ביקורת ספרותית על בלי שם אמצעי - כל הסיפורים - ג'ק ריצ'ר #סיפורים קצרים מאת לי צ'יילד
ספר טוב

---

****





הספרים של לי צ׳יילד עשויים, בדומה לגלידה, ממשהו כמו 60 אחוז של אוויר. אוויר, זמן-כלום, שבו ג׳ק ריצ׳ר מהרהר קצת, מתכנן, חושב על הנוף או על מנגנון הירי של רובה צלפים. שקט, ורוח מרחפת על פני תהום.
השאר, גם כמו גלידה, מהווה את העיקר. תיאורי קרבות רחוב מהמשובחים שנכתבו, ומתח דק, אלים וטכני, לא ארכני ומספק מאוד. חמישה או שישה היילייטים כאלה מצדיקים הלכה למעשה את כל האוויר שסביבם, שבדיוק כמו בגלידה, הוכנס פנימה בתהליך מדוקדק, בעיקר כדי להעניק נפח אבל למעשה מהווה את אחד הגורמים המשפיעים על המוצר הסופי, על המרקם שלו, ועל הדרך שבה הוא נכנס אל הגרון פנימה אל מערכת העיכול.

הסיפורים הקצרים שבקובץ המשובח הזה, שמכסים את רוב תקופת חייו של ריצ׳ר מנערותו ועד לחיי הנוודים שלו בעשור החמישי (אני מניח) לחייו, חסרים כמעט לחלוטין את האוויר. ביותר ממובן אחד, יש בזה משהו מספק מאוד. הכול ישיר, תכליתי, כתוב לעילא, עם ערך קלורי גבוה ובלי בולשיט או המתנה של מאה עמודים לקטע האקשן הבא. יש בעיה? הפיתרון מגיע אחרי חמישה עמודים, אולי פחות, וריצ׳ר כבר עולה לאוטובוס של גרייהאונד או תופס טרמפ אל מחוץ לעיירה. check.

המקבץ הזה מעניק לקורא (בעיקר זה שכבר קרא כמה ספרים של לי צ׳יילד) תחושה ריאליסטית, עמוקה ומרובדת יותר, שנובעת מכך שאם עד עכשיו היה נדמה שכל הרפתקה של ריצ׳ר תופסת באופן נוח-למדי בדיוק משך של ספר באורך סביר (נגיד כמה ימים עד שבועיים כרונולוגית), הרי שכאן אנחנו מבינים שהיו לו ֿ(ספרותית, לפחות) גם אינספור מיני-עימותים או הרפתקאות קצרות טווח שארכו לילה אחד או אפילו דקות ספורות.

חלק מהסיפורים מעולים. ממש. יש בהם את כל מה שטוב בספרים של צ׳יילד מבחינת איכות הכתיבה, התיאורים המדוייקים וההומור הדק והמדוד (לי צ׳יילד הרבה יותר משעשע מריצ׳ר הבוק), ואפילו לא צריך לחכות לעונת הקציר כדי ליהנות מהתוצאה אחרי החריש. מאידך, חלק קטן מהסיפורים, בעיקר בסוף הספר, מרגישים גולמיים מדי. הם מתחילים ברישול ומסתיימים בחיפזון ונראה כאילו צ׳יילד כתב אותם יותר כמין בסיס שלדי עלילתי קלוש לספרים ארוכים שלא צלחו, מאשר כסיפורים קצרים שיש להם קיום בזכות עצמם. היה עדיף אם צ׳יילד היה משקיע מעט יותר (כי הוא בהחלט מסוגל) בגיבוש של סיפורים קצרים באורך של 20 עמודים עם התחלה אמצע וסוף, במקום לחרטט עוד איזה בדל של מחשבה שכל מה שהיא אומרת זה ״וואי איזה גבר הריצ׳ר הזה״ בשניים וחצי עמודים.

וכרגיל - שווה מאוד לקרוא, גם בשל האיכות המרוכזת של הסיפורים הקצרים, וגם בשל האפקט המצטבר שהזכרתי קודם.

****

» ביקורות נוספות של אלון דה אלפרט
» ביקורות נוספות על בלי שם אמצעי - כל הסיפורים - ג'ק ריצ'ר #סיפורים קצרים