ביקורת ספרותית על דיר יאסין - סוף המיתוס מאת אליעזר טאובר
ספר בסדר דירוג של שלושה כוכבים
הביקורת נכתבה ביום רביעי, 30 באוגוסט, 2017
ע"י רץ


דיר יאסין כרשמון מזרח תיכוני

מאיר פעיל, היה המורה שלי להיסטוריה צבאית, במסגרת הקורס שלו יצאנו לסיור מורשת קרבות, ללטרון, ולהפתעתי לדיר יאסין. שם עמד מאיר מול שרדי בתי הכפר וסיפר על כיבושו, על ידי לוחמי האצ"ל והלח"י. "הלוחמים ערכו טבח בתושבי הכפר," הוא הודיע נחרצות, "אני הייתי הצופה מטעם ההגנה, בכדי לבחון את יכולתם הצבאית של לוחמי המחתרות וראיתי את הכל במו עיני".

שנים האמנתי למאיר, המרצה האנרגטי, שהגדיר את עצמו כאיש ערכי. ולכן כשיצא הספר, דיר יאסין סוף המיתוס, של אליעזר טאובר, לא האמנתי שאפשרי לטעון טענה שהיא שונה לחלוטין מזאת של מאיר שהיה במקום, ולכן נגשתי לקריאת הספר עם סימני שאלה רבים, לגבי המיתוסים שאני אישית האמנתי בהם.

בבוקר 9 באפריל 1948 לוחמי האצ"ל והלח"י, יצאו לכבוש את הכפר הערבי דיר יאסין הסמוך לירושלים. התקופה היא מלחמת השחרור, חודש לפני שהברטים עזבו את הארץ. באותו היום מתבצע אחד מהמבצעים הגדולים של ההגנה, מבצע נחשון, שיועד לשחרר את הדרך לירושלים.

מה קרה באמת בדיר יאסין, שנחרטה בתודעת הסכסוך הערבי יהודי, כמיתוס מכונן, האם היה שם באמת טבח נורא, כפי שטענו פעיל ואחרים, האם אירוע דיר יאסין משמעותי לתופעת הפליטים?

הערבים טענו שהיהודים ביצעו טבח המוני בתושבי הכפר, טענה שהיהודים טענו בעצמם, באמצעות הגרסה הרשמית של ההגנה ומוסדות הישוב. האצ"ל והלח"י עצמם טענו לריבוי מספר הנפגעים הערבים בפעולה. מפתיעה ההסכמה היהודית עם הערבית בקיומו של הטבח, וקבלת מספרי הנפגעים הרבים, אבל עוד מעט נבין את האבסורד.

הדעות בקרב החוקרים, על קיום טבח בדיר יאסין חלוקות, בני מוריס, לארי קולינס ודומיניק לאפייר, מצדדים בקיום טבח. יואב גלבר, פחות נחרץ וטוען לפער בין האופן שבו הוצג הטבח, למציאות שהייתה שונה. אורי מילשטיין טוען שהטבח, הוא עלילת דם שהעליל השמאל הציוני על הימין. אליעזר טאובר, לא מחדש דבר, בטענה שהוא מעלה, לפיה לא היה טבח בדיר יאסין ולכן למיתוס אין הצדקה. אם כן מה מייחד את מחקרו של טאובר?

טאובר, מציג מחקר יסודי, היורד לרמת רזולוציה של כל אחד מההרוגים, במחקר המשלב מתודה כמותית מעניינת, והצלבת מקורות יהודים וערבים, מה שיוצר רושם, כי טאובר מכיר אישית כל לוחם והרוג משני הצדדים. אך דווקא במחקר של טאובר המאוד יסודי, טמונה חולשתו, באופן שמיון ההרוגים מתבצע באמצעות שתי קטגוריות, אלו שנהרגו במהלך הלחימה, ואלו שנהרגו אחריה. מיון שהוא כמו גבינת שוויצרית, מלאה בחורים, הנובעים מההנחה לפיה, את ההרוגים במהלך הלחימה, נכון לסווג כמי שנהרג כתוצאה מפעולה מלחמתית נטולת אלמנט טבח. אני חושב אחרת, חלקם של הלוחמים לקח את הלחימה רחוק יותר מידי, ובעת הכניסה לבתים, נזרקו רימונים גם ללא צורך, ובהמשך ירי על חפים מפשע. זהו תחום אפור ובעייתי. דעתי נסמכת על קריאת תרגום מקורות ערבים, עדויות הלוחמים, מכתב לוחם לח"י שטען במפורש לביצוע הרג חפים מפשע, ועל התרשמות הצוותים הרפואיים שבחנו את הגופות, והגיעו למסקנה שהירי באזרחים לא לוחמים בוצע מטווח קרוב. גם אם בוצע טבח, עדיין מדובר בהיקפים קטנים ולא מאורגנים, כפי שנטען במיתוס דיר יאסין.

