ביקורת ספרותית על אלינור אוליפנט ממש בסדר מאת גייל האנימן
ספר טוב

---

הספר התחיל בדומה לז'אנר ה"בואו ניכנס לראשו של אדם מוזר/לוקה באספרגר וננסה לראות את העולם מהעיניים שלו (מייצגי הז'אנר: המקרה המוזר של הכלב, פרוייקט רוזי). אלא שלאט-לאט מתפוגג הרושם הראשוני, והספר נפרד מהז'אנר הזה והופך ליצירה ייחודית שעומדת בפני עצמה. אלינור אוליפנט, אישה (קצת קשה לקרוא לה אישה כי דפוסי המחשבה שלה מאפיינים נערה) בת שלושים העובדת בעבודה פקידותית במשרד, היא "ממש בסדר". אלא שהיא בודדה מאוד והמגע שלה עם הסביבה מוביל לרתיעה הן של הסביבה והן שלה עצמה. בתחילה, קצת קשה להתחבר לדמותה. קשה להבין את הנוקשות שמאפיינת אותה, ואת ההסתייגות שלה מכל סוג של תקשורת חברתית - בין אם זו שיחת חולין במשרד או יציאה לפאב בערב. אחרי שעוברים את משוכת הרתיעה הראשונית, דמותה של אלינור מתחילה לעורר הזדהות שהופכת את כל הדפוסים והמוזרויות לקבילים ואף חינניים. אלינור נושאת עמה סוד טראומטי מהעבר, אך לא הרחמים הם אלה שיוצרים זיקה רגשית בין הקורא לבין הדמות, אלא האופן הפשוט ושובה הלב שבו היא מתוארת.
כשאני מסיימת לקרוא את ספרי סדרת "החברה הגאונה" אני חשה צער פרידה עמוק מהדמות הראשית, אלנה. צער כזה לא מוכר לי מהרבה ספרים אחרים, ומבחינתי מדובר בהישג מעורר התפעלות של המחברת, שמצליחה ליצור דמות עצמאית שחיה בתוך ליבו של הקורא. גם גייל האנימן משיגה את אותו אפקט מסתורי ומרשים, עם פחות פליק-פלאקים באוויר מפרנטה. בסיום הקריאה, דמותה של אלינור כבר הפכה לחלק ממני ונפרדנו אך בקושי.
זהו ספרה הראשון של גייל האנימן הסקוטית והוא תורגם ליותר משלושים שפות, אך להפתעתי, אין עדיין ערך בויקיפדיה על שמה של האנימן. מעניין יהיה לקרוא איזו דמות מעניינת יוליד כשרונה בספרה הבא.

» ביקורות נוספות של זוהר
» ביקורות נוספות על אלינור אוליפנט ממש בסדר