ביקורת ספרותית על הילד שנגע באף של נמר מאת קרול ברץ'
ספר מעולה דירוג של חמישה כוכבים
הביקורת נכתבה ביום רביעי, 6 בספטמבר, 2017
ע"י בת-יה


תקלידו 'הישרדות' במחשב ומיד תופיע ההגדרה: 'תוכנית מציאות מבויימת..." יפה שהם כותבים מבויימת, כי להישרדות הטלוויזיונית אין כלום עם הישרדות אמיתית. מצב שבו אפשר להגיד: זהו! וללכת הביתה הוא לא הישרדות, אלא הצגת תיאטרון אחת גדולה. (כשלעצמי ראיתי רק את התוכנית הראשונה ששודרה לפני כ-10 שנים, הבנתי את הרעיון, ומאז אני משתדלת לצפות בתוכניות קצת יותר אינטליגנטיות).

ג'פי בראון עובד בלונדון בחנות לממכר בעלי חיים שמיובאים מכל העולם, וכשהוא שומע שבהפלגה הבאה יתבצע חיפוש אחרי 'דרקון גדול' הוא מחליט מיד להצטרף. הספינה מיועדת לצייד לוייתנים ולהפקת שמן מהלוייתנים. וכך לומד ג'פי לצוד בים במקביל ללימודים של מלאכות הספנות. הוא גם מצליח לעזור בציד הדרקון ומיד ממונה למטפל שלו. אבל האם כל הלימודים הללו יספיקו לו גם להמשך המסע?
על כריכת הספר כתוב שהוא מיועד לכל מי שאהב את "חיי פיי", ומכאן די ברור שהספר יספר על הישרדות בים. הישרדות אמיתית שלא מיועדת לרכי לב. הישרדות מהסוג שמחייבת להניח את הספר מדי פעם לרגע ולנשום עמוק, למרות הרצון להמשיך לקרוא, כי למרות הקושי והאכזריות הנוראה, הן של הטבע והן של בני האדם, הספר הזה מרתק.


