#
הספר הזה פורסם לראשונה ב 1929, השני משני רומנים של הסופרת – אמריקאית בת לאם דנית ולאב שחור. להוותה היא ירשה את המראה של האב ושום שהייה במשפחתה הדנית, גם לא אימוץ שם המשפחה הדני, לא יכלה לטשטש את מראיה הנגרואידי. מילדות היא התעניינה ב"מעבר" – התחזות של שחורים ללבנים ומעבר לחיות בינהם - באמריקה, בה אפילו שמינית של דם שחור מגדיר אדם כשחור (בית משפט בלואיזיאנה דחה ב-1896 את תביעתו של אדם להכיר בו כבלבן בזכות 7/8 דם לבן שהיו לו) אדם שחור מופלה באופן בסיסי, ולהגנתה של ארה"ב אפשר לומר שלא רק שם.


הספר מתאר שתי חברות ילדות שחורות הנראות כלבנות. האחת אינה מתחזה ללבנה, אם כי היא משתמשת במראה "הלבן" שלה לצרכים ענייניים – לשבת בבית קפה שלא מאפשר לשחורים לשתות בו, להשיג כרטיסים למופעים מופרדים. האחרת חצתה את הקווים – התחתנה עם אדם לבן שלא זו בלבד שאינו יודע שלאשתו יש דם שחור(!) הוא גם גזען שונא שחורים.
שתי הנשים נפגשות אחרי ניתוק של שנים: שתיהן מנהלות אורח חיים בורגני – זו חיה חיי אמידות בהרלם וזו חיה כלבנה עשירה עם בעלה שהוא איש עסקים. ה"עוברת" מתגעגעת מאד לאורח החיים שחוותה בילדותה ופחות או יותר אונסת את חברתה הנינוחה והשאננה להזמינה לאירועים של שחורים, ובאופן כללי משחקת משחקים מסוכנים.
"העוברת" בוחרת בחיים חסרי משמעות עבורה, עם בעל שהיא פחות או יותר מתעבת, ושואפת לחיים של התלהבות וסיכון. האחרת מוכנה להקריב הרבה מערכה ומהותה בשביל ההרגשה שהיא מוגנת ועולמה ועולם ילדיה מטוייח להפליא.
חיי השחורים האמידים המתוארים בסיפור הם תמונת ראי לחיי הלבנים האמידים – עולמם החברתי של אלה ואלה מלא באירועים של כלום. יציאות לתיאטרון ולנשף, גיוס תרומות לנזקקים. אלה וגם אלה מכירים את המעמד הנמוך מהם דרך המשרתים שלהם, בשני המקרים שחורים.


היתה פעם שערורייה פה: שחקנית ניכסה לעצמה עבר, מוצא וסיפור חיים לא שלה. אני זוכרת כמה שמחה לאיד היתה בחשיפתה ופירוט קורות החיים האמיתיים שלה. חשבתי אז שנדרשו ממנה כוחות אדירים להתמודד עם החרפה שבחשיפה, כוחות שאם היתה משקיעה בתבונה לא היתה רואה בניסיון ההתחזות פיתרון כלשהו.
אצלנו – בניגוד לאמריקה – חשיפת מתחזים תביא בושה לא מוות. נחמת עניים.

שתי נשים שחורות שנולדו בהירות עור כתוצאה מהורה אחד לבן,
חיות את הגזענות ואת הקיטוב בין עולמם של השחורים ללבנים.
הראשונה נישאת לרופא שחור כמוה, וחיה בשלום ובשלווה עם משפחתה בהארלם.
השנייה 'חוצה את הקו' מתחזה ללבנה, ונישאת לגבר לבן גזען המתעב שחורים.
המעמד הכלכלי של שתי המשפחות מבוסס ואמיד.

שתי הנשים שהיו בעבר חברות ילדות, נפגשות לאחר שנים במפגש אקראי,
ומפה הסיפור מתחיל.
קלייר "הלבנה" נמשכת אל עולמה האמיתי והיציב של איירין
היא מבינה בדיעבד שעולמה שלה הלך לאיבוד וחייה הם בעצם
מסכה בלתי אפשרית המקשה עליה יותר ויותר,
איירין לעומתה, מתקשה לקבל את הצורך של חברתה להיטמע בחייה
שהיו עד אז ברורים ושלווים.
הקשר הזה בין החברות הופך לכאוס שפורע את חיי שתיהן.

לא קראתי את הספר. צפיתי בסרט שצולם בשחור לבן בנטפליקס.
ואילולי היה מדובר בעיבוד לספר, הייתי ככל הנראה מפסיקה באמצע.
אפשר לצפות, לא יותר.

