לא רק הארץ קטנה. גם הספר קטן, והוא מגולל סיפור אישי, אנושי ומרגש. סיפורים משפחתיים קטנים שמהדהדים טרגדיה לאומית קשה יכולים להיות מוצלחים אם הם לא באים להעביר לנו שיעור בהיסטוריה, מעין עיון במסווה של פרוזה, ואם הם לא מביאים לנו אוטוביוגרפיה חופרת ומייגעת. הספר הזה עובר יפה את שני המבחנים הללו. הוא מרתק, כתוב נהדר ומתמקד בסיפור המשפחתי המרגש, כשהטרגדיה הלאומית מהווה רק רקע ולא לב לבו של הסיפור.
רצח העם ברואנדה ובבורונדי בתחילת שנות התשעים של המאה העשרים, בו רצחו בני ההוטו קרוב למיליון בני טוּטסִי, היא הטרגדיה הלאומית שעומדת בבסיס הסיפור, אך משמשת לו תפאורה בלבד. הסיפור עצמו הוא סיפורו של גבריאל בן העשר, המתגורר עם הוריו ואחותו בשכונה של זרים ודיפלומטים בעיר הבירה של בורונדי. אביו הוא יזם צרפתי שהגיע לאפריקה כסטודנט, ואילו אימו היא בת המיעוט הטוטסי. תושבי העיר מתכוננים בהתרגשות לבחירות הדמוקרטיות הראשונות בארץ, אך כשהנשיא הנבחר נרצח, המדינה מידרדרת לכאוס, בדומה לזה המתרחש ברואנדה. המשפחה הקטנה נקלעת למערבולת ולקונפליקטים שקשה מאוד להיחלץ מהם, והסיפור המשפחתי מקבל תפנית: מתיאור של חוויות משפחתיות, שהמספר עצמו מגדירן בצורה כה מדויקת כ- "אושר תלוי על בלימה", אל הסיפור העצוב והקשה, אל לב הטבח וההרס: "חלמתי שאני מרחף בענן קטן וצמרירי שנוצר מאדי הגופרית של הר געש מתפרץ."
הסיפור עצוב, אך למרות האירועים הקשים המתוארים בו, הוא לא קודר או מדכא. הוא כתוב בצורה רגישה ונוגעת, ומשולבים בו ניצוצות של חוש הומור שמוסיפים לו לווית חן. ההומור הדק בולט במיוחד בחלק הראשון של הספר, בו נמצא שלל אנקדוטות משפחתיות וחברתיות, המובאות מפיו של גבריאל בן העשר, ומנקודת מבטו התמימה מחד והנבונה מאידך. "יש לי עיניים חומות, אז אני רואה את כל האחרים רק בחום. אימא שלי, אבא שלי, אחותי, החברים... כולם חלב בקפה."
ממש כמו גיבור הספר, המחבר, גאל פיי, הוא בן לאב צרפתי ולאם רואנדית, בת המיעוט הטוטסי. היא נמלטה עם משפחתה ממולדתה בשנות ה–60, כשבני ההוטו חלו לפעול באלימות נגד בני הטוטסי. האם המידע שניתן לנו בספר איננו מוטה לטובת הטוטסי? עלעול קצר (ובלתי מעמיק) בנבכי ההיסטוריה העלה כי שני עשורים קודם לרצח העם שביצעו ההוטו בטוטסי, בוצע טבח המוני של מאות אלפי בני ההוטו על ידי... נכון, בני הטוטסי. גיבור הספר איננו מסתיר את חוסר האובייקטיביות שלו: "קו ההפרדה הלא עביר בין ההוטו לטוטסי הכריח כל אחד להיות במחנה זה או האחר. במחנה הזה נולד, ולעד נשאר כבול אליו. המלחמה, גם בלי שמבקשים ממנה, דואגת תמיד למצוא לנו אויב. ואני, שרציתי להישאר ניטרלי, לא יכולתי." אז גם הספר לא ניטרלי במיוחד, ובכל זאת הוא לא נראה כמו איזה מוצר תעמולה טוטסי, בעיקר בגלל שהמחבר מתמקד בסיפור המשפחתי הקטן ולא בפוליטיקה. עוד מעלה לזכותו.
בגב הספר נכתב שהסופר, גאל פיי, הוא זמר ראפ מצליח. הסתקרנתי וניגשתי לצפות בקליפים של שיריו. השירים יפים מאוד בעיניי, ואעפ"י שלא הבנתי מילה, משהו בקול שלו, בתמונות המלוות את הקליפים, במנגינה ובמבט האנושי והנוגה המשתקף מעינו, משהו הצליח לגעת ולרגש. ממש כמו בספר.
https://www.youtube.com/watch?v=XTF2pwr8lYk&feature=youtu.be
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•••
•••
•••
•••
•••
•••
•••
•••
•••
•••
•••
•••
•••
•••
•••
•••
•••
•••