החלק המגובש והמעניין במחקרו של טאובר, הוא באופן בו הוא חושף ומציג את יחסי הגומלין בין האצ"ל והלח"י, עם ההגנה זמן מה לפני קום המדינה. לאצ"ל והלח"י הייתה אג'נדה משלהם, לבצע פעולות שימנעו את החלוקה, עליה הסכימו מוסדות הישוב. ולכן הם סרבו לשתף פעולה במבצע נחשון, להסרת המצור על ירושלים ובקשו לבצע פעולה ללא קשר למאמץ המרכזי, כביטוי לאי קבלת מרות מההגנה, למרות שבקרב על הקסטל היעד עבר מיד ליד, מצב שסיכן את המבצע וירושלים.

במחקרו של טאובר, קיימת החמצה נוספת, אין בו תיאור ברור לאופן בו נוצר והתקבע מיתוס דיר יאסין בסכסוך הישראלי ערבי, והאופן בו הוא שרת את האינטרסים של כל הצדדים.

לוחמי האצ"ל נקבו במספר קורבנות של 254, כפול מהמספר האמתי, במטרה להאדיר את כוחם, על ידי יצירת ספין, כמו כן באמצעותו להרתיעה ולהפחיד את הערבים, בכדי לגרום להם לברוח מישובים נוספים (אין ספק שבכך הצליחו). בפועל הם איבדו את הלגיטימיות בעיני הישוב.

ההגנה, ובמיוחד גורמים אינטרסנטיים בשמאל, כמו מאיר פעיל, ובראש השרשרת, כנראה גם בן גוריון ששאף לפרק את הגופים העצמאים, מצאו בטבח גורם מסייע להצגת חוסר הלגיטימיות של ארגוני הפורשים שהביאה בהמשך להחלטה לירי על אלטלנה, פעולה שנויה במחלוקת.

ומה רצו הערבים, ללכד את הישוב הערבי תחת איום, שהנה באים היהודים לטבוח את הערבים, לאנוס את נשותיהם, לחלל את גופותיהם (שני מרכבים שלא קרו בדיר יאסין), שנאה שתגבש את הישוב הערבי, ותגייס את מדינות ערב לסכסוך. בפועל הערבים נתקפו בחרדה, ונמלטו מחלק מהכפרים ללא קרב. למעשה דיר יאסין הייתה נשק פסיכולוגי שפעל לטובת היהודים.

בבניית מיתוס דיר יאסין, יש חלק למורה שלי, מאיר פעיל. הוא היגיע למקום לאחר סיום הלחימה, בשעה 16:00, ולא כפי שטען. לא ברור מי בקש ממנו להגיע למקום. זמן מה קודם לקרב, הוא היה ביחידה, שעסקה בפיקוח על הפורשים, מכאן גישתו השלילית אליהם. הוא פנה למרדכי גיחון, קצין מודיעין בהגנה, ובקש ממנו לעשות מעשה ציוני ולפברק את הדו"ח שלו, מה שפעיל עשה בעדותו. הכעס שלי על פעיל הוא בכך שכעבור שנים רבות, הוא ניסה לשווק לי, בהצלחה רבה את גרסתו הבעייתית. הכרה מאוחרת במעשה גרמה לי לשנות את הערכה שלי לפעיל כהיסטוריון ומחנך.