מזמן לא נהנתי ככה מספר.
ארה״ב של שנות ה- 20 של המאה הקודמת.
מלחמת הגזעים, ההפרדה, המעמדות.
נשמע באנאלי לכאורה, הרי סיפורי עבדות ידועים ומוכרים לנו,
אך לא כך במקרה של הספר הזה.
אין מדובר פה על עבדות או על פערי מעמדות במובן השחוק של המילה,
כי אם ביצירה המעבירה את רצון ההשתייכות והמעבר בין הגזעים לשם הגשמה.

מורכבות החיים משיקאגו ועד להארלם.

התרגום גם הוא עושה עבודה נפלאה שכן הזרימה בתוך הספר היא מופלאה.
קראתי את הספר בשקיקה, ביום בודד.

"חוצה את הקו" ריתק אותי אליו בשניות.
שאב אותי בלי יכולת להפסיק.
התעמקתי בשיח, במשמעות, מאחורי המילים והדמויות, בכל פיפס בו.

קלייר ואיירין הן שתייהן נשים שחורות, אך לא נראות במראה שלהן כאלה.
בשלב מוקדם בחייה, קלייר, מחליטה לבצע מעבר לצד הלבן. היא מתחתנת עם בחור לבן בלי שהוא יידע שהיא שחורה.
היא חיה את חייה איתו, בעוד הוא קורא לה "ניג" (ניגר) כי זה מצחיק אותו שהיא נהיית שחורה מיום ליום.
הוא מתעב שחורים ולא מבין עד כמה הבדיחה שלו אמיתית וטראגית ממש.

איירין, מתחתנת עם בריאן, גבר עם חלומות מדוכאים. לא ממומש ועצוב.
היא חיה בקהילה שחורה, בתרבות שחורה ומצליחה להיות יחסית שלווה מאוד.

הכל משתנה שהיא פוגשת לאחר שנים לא מעטות באופן אקראי לגמריי את קלייר.
לאיירין הכל מתחיל להתערער.
היחס שלה לקהילה, לבריאן, לחיים שלה, למשמעות, ליופי...
העולם מתחיל להיחרב עלייה בקצב לא פשוט בכלל, בספר דק ותכליתי.

שאלות רבות שאלתי את עצמי בספר הזה:
מה מהות השינוי שיופי ופיתוי מסוגלים לעשות?
מדוע שאישה תבחר לחיות בסבל, אך העיקר לא להיות מזוהה כשחורה?
למה תמיד צריך לקרות משהו דרמטי בשביל לרצות לעשות שינוי בסבלו של אחר?
כמה רחוק אפשר ללכת בשביל לשמור על העולם הסגור והשמרני שלך?

חלקן נענו. חלקן נשארו פתוחות. ועל חלקן אני עוד צריכה לחשוב לעומק.

היה משפט, שהיה כלול בתוך מחשבתה של אחת הדמויות. הוא משך את תשומת ליבי במיוחד:
"ביטחון. האם זו רק מילה? אם לא, האם הוא יכול להיות מושג רק במחיר של הקרבת דברים אחרים כמו אושר, אהבה...
האם..אמונה גדולה מדיי בביטחון... נוטלת מן האדם את הכשירות לדברים אחרים?"

שאלה מצוינת.

הספר מתרחש בשנות העשרים של המאה הקודמת תקופה שנקראת גם הרנסאנס של הארלם. בתקופה זו רוב השחורים בדרום ארה”ב היו או ילדי או נכדי עבדים שחיו עדיין תחת דיכוי ושלילת זכויות אזרח בסיסיות . הרבה ניסו להגר לצפון כדי למצוא פרנסה טובה יותר וכך הפך רובע הארלם בניו יורק למרכז הקהילה השחורה. בתקופה זו התרחשה מהפכה תרבותית – הג’אז הפך נגיש גם לשחורים וגם ללבנים, מחזות שהתייחסו לראשונה לשחורים כאל בני אדם לכל דבר וספרות שפרחה באותה תקופה.

על הרקע הזה אנחנו מכירים את איירין וקלייר גיבורות הספר. איריין היא אשת רופא שחור שגרה עם משפחתה בהארלם ומגיעה לשיקגו כדי לבקר את משפחתה. על גג מלון יקר בו היא נחה מחום היום היא פוגשת את קלייר קנדרי, חברת ילדות נהגטו השחור בשיקגו.

קלייר הבלונדינית היא בת למשפחה שחורה ענייה והרוסה. היא “חצתה” את הקווים ואף התחתנה עם גבר לבן ששונא שחורים. היא כמובן מסתירה ממנו את עברה אבל הפגישה של עם איירין עושה לה משהו.

איירין לעומתה “חוצה” את הקווים רק כשנוח לה כמו למשל לשבת לשתות תה במלון שהכניסה לשחורים אליו אסורה. היא נשואה לגבר שחור ונהנית מחיי חברה סוערים בהארלם.

