ביקורת ספרותית על אסור לדבר על דפנה מאת שרה הורניק
ספר טוב

---

זהו סיפור על מערכת יחסים סבוכה בין אם, רחל, לילדיה, זאב ואלונה, אבל לדעתי בעיקר בין אם לבת. לאורך כל הספר דמותה של האם בעבר, כציירת מוכשרת ומוערכת אך דמות אם קשה, רודף אותה ואת הבת, מול דמותה הנוכחית כחולת אלצהיימר השוהה בבית אבות. אנחנו מגלים גם את דמותה של הבת כמי שניתקה קשר עם אימה לפני שנים וכעת מתמודדת עם בית ילדותה, אליו לא רצתה לחזור לעולם, החפצים בו, ועם האם שהשתנתה עם המחלה, בעוד אלונה עדיין חושדת שאותה דמות העבר נמצאת ואורבת לה שם בפנים.

אלונה מתמודדת בחייה עם פרידה מבן הזוג, טלפונים בלתי פוסקים של טלי מהבנק ומקום עבודה די משמים. כאשר אחיה מציע לה לשפר קצת את חיה ולעבור לבית האם, השהות שלה בבית ילדותה, עם החפצים והציורים של אימה, מעוררים אצלה רגשות וזכרונות קשים מהעבר, איתם היא מתמודדת בין השאר במפגשים עם האם הכבויה בבית האבות.

האח, זאב, גם הוא דמות מורכבת, ונראה שיחסיו עם האם מאוד שונים מהיחסים שלה עם הבת אבל ככל שהסיפור מתקדם גם הדמות שלו מתעמקת ביחסים מול אחותו, אשתו, ילדיו, אימו החולה והסביבה כולה.

היו בספר כמה דמויות משנה שקצת הצטערתי שהורניק לא העמיקה את הסיפור שלהם, אבל אני מניחה שלא קל לכתוב ספר, להשאיר אותו מעניין, ממצה וממוקד וגם לגעת בכל דמויות המשנה במידה שתספק את כל הקוראים.

בזמן קריאת הספר לא יכולתי שלא לתהות מי היא דפנה המוזכרת בשם הספר ובמהלכו, ספרים שבשם שלהם מוכרזת דמות שטיבה אינו מובהר מיד בפרקים הראשונים לרוב יעוררו בי עניין נוסף.

הקריאה בספר זרמה לי מאוד ושרה הורניק סיפרה את הסיפור בצורה מרתקת כך שלא הצלחתי להניח אותו מהיד לכל אורכו. שנים לא קראתי ספר ביום ו"אסור לדבר על דפנה" פשוט שאב אותי לתוכו. הסיפור כל כך שבה אותי שכשהגעתי לשני פרקיו האחרונים הכרחתי את עצמי להפסיק לקרוא ולקחתי הפסקה של יממה לפני שהייתי מוכנה לסיים אותו ולהיפרד ממנו סופית.

» ביקורות נוספות של Reut.Zaro
» ביקורות נוספות על אסור לדבר על דפנה