טואבר, מציג מתודה מחקרית מעניינת, אך גם משעממת לקורא הסביר, הוא מנסה לטפס על עץ גבוה ולטעון שלמיתוס אין בסיס עובדתי. המציאות הנוכחית מעידה, שתוצאה של קרב היא דבר אחד ותודעה או נרטיב המתקבעים לאחר הקרב הם דבר שונה לחלוטין. חוזקו של הספר היא בתיאור יחסי הגומלין בין האצ"ל הלח"י וההגנה, אך בכך הוא לא מחדש בייחס לקודמיו, הוא לא מסביר את דיר יאסין כאירוע מכונן ומכאן גם שאינו משכנע בתזה היומרנית שלו.
29 קוראים אהבו את הביקורת
אהבת? לחץ לסמן שאהבת




טוקבקים
+ הוסף תגובה
רץ (לפני 4 חודשים)
אורי- תודה
אכן זרקו רימונים בכניסה לבתים, רוב ההרוגים הם כתוצאה מהפעולה הזאת. הטענה שלי היא שהכניסה לבתים היא שטח אפור, בו חלקם של הלוחמים לא רק לחם בחמושים, אלא פגע גם באזרחים, לעתים בכוונה. חלק מהעדויות, אחת של לוחם לח"י, מעידות על כך.
ההגנה אכן סייעה ללוחמים שהגיעו למבוי סתום, בכיבוש בית המוכתר. ההגנה תמיד התחמקה מלשייך את עצמה לקרב זה, זה מחזק את הטענה שאף צד בעסק הזה לא יוצא טוב. לפחות ההגנה לא הפקירה את הלח"י והאצ"ל שגילו יכולות עלובות בכיבוש דיר יאסין.
האצ"ל והלח"י, כמדיניות היו נגד, הרג של אזרחים חפים מפשע, הרג כזה נעשה על ידי בודדים שבלהט הקרב פעלו על בסיס האמונה לאופן שבו צריך להתייחס לאויב, לא מדובר רק בחוסר אנושיות, אלא בתפיסה שרק מעשה אכזרי שיפגע ברגשות הערבים, יפגע בעמידתם מול היהודים, העובדה שאכן זה קרה באמת, מצב שבו ההגנה יכלה לטעון שהיא בסדר, את העבודה השחורה עשו עבורה הפורשים.
נעמי (לפני 4 חודשים)
דני, חקר האמת יועיל לאנשים כמוני, שלא התקבע אצלם שום מיתוס, פשוט כי למעט קריאה אגבית ואזכור פה ושם הם לא יודעים על הנושא כלום.
אורי רעננה (לפני 4 חודשים)
איני בדעתך א. הנך מתבסס בדיוק על הוויכוח המשפטי הטרי של אזריה, והנך קובע כי "זרקו רימונים מעבר לנדרש".
הזהר, הנך נכנס לשדה מוקשים בקביעה זו. ואיני בטוח כי תצדק.
ב. אין חילוקי דעות על מספר ההרוגים הערבים בפועל. כ- 100 ומאומת גם ברשומות הערביות.
המספר בדוק שמית.
ג. אני מציע לנקוט בזהירות ובכבוד עם התייחסותך לחוקר וכותב הספר, טאובר. זהו אדם בעל ניסיון, בחקר תהליכים ופעולות צבאיות.
הדבר נכון לגבי אורי מילשטיין, שמאמרין וכתביו מראים עומק וידע עצום הן בתורת הלחימה והן בפירוט הצעדים והמיקום של כל חייל.
ד. כל זמן הלחימה נשמרה דרך מילוט.. דרך זאת לא נוצלה , כי המיליציות הערביות מנעו מהאזרחים להתפנות במסלול זה לעין כרם. זאת הסיבה לקרבנות ה"אזרחיים" אצל הערבים. הלוחמים הערבים מנעו מדיירי הבתים לעזוב את הבית.
ה. לא ציינת כי האצ"ל הביא מכונית עם רמקול כדי להזהיר את התושבים.
לרוע המזל המכונית התהפכה במחצבה שבכפר בתחילת הלחימה.
ו. אינך מציין ואולי מתעלם כי היה שותף שלישי לפעולה והוא ...ההגנה. שסיפקו נשק ואמצעים לפינוי הפצועים של כוחותינו. הם גם עקבו מעמדותיהם בבית הכרם על כל מהלך הלחימה.
שאלתיאל, מפקד ההגנה ניסה להסתיר שיתוף פעולה זה, כבר בתום הקרבות.
בעלי העין החדה היו מוצאים זאת במכתב שכתב שאלתיאל למפקדי האצ"ל והלח"י בירושלים ושפורסם בעיתונים רביזיוניסטים של התקופה.
ז. הערה אחרונה לחוות דעתך, רץ, מי שפינה את הפצועים הערביים מדיר יאסין למזרח ירושלים , היו ...האצל והלחי.