31 קוראים אהבו את הביקורת
אהבת? לחץ לסמן שאהבת




טוקבקים
+ הוסף תגובה
אפרתי (לפני 3 חודשים)
סוריקטה, יכול להיות שבמגזר שלי, שלילדים אין סמרטפונים וגם לא ניידים בכלל, וגם מחשבים, לא מחוברים לאינטרנט, המצב עם הילדים שונה. הם לא מחוברים, לא מתועדים ואין שיימינג ברשת. לא שהם מלאכים, אבל אורח החיים השונה יוצר הווייה שונה ובעיות אחרות.
אפרתי (לפני 3 חודשים)
אני מסכימה עם רויטל, עם פואנטה, עם סוריקטה, וגם עם עצמי.
פואנטה (לפני 3 חודשים)
רויטל, אני הרבה פחות בעניין של האשמות ממה שזה השתמע. ובכלל יש לי אפס ציפיות מהמערכת.
כמו שאפרתי אמרה, ההורים הם האחראיים הבלעדיים לחינוך ילדיהם.
אני בכלל לא חושבת שהשיעורים האלה נחוצים, ולא משנה על-ידי מי הם מועברים.
לעניות דעתי הלא מחייבת בעליל, יש שלושה מצבים שילד צריך ללמוד להתמודד איתם על בסיס יומיומי:
תסכול, דחיית סיפוקים ושעמום.
אם הוא יידע להתגבר בכבוד על השלושה האלה, הדבר יפתור את רוב בעיות ההתנהגות בבית הספר, וגם יעניק סיכוי גדול יותר להפוך לאדם בוגר מאושר ומסופק.
בפועל קורה משהו הפוך לגמרי:
אין לילדים בכלל הזדמנות להיות מתוסכלים או משועממים, וגם ההורים לגמרי מבועתים מעצם המחשבה שהגוזלים יחושו תסכול.
התוצאות נראות בבירור בשטח.
סוריקטה (לפני 3 חודשים)
אפרתי, מצד שני... הם נמצאים באינטרקציות חברתיות 7\24 וזה קשה. אין להם הניתוק שנכפה עלינו מסביבת הילדים בכל פעם שהגענו הביתה, והחברה הזאת מתנהלת באופן עצמאי יותר ועל כן לא מעט פעמים גם אכזרי יותר, כיון שחלק גדול מהזמן אין בה בכלל מבוגרים וגם כשיש, פחות אושיות חינוך מאלה שהיו פעם, שזה מה שהדור שלנו יצר, וכל טעות קטנה שהם עושים יכולה להיות מתועדת ולפגוש אותם גם הרבה אחרי שנעשתה. לא נראה לי שפשוט יותר לגדול היום ואני בכלל לא בטוחה שזה דורש פחות כוחות.
אפרתי (לפני 3 חודשים)
לא רק. אותנו זרקו למים. אני הלכתי ללדת עם אמא שלי? הסתרנו מההורים הכל כדי לא לצער אותם. זה לא רק פינוק, יש פה עניין של כושר עמידות ושל עוצמה נפשית. היא קשורה גם לפינוק פיזי, אין ספק, אבל לא רק.
בת-יה (לפני 3 חודשים)
אפרתי, זה דור חלש כי הוא לא צריך ללכת לשוחט עם העוף כדי להכין מרק עוף... -:)
הייתי טוענת יותר למושג: פינוק, לאו דווקא לחולשה.
אפרתי (לפני 3 חודשים)
ברור. אני לא חושבת שאפשר בלי דיבורים, אבל הדיבורים לא יעזרו כשהדמויות שאמורות לחנך מתנהגות באופן שונה מהדיבורים.
זה דור חלש מבחינות רבות, וזה חוצה מגדרים ומגזרים ועדות ומוצאים ומצבים סוציו-אקונומיים. זה דור שצריך לתת לו הכל באהבה.
הדור של הילדים הוא מאוד חכם ומפותח טכנולוגית ומה לא, אבל הרבה יותר שברירי מאיתנו ואנחנו הרבה פחות חזקים מהורינו.
אני יודעת שתיכף תתחיל פה התנפלות רבתי, אבל אני עומדת מאחורי המילים שלי.
רויטל ק. (לפני 3 חודשים)
פואנטה - אני לא חושבת שיש קשר ישיר בין הכוונות הטובות למגמה השלילית...
ולא חושבת שיש סתירה בין דיבור על ערכים ובין ערכם של הערכים.

בת-יה - מסכימה. דרושים לכך אנשים מתאימים.

