ביקורת ספרותית על אגודת הלילה והערפל מאת דיוויד מורל

---

פחד. רגש שמניע אותנו לכיוונים רבים ולא מוסברים. פחד מדבר לא ידוע גורם לנו להזיע, להתבלבל, להתרוצץ לכל מיני כיוונים, לעשות טעויות, לא לחשוב בשיקול דעת. פחד גורם לנו להיות ערניים, פרנואידים, לדמיין דברים. פחד, אין גבול לאינסופיות כמו חלל עמוק. ישנם אנשים שמומחים בלתרום את הפחד למטרותיהם; הם מאתרים את החששות הכמוסים ביותר בקרב מושאיהם ומטפחים ומגדלים אותם כמו שיח מטפס...אבל מה קורה כשהגלגל מתהפך?
במשך עשרות שנים קבוצת אנשים שחייה ברחבי העולם הסתירה בקרבה סוד מפחיד וניצלה את הפחד בכדאי להרתיע אחרים, וכעת הסוד הזה התגלה והם מתחילים לשלם את מחיר הפחד של עצמם.. התחלה מדהימה לרומן השלישי בטרינולוגיה, של דיוויד מורל, שמאחד את גיבורי שני הרומנים הראשונים: דרו, בוגר הרומן 'מסדר האבן'; רוצח שכיר לשעבר של ממשלת ארה"ב שמחפש מזור למצפונו במנזר קתולי סגפני במיוחד, וסול, בוגר 'אחוות הוורדים'; סוכן סוכנות הביון האמריקאית יהודי שנבגד ע"י מפעילו ומוצא מקלט במדינת ישראל! שני המקצועניים, כל אחד מהם עם בת זוגו, חוקר בנפרד ובצוותא את התעלומה שמערבת בתוכה את מסדר האבן המסתורי, גם הוא בוגר ספריו של דיוויד מורל, וגורם לשניהם לצאת ממקום מסתורם ע"מ להציל את הקרובים להם ולשלם את חובם המוסרי לעולם ממנו ברחו...
כשקראתי את הספר הרגשתי כמו אב גאה שמתבונן בשני ילדיו המוצלחים מלמעלה וכיצד הם משלימים אחד את השני. מחד יש כאן סתירה מסוימת מכיוון שלא כתבתי את הספר ותפקידי הסתכם בקריאה ותו לא, אבל מכיוון שקראתי מספר רב של פעמים את שני הספרים הראשונים, התחלתי לגלות הזדהות מסוימת, מעבר להזדהות הרגילה, עם הגיבור הטוב במאבקו ברע. גילוי נאות, על אף שסול הוא יהודי והזיקה שלו למדינת ישראל אמורה לקרב אותי אליו יותר, מצאתי את עצמי קרוב יותר לדרו; הסגפנות הגופנית, הבדלנות החברתית, עצמאיות והכבוד והערכה לבריאת עולם דיברו אלי יותר מהחברתיות, האגרסיביות והחספוס שגלומים בסול. ההבדלים בין שניהם באים לידי ביטוי גם בשיטות הלחימה שלהם, דרו הוא יותר רקדן, יותר נקי, אלגנטי ושיטת הלחימה שלו מזכירה טאי צ'י, היד הפתוחה ואילו סול הוא קשה, חזק, אלים. שיטת לחימה של קונג פו, האגרוף הסגור. ועדיין זה היה כל כך מתבקש ששניהם יפגשו וימצאו נחמה אחד אצל השני לאבדן שחשו בתוכם...לא יכולתי לבקש סיפור מושלם מזה.
בלי לחשוף יותר מידי פרטים, ישנו קטע בו מורל מנסה לשכתב ולדברר דמויות ישראליות... סופרים זרים, שלא חיו בארץ ולא מכירים את המנטליות, חייבים להפסיק לעשות לנו עוול ולחשוב שכל קצין בצבא הוא צנחן חרוש קמטים עם רטייה על העין (דימוי מטפורי לחלוטין) וששמות פרטיים ישראלים הם יותר ממישה (לא טעיתי), דויד ויעקב...
על אף ש'אגודת הלילה והערפל' הוא החותם הגולל על הטרינולוגיה וכל אחד משלושת הספרים הוא מותח ומעולה (בעקבות אחוות הוורדים אף הוסרטה סדרת טלוויזיה אמריקאית שהוקרנה בארץ בסוף שנות השמונים, כמדומני), לטעמי 'מסדר האבן' הוא המוצלח ביותר מבין השלושה.

» ביקורות נוספות של ישי
» ביקורות נוספות על אגודת הלילה והערפל