דבר זה מחזק ומעצים את הניתוח של טאובר.
ונסיים באמרה המשותפת לכולנו: " בבניין ירושלים נתנחם".
דני בר (לפני 4 חודשים)
רץ+ כרמליטה- תודה על ההתייחסות שלכם.
אין בדבריי כדי לקבוע שחקר האמת הוא סוף המיתוס.
להיפך, הטענה שלי היא שחקר האמת כמו גם האמת עצמה לא ישנו כהוא זה את המיתוס שנתקבע בתודעה של צד זה או אחר.
כמו שאתה מציין, רץ, לכל צד היה אינטרס שונה להאדיר את המיתוס מטעמיו הוא, כך עשה גם הצד הערבי.
לכן כלום לא ישנה את הנרטיב הפלסטיני למשל אם הספר יקבע שהיה טבח או לא.
בנרטיב הפלסטיני היה טבח נוראי בדיר יאסין והרבה חוליות של מחבלים קראו לעצמם בשם זה, וכך גם ימשיכו לקרוא עוד מאות שנים.
רץ (לפני 4 חודשים)
כרמליטה, יש קושי בפירוק מיתוס או נרטיב, משום שלסיפור היסטורי יש כמה צדדים, לסיפור של דיר יאסין יש ארבעה צדדים, והמעניין הוא שכולם סיפרו סיפור דומה, אפילו האצ"ל והלח"י, אומנם לא הודו בפה מלא בטבח, אך ציינו את מספר גבוה של הנפגעים. מה גם שדיר יאסין גרמה, לטבח אחר של הערבים ביהודים בשירת הדסה, או לבריחת הערבים מהכפרים בחלק מהמקרים. לכן הקושי הגדול בללכת לאחור ולבטל את הנרטיב הערבי, ואפילו את הסיפור היהודי. יוסי נינוה, שהתייחס לביקורת שלי אמר שלוחמים היהודים היו לא מיומנים, ולכן מספר הנפגעים הגבוה של נשים וילדים, אבל העובדה היא שחלק מהם, הלח"י, הגיע מראש לבצע הרג, בכדי להפחיד את הערבים.
רץ (לפני 4 חודשים)
דני - תודה לתגובתך - לחקור את ההיסטוריה תמיד חשוב ומעניין, אך לטעון שאם בררתי את האמת המשמעות היא סוף המיתוס, היא יומרה שאין לה בסיס מציאותי. מה גם שספק אם נוכל אי פעם לקבוע מהי האמת של דיר יאסין.
דן סתיו (לפני 4 חודשים)
רץ ביקורת מרתקת. מעניין אם אלה בהנהגת הישוב היו נוהגים באותו אופן אילו ידעו שצעדיהם יסייעו להשרשת נרטיב מסוים לאירועים שם.
מהסקירה המצוינת שלך אני למד שגם במקרה זה בחלוף השנים המיתוס שהתגבש חשוב יותר מבירור האמת לגבי ההתרחשויות שם.
רץ (לפני 4 חודשים)
בוב - תודה - בהחלט סיפור דיר יאסין מעניין ונורא בו בעת.
רץ (לפני 4 חודשים)
מיכאל - תודה לתגובה שלך - האירוע רע, אם כי בצורה פרדוקסלאית הוא שרת את הישראלים כחלק מהמאמצים לפינוי הכפרים הערבים על צירי הדרכים. תכנית שהשתלבה בתכנית ד זאת אומרת שבמלחמה שהיא קיומית, לעתים נעשים דברים נוראים בכדי לשרוד. הטרגדיה של העניין הזה, הוא בעובדה שהשמאל שיחק את המשחק של יפי הנפש, והסתתר מאחורי האצ"ל והלח"י ולמורה של מאיר פעיל חלק בקמפיין הזה, שקרים ומציאות התערבבו, זה בזה.
רץ (לפני 4 חודשים)
סוריקטה - תודה להמלצה, הסיפור של טנטורה שונה, במימדים, ולדעתי הוא דעה אישית של היסטוריון פוסט ציוני.
רץ (לפני 4 חודשים)
אלון - תודה להבהרה, כי יש כותבים בפורם הזה שיש להם אג'נדה ברורה לצד אחד בלבד.
רץ (לפני 4 חודשים)
יוסי שמח שככפר סבאי אתה מגיב כל כך בפירוט לכפר סבאי אחר, אם אני לא טועה אני מכיר אותך מהרצאותיך בבית רייזל. לעצם העניין, הספר הזה לדעתי כתוב לא מעניין. היסטוריון הכותב ספרים, בנוסף ליכולתו בתחום הדעת של ההיסטוריה חייב להיות בעל יכולות כתיבה טובה ומעניינת. זה לא המקרה של טאובר, בהחלט יכול להיות שזאת סוגיה של טעם אישי.

