ביקורת ספרותית על אלינור ופארק מאת ריינבו ראוול
ספר לא משהו

---

אני ציפיתי לספר טיפה יותר בוגר.
הספר אכזב אותי.
בסך הכל זה עוד סיפור אהבה מטומטם על שני מתבגרים.
**ספויילרים**


אני לא אכתוב עכשיו ביקורת ארוכה, אז אני פשוט אגיד מה עצבן אותי בספר ומה היה בסדר:
דברים שעצבנו אותי, אבל ממש:
-כריס(קראו לו כריס, נכון?) וטינה. מהרגע הראשון שאלינור נכנסה לאוטובוס, הם שנאו אותה בלי שום סיבה. לרוב כשמגיע ילד\נער חדש לכיתה מנסים להתיידד איתו. אבל לא! בספרים חייבים תמיד שתהיה איזושהי בעיה בלתי מוסברת כי ריינבו ראוול היקרה לא מצאה משהו טוב יותר! וממש בסוף, כשאלינור ניסתה לברוח לדוד שלה, הם פתאום תמכו בה. משום מקום, כל האישיות שלהם השתנתה, והם נחמדים עכשיו!
-אמא של פארק. היא לא אהבה את אלינור רק בגלל שהיא לובשת בגדי בנים ובכללי לא מתנהגת כמוה, לפחות לנסות קצת להכיר את האישיות שלה ולא ישר לשפוט. אבל כאלה בני אדם.
ועוד המון דברים שלא בסדר.
דברים שהיו בסדר בספר:
-אחותה הקטנה של אלינור...שכחתי איך קוראים לה. שמחתי שהסופרת בנתה את הדמות שלה ככה שהיא תהיה כמו בת תשע נורמלית ולא ניסתה(כמו הרבה סופרות אחרות) לגרום לאלינור לחשוב שאחותה יותר טובה ממנה בכל המובנים.
-פארק. אני לא יודעת למה כל כך אהבתי את פארק. אני פשוט אהבתי את הדמות שלו. אני לא יכולה להסביר כל כך למה.
לא יודעת מה איתכם, אבל אני לא ממליצה לקרוא.

» ביקורות נוספות של פייג'
» ביקורות נוספות על אלינור ופארק