתמש בה בספרו האחרון, כך שניר חצרוני בהחלט בחברה טובה. צריך לדעת לכתוב בצורה הזאת, אחרת זה מבלבל ומעצבן.
מי שאוהב את הסוגה יאהב כנראה את הספר, אלא שלא מחובבי מתח ופסיכופתים – פחות. על אף שהרגשתי טיפה שהספר הראשון חוזר על עצמו, זה לא פגע בהנאתי. מומלץ בחום.

גילוי נאות – זכיתי בספר בהגרלה בפייסבוק, בקבוצה של "מועדון קריאה לאוהבי ספרים".

» ביקורות נוספות של נתי ק.
» ביקורות נוספות על הוראות אחרונות