באשר למחקר הכמותי שטאובר עשה, ואמור להיות קריטריון לדיוק האירועים האמתיים, הוא לא נכון לדעתי בקטגוריות שנקבעו במחקר, לפיו מי שנהרג במהלך הלחימה הוא לא קורבן לטבח, זאת מניפולציה של שיטות מחקר, ולא מחקר אובייקטיבי.

בכדי להבין אם היה טבח או לא, קראתי מחקרים ותעודות נוספות, על בסיסם השתכנעתי שהיה טבח, אם כי בממדים קטנים מהמספר שאליו טוענים הצדדים, היהודים והערבים. השאלה שלי האם אתה קראת מקורות נוספים?

באשר למפת האינטרסים השונים, שבאפון פרדוקסאלי יצרה את המיתוס, היא לא של טאובר בלבד, אלא גם הערכה שלי, שכאמור לדעתי לא מספיק ברורה בספר של טאובר.

לגבי מיתוסים, ומציאות, כל אחד מהשניים הוא עולם המתפקד בפני עצמו, ולא כמערכת של כלים שלובים, כפי שטאובר מתיימר להציג, במחשבה פשטנית, אם חשפתי את המציאות, וזאת עומדת בסתירה למיתוס, משמע ששמתי קץ למיתוס, הלוגיקה הזאת, ממש חסרת בסיס.
כרמליטה (לפני 4 חודשים)
דני - אני חולקת על דעתך.
מבחינת המחקר ההיסטורי הוא בוודאי אינו מיותר. שאיפת המחקר ההיסטורי היא להגיע כמה שיותר קרוב לחקר האמת. לעיתים עוברות שנים רבות מאז האירוע עד שעובדות חדשות מתגלות ואחרות שהתקבעו מופרכות, ומכאן הלגיטימיות המחקרית.

חשוב אף יותר הוא האספקט הציבורי של ניתוץ מיתוסים או נרטיבים שהקשר בינם לבין האמת רופף, ומוטב מאוחר מאשר אף פעם לא. המיתוס של טרומפלדור כבר מת מזמן, מה עוד שלא מחנכים לאורו כבר תקופה ארוכה. אבל מיתוס שכזה, שעוד חי ופועם ומזין שנאות ומאבקים, אם יש עדויות התומכות אפילו רק במופרזותו - מן הראוי שיובא לידיעת הציבור.

מאות בשנים היה קיים המיתוס שהיהודים מכינים מצות מדם גויים. האם רק בגלל שהתקבע, לא היה צורך להפריך אותו?


דני בר (לפני 4 חודשים)
הספר הזה הוא מבחינה מסויימת עבר זמנו- בטל קורבנו.
ולמה? משנוצר מיתוס, האמת הופכת כבר לשולית, ובטח אחרי שהמיתוס הזה התקבע בזיכרון הקולקטיבי והלאומי.
מיתוס בא גם לשרת אינטרסים לאומיים להוכחת טענתו, ו"אל תבלבלו אותי עם העובדות".
ככה אגב גם לא חשוב אם אכן אמר טרומפלדור את שאמר.
אלון דה אלפרט (לפני 4 חודשים)
I don't really have an agenda. I was referring to someone else's remark
יוסי נינוה (לפני 4 חודשים)
דיר יאסין - ראשית חוכמה יש לקרוא את הספר לפני קריאת הביקורת, שרצה למעלה.
כפתיחה אצטט מדבריו של ה"רץ":
"במחקרו של טאובר, קיימת החמצה נוספת, אין בו תיאור ברור לאופן בו נוצר והתקבע מיתוס דיר יאסין בסכסוך הישראלי ערבי, והאופן בו הוא שרת את האינטרסים של כל הצדדים".

