ביקורת ספרותית על סוגרים את הים - הספריה החדשה # מאת יהודית קציר
ספר טוב

---

שם הספר הוא שם לא שגרתי ומעניין כי הרי את הים אי אפשר לסגור ! נשמע כמו משפט שהורים יאמרו לילדיהם הקטנטנים שמסרבים לעזוב את הגלים והחול. כי אם יסגרו את הים כנראה שכבר יהיה אפשר ללכת הביתה. הספר מכיל ארבעה סיפורים שכל סיפור הוא פנינה ספרותית ועברית כל כך יפה שהיא ממש מתנגנת בפי הקורא כמו שעוגת טורט המוזכרת בסיפור הראשון ערבה לחיך. נמסתי , ולחשוב שלא קראתי אף פנינה של קציר מילאה אותי רצון לדעת יותר על הסופרת. באחד הסיפורים היה שם משפט גאוני שהדהים אותי בפשטות שבו . "לנשמה אין קמטים" .

עטיפת הספר מסמלת לקורא את כל מה שהספר הוא לא. בעטיפה יש חמש בנות שנראות דומות מאוד כמו סרט נע, אין הרבה שוני בין הבנות. כולן נראות אותו דבר. הספר הוא היפוך גמור, הוא תיבת הפתעות אחת גדולה. ארבעת הסיפורים של קציר הם דלת פתוחה של כל מה שלא הולך בתלם. כמו מסע בין דמויות, תחפושות, שפות וגילאים שנעים על פני החיים בכל הגילאים בזרימה מופלאה. משהו מוזר שחשתי לאורך כל הספר. הרגשתי שהכתיבה כל כך מדויקת שאני ממש הרכבתי אותם בסט על במה או בהקרנה מיוחדת בראש. קולנוע שלם התנגן לי אל מול המילים.
אם יש פלירטוט עם הקורא, אם יש התערטלות בוטה וגסה אך קולעת , אם יש שפה פינוקית כזו כמו שיש בין גבר לאישה לפעמים. כל זה יש בספר עם דמויות מאוד צבעוניות במקצב נפלא ומענג.


סיפור ראשון - "שלאף שטונדה".
אהבת בוסר סודית ואסורה בחופש הגדול, אהבת רומאו ויוליה. אהבה לנצח נצחים עם חתימה בדם. מזכיר עולם של פעם או עולם של ילדים מאוהבים. נודרים בפתקים ומחביאים מתחת לעץ או חורטים על עצים דבר אהבה. סיפור יפיפה על התבגרות נעורים והחיוניות הנשפכת מול עולם המבוגרים שמתמודדים עם צער מוות ותזוזת הגיל על ציר הזמן.
"אני נשבע באלוהים ובקבר השחור של היטלר
שאף פעם לא אתחתן עם אישה אחרת
שאף פעם לא אתחתן עם איש אחר
ורק אותך אוהב לעולמים"
זה כל כך תמים וחמוד שהחזיר אותי שנים אחורה.

סיפור שני - "הנעלים של פליני"
סיפור הזוי וסוריאליסטי שחובק נעורים נצחיים (כי כשצעירים לא חושבים אחרת). מול הזדקנות הגוף כשהרוח עדיין מתהדרת בדמיון פורה ובשלה לעוף. כשאנחנו צעירים יש מיליוני חלומות בדמיון שכבר הגשמנו או כאלה שנגשים. שום דבר הוא לא מכשול. הכל בר ביצוע. התירוצים מתחילים כשהגיל מתקדם. ולפעמים חולמים וחולמים וחולמים ומגלים שחלומות לבד ומציאות לבד... הסיפור הוא על מלצרית שחולמת חלומות בהקיץ שאיזה במאי יסתכל עליה ויאמר שאותה הוא רוצה לסרט שלו. ואז היא תזרוק את המגש ואת מדי המלצרים ותלך להיות מפורסמת.. ( כבר היה לנו סיפור כזה אם אינני טועה עם השחקנית מילי אביטל) על הדרך היא "דפקה" קומקום באחד העובדים במצח כי התעלל בערבי ללא שום הצדקה. ופאוזי שראה איזה נשמה טובה היא שהגנה עליו ישב על המקרר כל הלילה וצייר על התקרה במטבח ציפורים פרחים וברבורים. לאורך הסיפור המתעתע פגשה מפיק שחולם לעשות סרט וללהק אותה לתפקיד הראשי. החלומות של המפיק קשורים לפליני המוערץ ושהוא בטוח שיום אחד יגיע במרצדס שלו וינקוש לו בדלת. וטבעם של חלומות שחלק מתגשמים וחלקם עפים בכדור פורח בשמי השמיים ומתפוצצים.

את הסיפורים הבאים אני משאירה כהפתעה .
הסיפורים יפיפיים עם עברית צחה, מלא דמיון וצבע.
ספר נפלא לכל עונה , חג אביב שמח חברי סימניה.

» ביקורות נוספות של חני
» ביקורות נוספות על סוגרים את הים - הספריה החדשה #