ביקורת ספרותית על מינכן מאת רוברט האריס
ספר טוב

---

עלילה : 5 מותחת.
דמויות: 5 מתוארות היטב.
תובנות: 5 נובעות מהסיפור.

תחשבו על סיפור בו העלילה ידועה מראש, השחקנים הלוקחים בה חלק, ידועים אף הם, ותוצאותיה המשמעותיות חקוקות בתולדות האנושות. מה הסיכויים שלנו כקוראים, להיות מתוחים ועוקבים בנשימה עצורה אחר תהפוכותיה? ועוד נוסיף על כך שאין בסיפור כל פרט בדיוני מהותי.
זוהי בעצם היסטוריה. לכותב ו/או המספר נותר מרחב של פיתוח והרחבה של הדמויות המככבות בה, על חוזקן וחולשותיהן, כמו אפשרות ניצול נקודות התורפה שלהן על ידי יריביהן, בקיצור מה שקרוי פוליטיקה.
רוברט האריס נטל על עצמו משימה כזאת ועמד בה בהצלחה רבה.
הזמן הוא ספטמבר 1938 בתום הסיפוח, "אנשלוס", של אוסטריה על ידי הנאצים וערב הפלישה לצ'כוסלובקיה, בתואנה כי הדבר יהיה רק לחבל הסודטים כדי להציל את הגרמנים הנאנקים תחת השלטון המדכא.
גרמניה הנאצית מעורבת בספרד, והעולם עמד על סיפה של האלימות הנוראה של מלחמת העולם השנייה.
העולם ה"נאור" שמיוצג על ידי אנגליה בראשות צ'מברליין, דאב עדיין את תוצאות מלחמת העולם הראשונה, וחיפש כל אמצעי ודרך לא להיקלע למלחמה נוספת.
במצב זה קל "למכור שלום" מלהכריז מלחמה. במדינות המערב אין עדיין כל "מודעות" כי המלחמה בלתי נמנעת.
היטלר והעם הגרמני, שיכור מהצלחותיו הפוליטיות , ניצל היטב מצב עניינים זה כדי לקדם את מטרותיו ועל זה נסבה עלילת הספר שמוקדה הוא "ועידת מינכן".
רוברט האריס פורש בספר תהליך של "מהפך" בהתנהלותו של צ'מברליין מגורם מאיים על גרמניה לבל תעז לפלוש לצ'כיה, ל "נביא השלום העולמי".
המיוחד בסיפור, הוא תהליך הכניעה ל "סטיכיה של ההמון, שכולל את ההמון הנאור" , בבחינת "קול ההמון כקול שדי".
הסיפור הוא רומן של מספר דמויות, החל מבעלי התפקיד הבכירים, ובמיוחד מנקודות מבט של ה"מתורגמנים" כמו יו ליגט האנגלי ופאול הרטמן הגרמני. בנוסף לעבודתם ה"טכנית" של העברה משפה לשפה, יש להם זמן לראות בעיניים פקוחות לאן התהליכים זורמים. ואולי הם ממלאים את תפקיד "המקהלה" בטרגדיות היווניות.
הספר קריא, שוטף, קולח ובעיקר מעורר מחשבות, שעיקרן הוא, האם יש למנהיג או מקבל החלטות, עוגן או אחיזה, לעצור ולחשב מחדש את צעדיו, גם כשקבל כבר החלטה בנושא מסוים, והוא בתהליך מימושו?
מומלץ גם לאלו שנרדמו בשיעורי היסטוריה בתיכון, כמוני, כי ניתן לראות דרך חיים ועבודה של מערכות ממשלתיות.
כדאי לקרוא.

» ביקורות נוספות של אורי רעננה
» ביקורות נוספות על מינכן