אבל, כל החלק האחרון של דבריו קצת מנוגד לכך. ה"רץ" בעצמו כותב כיצד התפתח המיתוס על פי הספר.

אני חולק על דברי הכותב, ש"המתודה המחקרית משעממת". טאובר הביא, לדעתי, את כל הדעות הקיימות, גם אצל היהודים, גם אצל הערבים, וגם אצל הבריטים. בוודאי שמי שאין עינינו בהיסטוריה, ישתעמם... אך הספר אינו מיועד אליו.

החלק שהרשים אותי במיוחד הוא זה שבו מביא טאובר את שמות החללים הערבים, והיכן נהרגו. ולמרות שחלק הארי הן נשים וילדים, לא ניתן להסיק באופן וודאי שהיה טבח או הרג בסערת הקרב.

שכח ה"רץ" לציין עובדה חשובה, שכוחות אצ"ל ולח"י שהשתתפו בקרב, לא היו מיומנים כלל ועיקר ללחימה בשטח, והם נתקלו במצבים שלא היו נהירים להם ופעלו מתוך לחץ, ולכן היו פצועים רבים. המגינים הערבים שהגנו על בתיהם ורכושם נלחמו קשות וגרמו לנפגעים, והמזל של הלוחמים הישראליים היה שתמה התחמושת של הערבים. זו הייתה לחימה מבית לבית, ומתוך כל בית שירו, אליו נזרקו רימונים שגרמו לאבדות בקרב הערבים הלא לוחמים.

ראוי לציון האירוע המתואר בעמוד 130 (באמצע):
"...לא הרחק מהבית שכב פצוע קשה יהודה סגל, המקלען של אצ"ל. לידו עמד לוחם אצ"ל צעיר ובידיו הברן של כוח אצ"ל. כאשר יצאו בני המשפחה מהבית וידיהם מורמות, סחט הלוחם את הדק הברן ובתוך כך צעק: "זה בעבור יפתח" (הכינוי של סגל באצ"ל). הערבים נפגעו, מקצתם נהרגו ומקצתם נפצעו". ובהמשך מצויין כי: "11 אנשים נהרגו בתקרית".
אני מניח שזה מזכיר לכולנו אירוע שהתרחש לא מזמן.
זה, כנראה, מעשה הטבח היחידי שהיה, והתנפח למיתוס הגדול של טבח דיר יאסין.

אני מציע לכל שואף דעת לקרוא את הספר הזה, לנסות להבין מה בין העובדות לאגדות, וכיצד הפך הקרב על כפר הקטן הזה למיתוס בעל משמעות לשני הצדדים הלוחמים.

