ביקורת ספרותית על הכריש מאת מישקה בן-דוד
בזבוז של זמן דירוג של כוכב אחד
הביקורת נכתבה ביום שלישי, 13 בפברואר, 2018
ע"י אורי רעננה


ציון כולל: 1 לא ראוי לקריאה
עלילה: 1 אלא אם כן להפחיד ולהבהיל נקרא עלילה. אזהרה: ההפחדות באות תחת התואנה בשם "דיסוטופי", ראו בהמשך.
איכות כתיבה: 1 תמונות קצרות, אין זמן, כי אנחנו הולכים לשואה, גיבורים מסוקסים, וממונעי משימה. כרגיל במצבים אילו ממשלה ושר ביטחון דלילים.
נשים- יש אחת והיא דמות פלקטית.
נושאים טכניים- 2 גם כאן לקח המחבר נתונים לא רלבנטיים, של פסאודו ידע על צוללות וטילים, ערבב ובחש לכדי עיסה מוזרה של צוללת, ודחף בכוח לגרון הקורא. וכמו שכתוב ב"דירה להשכיר" , "איש אינו יודע למה ומדוע".
תובנות: לא כשהמטרה שאתבהל.
לסיכום חלק זה, כתיבה בקווים גסים, במריחות צבע בעוביים שונים, מה שבה לכותב באותו רגע.


אתן רקע קטן מהעלילה: בגרמניה נבנית צוללת יום הדין עבור ישראל ומטרתה להיות מופעלת כמכת אש ראשונה , שניה ושלישית , על פי הצורך.
רגע זה מגיע והקברניט הוא העומד בפני הדילמה של מתי, באיזה עוצמה והרכב המטען..
סוג כתיבה כזה נקרא " דיסטופיה", מין סיפור בלהות עתידי שמטרתו להזהיר אותנו מפניו.
כאלו היו הספרים בשנות החמישים, על איום ההתחמשות הגרעינית. הסרטים שנלוו לתקופה כמו "ד"ר סטריינג'לב" והרבה אחרים יצגו הלך רוח זה.
דיסטופיה אסור שתהיה כיסוי לערווה של כתיבה גרועה, בתת רמה, תוך שימוש בטריקים מבישים.
הסופר להוט כל כך להגיע להצגת עיקר אמונתו, עד שהוא מוותר על היכולת להיות סופר.
אפשר לראות זאת בכמה דוגמאות.
כשקראתי את תיאור הצוללת, הבנתי שהוא מכשיר אותי להיות צוללן, או להתרגש מהיכולת הטכנולוגית שלנו או הגויים, או משהו אחר, וברגע מסוים, נמאס לי, והתחלתי לדלג על עמודים כי הכתיבה משעממת.
הוא הדין בטילים,
גם תכנון פשוט מצליח להיות מסובך כאן.
את חימוש הצוללת בטילים, עושים ב... נכון, נורבגיה. לשם כך גוררים ארמדה של טילי יריחו לנמל נטוש בנורבגיה ושם מחמשים אותה בהרף עין.
די פשוט: האנייה עוגנת בנורבגיה בנמל השמם וצוללתנו יוצאת בדקה ה 90, הטיל יריחו נשלף או שאלו המיועדים לטעינה, מונחים בערימה על הרציף, חמושים כמובן כי אין זמן, הצוללת פותחת פתח שינור( למדתי משהו) ומורידים את יריחו לאט, אם ממהרים ניתן לשחרר לפני הקצה. הטיל בתוך הצינור נופל קצת , ועכשיו הוא מוכן לשיגור. ממש כמו לחבר טלפון נייד לבסיס שלו.
מצאתי בספר הזה רעיון אחד והוא בהחלט אתראה מבצעית לנו שכדאי להיות מוכנים לה.
בתיאור פעולה של המחבלים, יוצאות מן מנהרה משפחות ולא לוחמים.


