בן 8 ניצל ג'פי בראון משיניו של טיגריס שברח מגן החיות של לונדון. הציל אותו צ'רלס ג'מראץ', מנהל גן החיות. ג'פי החל לעבוד אצלו והתחבר עם עובד אחר, טים. לאחר כמה שנים יוצאים השלושה למסע בספינה בחיפוש אחר בעלי חיים נדירים. הספינה טובעת, והניצולים נכנעים לרעב ולקניבליזם. ג'פי, השורד האחרון שנאלץ בהגרלה להרוג את טים, מגיע לחופי צ'ילה מורעב ועל סף טירוף. בשובו ללונדון הוא מתמודד עם משפחתו של טים ועם חוויותיו מהמסע. או אז הוא חוזר לים כמלח, ובערוב ימיו מקים גן חיות משלו. אמת או בדיה? (אולי גרסת מציאות ל'חיי פי"?) הסופרת הבריטית קרול ברץ' (1951) שילבה בספרה ה-11, הילד שנגע באף של נמר, מציאות עם דמיון: צ'רלס ג'מראץ' אכן חי בלונדון במאה ה-19 והיה סוחר של חיות בר וציפורים אקזוטיות ובעליו של גן חיות (הוא מוזכר גם ב'דרקולה' של סטוקר). ואכן נמר אחד ברח מהגן ותפס ילד קטן – בלונדון ניצב פסל שמראה את ג'מראץ' מציל את הילד. הפסל הזה והסיפור שמאחוריו הציתו את דמיונה של ברץ'. תיאור חיי הניצולים בסירות ההצלה מבוסס על ההתרחשויות מ-1820 שאירעו לספינה וילשיפ אסקס שטבעה בגלל לוויתן (אירוע שעורר במלוויל את ההשראה ל'מובי דיק'), ובהן אחד המלחים שניצלו ירה בחברו הטוב בעקבות הגרלה, ולאחר שניצל חזר לים כמלח. קרול ברץ' מודה שהיא מאד רגישה לגבי האזכורים של אירועים ודמויות מהמציאות, ולכן ערכה מחקר מקיף וקראה יומנים של ניצולים מספינות שטבעו, מטוסים שהתרסקו ומשלחות לאנטרקטיקה ולטיפוס הרים. בתום מחקר ארוך השתכנעה שניתן למצוא קבוצות שורדים ששמרו על צלם אנוש, ובחרה אפוא לכתוב רומן עליהם. עניין אותה להציג את עוצמת האהבה שנושאים בלבם השורדים כלפי מי שלא שרדו. ואת האופן שבו האהבה הזו מסייעת להם לחזור לחיים נורמאליים. ב-1988 זכתה קרול ברץ' בפרס דיוויד היגהאם לרומן הביכורים הטוב ביותר, והיתה מועמדת פעמיים לפרס בוקר, ב-2003 ועל הספר הנוכחי ב-2011, שגם היה מועמד לפרס אורנג'. "קרול ברץ' היא סופרת מבטן ומלידה היודעת, באמצעות תמונה פשוטה, לעורר רגש עמוק ביותר" גרדיאן "הסיפורת של קרול ברץ' ממשיכה למתוח גוף ונפש אל נקודת השבירה... מופלא ומבעית" סאנדיי טיימס "אחד מטובי הסיפורים שקראתי אי-פעם... מקורי לחלוטין" א.ס. בייאט ...