יוסי נינוה
מיכאל (לפני 4 חודשים)
דיר יאסין איני יודע מי צודק, אני יודע שזה ספור-ארוע לא טוב.
סוריקטה (לפני 4 חודשים)
ביקורת מעניינת. רץ, אם יזדמן לך, מציעה לך לראות את ההצגה "ההודאה" שעוסקת במה שקרה בטנטורה, בשאלה איך ממשיכים משם, ובחשיבות שיש להכרת הנרטיבים השונים.
רץ (לפני 4 חודשים)
כרמליטה - אין ספק שהמחקר הזה זה נגטיב של מחקרי ההיסטוריונים החדשים של השמאל, כל אחד לוקח את ההיסטוריה לכיוון שיש בה הטייה מובנית. גם אני שמעתי שפעיל נזרק מאוניברסיטת תל אביב, אבל לא ידיעתי את הסיבה, כעת ברור לי שהוא היה יותר פוליטרוק מהיסטוריון.
רץ (לפני 4 חודשים)
אפרתי - תודה, זה מה שמעניין לעתים בהיסטוריה, כל אחד מהזווית שלו רואה תמונה אחרת, וכל אחד מפרש את התמונה דרך השקפת עולמו, או האינטרסים שלו, דיר יאסין, זה מקרה מובהק שבאמצעותו אפשר להדגים את אפקט רשמון על ההיסטוריה.
רץ (לפני 4 חודשים)
אלון - תודה - מה האג'נדה שלך ? האם ההערה היא כללית או ספציפית למקרה הזה?
רץ (לפני 4 חודשים)
חמדת - גם לי יש רושם שטאובר - החוקר, ירה את החץ - התזה שלו, ולאחר מכן רץ עם המטרה, ארגן את העובדות שלו בכדי לסדר שהחץ יפגע בה, כמובן שזאת גישה מוטת, וגם מוטעת.
רץ (לפני 4 חודשים)
בר - תודה הקמת המדינה היא תהליך מעניין של מליציות פולטיות היוצאות להלחם, ללא סמכות אחת. היה רגע שבו מלחמת אזרחים הייתה על הסף.
חמדת (לפני 4 חודשים)
כרמליטה -המחשב שלי נתקע ,רציתי למחוק את הערה אבל לא התאפשר לי מבחינה טכנית בגלל המחשב ה"הדפוק"שלי . אני חושבת בדיוק כמוך שחוקר אוניברסיטאי בכל אוניברסיטה אמור לחקור עפ"י הכללים האקדמיים.
כרמליטה (לפני 4 חודשים)
חמדת - המחקר הזה לא יותר ולא פחות מוטעה ממחקרים על הסכסוך של חוקרים מאוניברסיטאות חיפה או בן גוריון, שידועים בהשתייכותם לשמאל הרדיקלי.

אם תחליפי במשפט שלי את המילה "מוטעה" ב"מוטה", הוא יהיה עוד יותר מדויק.

כרמליטה (לפני 4 חודשים)
סקירה טובה ומעניינת.
את הסיפור על "עדותו" המפוברקת של מאיר פעיל אני שומעת בפעם הראשונה והוא מקומם מכל בחינה, ומעיד על האיבה העמוקה בין הארגונים. עוד יותר מקומם שהוא לא רק ניסה, אלא גם הצליח לשווק לתלמידיו הרבים את הגירסה הלא אמינה שלו.
עם השנים, לך התבררה המניפולציה שלו. אחרים ודאי לא שמעו על כך ומקבלים את דבריו כאמת לאמיתה. בפירוש אפשר לומר שזהו נושא שהירבה שינאה בעם.

(אני זוכרת שכשלמדתי באוני'. ת"א פעיל עשה את הדוקטורט שלו וגם לימד מעט. אבל אחרי קבלת תואר הד"ר, פרופ' יעבץ סרב לתת לו להמשיך ללמד. איני זוכרת מדוע, אך בשם ההגינות של הדיספלינה הזו יכולה עכשיו רק לשמוח על כך.).

מחזיר אותי לשאלת השאלות של המקצוע: מהי היסטוריה? מה שבאמת קרה, או מה שמספרים לנו שקרה. מה תקפותם של של מסמכים, תעודות ועדויות?


אפרתי (לפני 4 חודשים)
מרתק ומצויין. אוי, האמת, האמת, איפה קבורה האמת בין כל המיתוסים ווהיסטוריה.
אלון דה אלפרט (לפני 4 חודשים)
אם הדברים לא מתיישרים לפי האג׳נדה שלי קרוב לוודאי שהם מוטעים
חמדת (לפני 4 חודשים)
יש לי הרושם ולא מהכירות אישית שהמחקר שלו בספר היה מוטעה .הביקורת שלך טובה . יכול להיות שהוא פרו






יכול להיות שהוא פרופסור מבר אילן
























בוב (לפני 4 חודשים)
היסטוריה מעניינת. תודה.
בר (לפני 4 חודשים)
כתבת נפלא כתמיד.
כתבתי פה כבר בעבר שתמיד עניינה אותי מערכת היחסים בין האצ"ל ללח"י ולהגנה. למי שנולד לתוך צה"ל קשה להבין שבזמנים עברו היה כאן משהו אחר.
תודה לך על הביקורת רץ היקר !





©2006-2017 לה"ו בחזקת חברת סימניה - המלצות ספרים אישיות בע"מ