הספר שיבה מגולל את תולדות העבדות בחלק מסוים באפריקה אל מדינות המערב ובעיקרן אמריקה דרך סיפורם של יחידים.
העבדות הייתה נפוצה כבר בעת העתיקה. במצרים, אפריקה, יוון ורומא.
בין המאות ה- 19-16, נלכדו מיליונים מתושביה השחורים של אפריקה בידי סוחרי עבדים והועברו בניגוד לרצונם לאמריקה הדרומית ולאמריקה הצפונית.
שיבה מביא את סיפורם המקביל של שתי שושלות שהתפצלו מאם אחת.
שושלת אחת מתחילה באפייה אשר חיה בארץ הפנטי ונישאת לאנגלי וחייה חיי פאר במצודת קייפ ווסט.
והשושלת השנייה מתפצלת מאסי אשר נולדה בכפר בלב ארץ האשאנטי ונמכרה לעבדות מייסרת ומשפילה.
שיבה מביא לא רק את סיפורי העבדים והעבדות אלא גם את סיפורה של גאנה המשוסעת על ידי שבטים שונים, שנאות ומלחמות.
אנו מתוודעים למנהגי שבטים, למאכליהם לאמונתם. במובן מסוים שיבה הוא מסע אנתרופולוגי מרתק לאורך מאות שנים.
הסיפור חושף בפנינו את הכיעור שבשעבוד. הופתעתי לגלות שגם שחורים שיעבדו שחורים ובעצם הביאו למכירתם של מיליונים בעבור בצע כסף או בשל שנאה ונקמה.
המסע באפריקה ובאמריקה הוא גם מסע לגילוי הזהות העצמית המפורדת מהשפעות הקולוניאליזם והדיכוי
הוא מסע לרכישת זהות חדשה, שורשית וגאה.
הספר סוקר כ300 שנה ושתי שושלות מה שמביא כמובן לריבוי דמויות ולפעמים אף לבלבול ( אם לא קוראים את הספר בשטף)
אין יכולת להיקשר לדמות דומיננטית אחת אלא צריך להתחבר לסיפור של המסע.
של אובדן, בריחה, מוות, מאבק, טירוף והחלמה.
המספרת מביאה לנו
גישות שונות להתמודדות עם המציאות הנכפית על הגיבורים שרבים מהם חסרי מזל.
הסיפור רווי יצרים, אמונות, ריחות, חלומות.
בסך הכול מעניין למרות שההעדפה האישית שלי היא להתחבר לדמות אחת או שתיים ולעבור איתה מסע שלם
אבל הספר בהחלט מלמד וחושף תרבות מרתקת.
















