זהו סיפור על מערכת יחסים סבוכה בין אם, רחל, לילדיה, זאב ואלונה, אבל לדעתי בעיקר בין אם לבת. לאורך כל הספר דמותה של האם בעבר, כציירת מוכשרת ומוערכת אך דמות אם קשה, רודף אותה ואת הבת, מול דמותה הנוכחית כחולת אלצהיימר השוהה בבית אבות. אנחנו מגלים גם את דמותה של הבת כמי שניתקה קשר עם אימה לפני שנים וכעת מתמודדת עם בית ילדותה, אליו לא רצתה לחזור לעולם, החפצים בו, ועם האם שהשתנתה עם המחלה, בעוד אלונה עד

אלונה חוזרת לבית בו גדלה, 19 שנים אחרי שעזבה אותו בטריקת דלת והשאירה את אימה, רחל, הציירת, מאחור.
רחלב רביד, הציירת המוערכת בעלת האישיות הסוערת, חולה באלצהיימר ומאושפזת בבית אבות סיעודי. היא כמעט ואינה מתקשרת על הסובבים אותה ובעיקר עם ילדיה. זאב הבכור והאחראי, ואלונה הצעירה, אבל היא מציירת ואפילו יצא לה ציור אחד טוב, שלמולו היא ממלמלת "דפנה".
החיים של אלונה מתפרקים כי היא נפרדה מאבנר, טלי מהבנק