אין לי בעיה עם דיסטופיה. עלילה יכולה להכיל מורכבות של מצבים, גם בהחלטות וגם בעידון הצגתם.
גם מצב שבו כל תושבי עזה יעלו על הגדרות, נדרשים תנאי קיום . ואולי טוב היה עושה מר בן דויד אם היה מתיעץ עם יוצא אמ"ן או מזרחן.

יש לי בעיה כשמנסים לתחוב אידאולוגיה, בכוח לגרוני ותודעתי בצורה גסה ומעליבה את השכל הישר.
11 קוראים אהבו את הביקורת
אהבת? לחץ לסמן שאהבת




טוקבקים
+ הוסף תגובה
אנקה (לפני שבוע וחצי)
לי, אמרו לי פעם : אם תמצאי חמישים אחוזים ממה שאת מחפשת תראי בעצמך בת מזל
מכיוון שאין מאה אחוז.
גברים כמו ספרים, בבלנדר לא טעים.
לי יניני (לפני שבוע וחצי)
אנקה...אין כזה :-) .....רק אם הייתי מכניסה למערבל כמה יחד ומוציאה אחד כמו שאני רוצה :-)
אנקה (לפני שבוע וחצי)
ללי, ספר אמיתי זה כנראה כמו גבר אמיתי.
קשה להגדרה וקשה להשגה :)
אלון דה אלפרט (לפני שבוע וחצי)
apples and oranges
אורי רעננה (לפני שבוע וחצי)
לאלון, למרות שאיני מסכים עם התוכן, הרי הספר "הדרך לעין חרוד" הוא ספר דיסוטופי בסגנון ספרותי.
שם הסופר כתב סיפור, לא מיהר לשום מקום, ואת מסריו העביר.
לי יניני (לפני שבוע וחצי)
מחשבות - אתה כל הזמן מצחיק אותי עם ההערה הזו... מה זה ספר אמיתי? חה חה חה
אנקה (לפני שבוע וחצי)
אהבתי את הקטילה :) ספרים עם הפחדות לא ממש שובים את לבי.
שונרא החתול (לפני שבוע וחצי)
באופן אישי התחברתי מאוד לפתח השינור.
אלון דה אלפרט (לפני שבוע וחצי)
למרות ההתרשמות השונה-לחלוטין שלי מהספר הזה, אני מסכים עם חלק ניכר ממה שכתבת. הכתיבה היא אכן שטחית ומנותקת, רק שברור לחלוטין שהסגנון הזה מכוון, כדי להעניק תחושה של תרחיש, של משחק מלחמה תיאורטי שקורם עור וגידים לכדי מציאות בלתי נסבלת. אילו בן-דוד היה נכנס לקלוז אפ פרטי יותר, כהרגלו בספריו האחרים, היה מתקבל אירוע ספציפי, פרטי - ואין ספק שזו לא היתה כוונתו כאן. בתקופה כזו, שצוללות נמצאות בכותרות, וחיוניותן שנויה במחלוקת, יחד עם יכולת "המכה השניה" שיש שיגידו שאין בה טעם, אני חושב שהטיעונים של בן-דוד הם אקטואליים וואלידיים מאוד.

בניגוד למה שכתבת, נדמה לי שהתרחישים (ולפחות חלק מהם) המתוארים בספר אינם מופרכים כלל.
פואנטה (לפני שבוע וחצי)
סיכום כולל:
האידאולוגיה נתקעת בגרון
יריחו מתחלק לתוך צינור של שינור
מי שמתבהל הוא אהבל

יופי של קטילה
מחשבות (לפני שבוע וחצי)
לי, תקראי ספר אמיתי.
לי יניני (לפני שבוע וחצי)
wow איזה שינוי בין החוות דעת... יש המהלללים את הספר ויש הקוטלים. אצטרך לקרוא בעצמי אורי, תודה רבה ויום מקסים





©2006-2017 לה"ו בחזקת חברת סימניה - המלצות ספרים אישיות בע"מ