אפרתי - ברור שחינוך הוא קום כל מהבית, וקודם כל בדוגמה אישית.
עם זאת, גם לדיבורים יש מקום, בעיני.
אפרתי (לפני 3 חודשים)
החינוך מתחיל בבית. נקודה. לא עם דברת ברברת אלא עם דוגמה אישית. וכשהופכים גם את החינוך למולטימדיה, כי הילדים צריכים הבזקים בעיניים כדי לרכוש מידות טובות, אז זו התוצאה.
בת-יה (לפני 3 חודשים)
פואנטה, תודה. רויטל ק. תודה. אין לי כמעט מושג על מה שקורה היום בבתי הספר
היסודיים, אבל דבר אחד ברור לי: עד שלא ייחדו לנושא:
'כישורי חיים' שיעור עם איש המקצוע המתאים, בין אם זה
מדריך של"ח לשיעורי הישרדות בטבע ובין אם זה פסיכולוג
כדי ללמוד התנהלות חברתית או הערכה עצמית, וכדומה,
התלמידים לא ילמדו כלום. למורים של היום אין שום ידע
שהוא יותר מידע של הורה ממוצע, ומכאן שאין להם שום
יכולת ללמד נושאים שהם מעבר לתוכנית הלימודים.
פואנטה (לפני 3 חודשים)
יצא לנו כבר לעבור חמישה בתי ספר יסודיים.
למדנו גם את שפת הג'ירף (סובלנות בפתרון קונפליקטים בקפיצות על שטיחונים במסדרון).
יש מצב שבכל החמישה לא ידעו לממש ו/או לא ידעו להתממש.
אכן השמות משתנים והתוכניות משתנות אבל המגמה ברורה:
יותר ויותר *מדברים* על ערכים, עורכים טקסים, ימי שיא, מציירים פלקטים וכיד הדמיון.
וכמה שיותר *מדברים* על ערכים כך יותר מפחיתים את ערכם של אותם ערכים - סוג של זילות לערכים.
רויטל ק. (לפני 3 חודשים)
השמות משתנים, התוכניות משתנות...
המטרה ראויה.
המימוש תלוי במממש.
פואנטה (לפני 3 חודשים)
רויטל, זה לא מפתח הל"ב? (חודש מעורבות חברתית, חודש נתינה, חודש ניהול קונפליקטים, חודש עבודה בצוות, חודש מה עוד לא למדנו?...)
קשה להחזיק ראש מעל השיטפון האדיר של ערכים מרכזיים, למידה משמעותית ואופקים חדשים.
בשורה התחתונה, השיעור האמתי לחיים מתחיל בהפסקה או כשהמורה לא בכיתה. ואיכשהו, משנה לשנה, המצב מטריד יותר ויותר (אפרופו, ג'ונגל).
בת-יה (לפני 3 חודשים)
pulp fiction, תודה. ממליצה בחום לכל מי שאוהב ספרים על מסעות בטבע והישרדות,
בין אם זה בים, או על האנדים, או בג'ונגל ובכלל...
בת-יה (לפני 3 חודשים)
מחשבות, תודה. מסכימה עם דעתך...
רויטל ק. (לפני 3 חודשים)
פואנטה, הרעיון של שיעורי כישורי חיים הוא דווקא רעיון מוצלח, לדעתי:
זה שיעור שנועד לעסוק בתחום הרגשי: א"ב רגשי, התמודדות עם בעיות, התנהלות חברתית, הערכה עצמית וכן הלאה.
מה עושים בו בפועל - זה כבר תלוי בית ספר...
פואנטה (לפני 3 חודשים)
בשנים האחרונות, בבתי הספר יש מקצוע מרתק: כישורי חיים.
כישור אחד לרפואה (או להישרדות) הם לא למדו עד היום, אפילו לא קישור שרוכים.
למזלי, אני גרה ליד שני סופרים גדולים והגדולה שלי היא מדריכת של"ח מצטיינת אז היא יודעת להקים אוהל מאולתר ולהדליק אש בשטח.
למזלי2, אני לא גרה בחוף המערבי של ארה"ב (בפרט), ולא ליד הים (בכלל).
Pulp_Fiction (לפני 3 חודשים)
תודה, בתיה. אני מאוד אהבתי את "חיי פיי", לכן לא ראיתי את הסרט, שלא יהרוס לי. לכן, אם זה בסגנון שווה לנסות.
מחשבות (לפני 3 חודשים)
הספר חיי פיי טוב כמובן הרבה מהסרט.
בת-יה (לפני 3 חודשים)
yaelher, תודה רבה. אני מבינה שצפית בסרט, רק שהסרט לא ממש מעביר את חווית ההישרדות
של הנער, ומכאן שאני ממליצה למי שאוהב/ת את הנושא לקרוא את הספר. דרך אגב השם הוא "חיי פיי" (ולא פאי).

ואם כבר איחור אופנתי: לפני כחודש צפיתי בסרט חדש על יציאת מצרים. חשבתי למלא זמן המתנה בכמה קטעים, ופתאום מצאתי את עצמי מרותקת למסך. נדהמתי מעצמי. יציאת מצרים?!?! נפלתי על הראש?! מה אני יושבת וצופה בזה כאילו מדובר בסרט מתח? ובכל זאת נהנתי מכל רגע. מה שמוכיח שיש אופנות שהן לנצח - צריך רק לדעת איפה לתפור את הכפתור -:)



בר (לפני 3 חודשים)
חיי פיי סרט פשוט מדהים ויוצא מן הכלל !
אני דווקא לא לגמרי מחרימה את תכניות הראליטי ולא מתיימרת לומר שאני לא צופה בהן לעתים אבל "הישרדות" זו באמת תכנית תת רמה בלי שום עניין ערך או אותנטיות. שעמום אחד גדול.
תודה על הביקורת , הספר נשמע מעניין
yaelhar (לפני 3 חודשים)
ביקורת יפה.
לפני כמה ימים ראיתי, באיחור אופנתי, את "חיי פאי" שהזכיר לי את הספר הזה. ועכשיו הגיעה הביקורת שלך.





©2006-2017 לה"ו בחזקת חברת סימניה - המלצות ספרים אישיות בע"מ