מתחילת הקריאה נשביתי. באמת. אלינור כל כך מוחשית ואמיתית, זיהיתי את עצמי בה בהרבה מאוד מובנים (גם אני רווקה, בת 30, מתעצבנת מאנשים טיפשים או איטיים), הרגשתי שהדרך שהיא מסתכלת על העולם דומה מאוד לשלי. זה מתחיל "שטחי" יחסית, מהבחינה שלא יודעים איך אלינור הגיעה למצב שבו היא נמצאת אבל הסיפור הולך ונפתח, בקטע זורם ולא מעיק, עם הומור חביב ויחסים אמיתיים בין אנשים, לא מואדרים, לא כובשת אותה איזו אהבה ענקית וסוחפת או קלישאות אחרות של רומנים.
חייבת לומר שהכי הזדהיתי עם רגעי השבר, עם התחושה של ייאוש ושל "השמיים נופלים", וליבי ממש יצא אליה, כי כולנו מכירים את המקום החשוך הזה בתוכנו שלפעמים אנחנו רוצים פשוט להיכנס למיטה ולהיכנע לו.
לסיכום - מאוד אהבתי.
