ביקורת ספרותית על יש שם מישהו? מאת מריאן קיז
ספר טוב

---

מריאן קיז מצחיקה כל כך, עד שזה תופס אותך לגמרי לא מוכנה כשאת קולטת שכל הזמן הזה היא בעצם מתארת כאב גדול ונורא. פרידה, אובדן. כל הפינות האפלות של ההתמודדות, של חוסר ההתמודדות עם דבר בלתי ניתן להתמודדות, שהצמיחו לי גושים בגרון ובכיות חנוקות לאורך כל הספר. אי רצונה של אנה להחלים בכלל, כדי לא לאבד אותו סופית, פגש בהזדהות שלי בצורה העמוקה ביותר. זה היה מצמרר.

אני מעריכה את מריאן קיז הרבה יותר עכשיו. קודם כל, כי אני חושבת שהספר הזה יותר טוב גם מ"החופשה של רייצ'ל", גם אם המבנה שלו קצת דומה. דבר שני, אהבתי את השונות האישיותית הדקה שנשקפת מהמחשבות של אנה, לעומת המחשבות של רייצ'ל – היכולת לכתוב בלי למחזר את עצמך, במיוחד כשמדובר בספרים שמעבירים תהליך כה דומה, משקפת בעיניי כישרון ספרותי נדיר. ההבנה הפסיכולוגית של קיז עצומה, אבל זה לא מה שהיה חדש – כוחה האמיתי של קיז בספר הזה הוא באופן שבו היא הכניסה אותי לבדיחות הפרטיות של הדמויות בסיפור , האופן שבו היא חדרה לי לשפה.
לסיום, "לטפנות נוצתית" זה ביטוי גאוני ולגמרי נכנס לאוצר המילים שלי.

וחייבת לציין שהתרגום מעולה!

» ביקורות נוספות של אאורה
» ביקורות נוספות על יש שם מישהו?