הפגישה גורמת לאיריין לרצות להתרחק מקלייר אך לאחר שנתיים זו האחרונה פורצת לחייה בסערה ומתחילה להיות חלק בלתי נפרד מחיי החברה בהארלם. אף אחד מהסובבים אותם לא מנחש שקלייר הבלונדינית והבהירה עד כמעט שקיפות, היא למעשה בת למשפחה שחור שמפחדת על חייה ועל חיי בה אם בעלה אי פעם יגלה את עברה.

קלייר אמנם חיה במעמד גבוה הרבה יותר מכל חבריה החדשים בהרלם אך הפגישה המחודשת שלה עם איירין ועם עברה השחור, גורם לה להבין שחייה הם שקר אחד גדול והיא לא באמת “חיה” אלא יותר מנסה להסתיר מבעלה את עברה ואת עולמה החדש.

איירין מהצד השני לא כל כך מרוצה מכניסתה המחודשת של קלייר לחייה וחוששת שקלייר עלולה להמית עליה אסון, עליה ועל כל בני משפחתה.

הספר נכתב ב- 1929 על ידי נלה לרסן שהייתה אחת הסופרות המבטיחות של אותה תקופה. למרות שהספר כמעט בן 90 הדבר לא מורגש בכתיבה ואם לא הייתי קוראת את העובדה הזו, הייתי בטוחה שזה ספר שנכתב היום על אותה תקופה.

ספר משובח למרות ואולי בגלל גילו, המעלה בכל כך מעט דפים כל כך הרבה נושאים שגם היום יכולים לדבר להרבה (א)נשים

הנושא מוכר-גזענות והפרדה בצד "חציית הקו" או "מעבר"- כאשר שחור שעורו בהיר יחסית (יכול להיות צאצא לנישואי תערובת) יכול 'לעבור' כאדם לבן.חברה בה ערך הפרט נקבע לפי צבע עורו.
איירין רדפילד וקלייר קנדרי נפגשות באקראי אחרי נתק בן תריסר שנים במלון 'ללבנים בלבד' בשיקגו של לפני מאה שנה במציאות של ארה"ב גזענית- אלא ששתיהן שחורות בהירות עור, במיוחד קלייר הבלונדינית והיפה- ויכולות להיתפס כלבנות ולהיטמע בחברה כזו. המפגש המקרי מחדש את הקשר ואיירין מבקרת את קלייר הנשואה לג'ק , לבן גזען המתעב שחורים שעבורו הם 'ניגרז דפוקים' בלי לדעת שהוא נשוי לאחת...מכנה אותה 'ניג' בחיבה ומתבדח שמי שהיתה 'צחורה כשושן' מתכהה עם הזמן ו"יום אחד תתעורר 'ניגר' אם לא תיזהר".... איירין וחברה נוספת הנוכחת המומות והקשר ניתק לשנתיים שאחריהן מכתב געגועים מקלייר מחזיר אותה לחיי איירין הנוחים-בורגניים למדי עם בעלה השחור בריאן ובניה – קלייר תוססת, מחפשת סיפוק מיידי וחסרת עכבות - מזמינה את עצמה לבית חברתה ולאירועים רוצה להתערות בחברה שחורה. מתקבלת בטוב וחביבה על בניה של איירין אך הופכת עם הזמן לסוג של נטל ואיירין מוצאת עצמה ממתינה למועד בו קלייר וג'ק יעזבו לשוויץ ואף מהרהרת לעתים לספר לו את האמת על הדם השחור שבעורקי רעייתו מה שיוביל לתוצאות קשות ולא מסוגלת.
הספר הקצר מביא תפיסות עולם שונות של 'המעבר/חציית קו'- נוחות ארעית מזדמנת (ישיבה לקפה במלון ללבנים-איירין) מול קבוע- נישואין גם אם כרוכים בהשפלה והסתרת היותה שחורה בצד עושר ונוחות; סיפוק מיידי אגואיסטי (קלייר) מול כמיהה ליציבות ונישואין מבוססי כנות.
ממש לא התחברתי לסגנון הכתיבה היומרני לעתים וסימני פיסוק מיותרים שפגמו בספר כמו "כי, היא הסבירה לעצמה, מה יש כאן,מה היה כאן,שיכול להוכיח שהיא צודקת, אפילו חלקית, בתחושת העינוי שלה"? חיבוטי הנפש הטורדניים של איירין ודווקא שיחה אמיתית ולא קלה שיכולה להתפתח בין בריאן לבנם נקטעת באיבה.
אפשר ללמוד על הנושא בחלק המסכם 'אחרית דבר'.