הטייקון הלוחשאיתן בלומנטל1ספר מצויין שהמבוגרים ביננו יכולים לזהות במי מדובר. קשה שלא לערוך השוואה בינו ובין אלה שימים אלה עסוקים במסע יחצני חסר פשרות לקבל הכרה ואהדה מהציבור הרחב על פועלם זאת בשעה שכל עיסוקם הוא בבעילת הארץ,עישוקה וניצולה עד תום כשהם אינם פוסחים על אזרחיה. הטייקון הלוחש עד מותו היה נחבא אל הכלים ועשה רבות למען המדינה ואת הונו עשה בניכר תוך כדי כך שתרם רבות למדינה. לא נראה לי שהיה זקוק ליחצן כרני רהב.בימים אלה הלך לעולמו טייקון שהיה ההיפך הגמור מהטייקון בו נרמז בספר זה וספק אם הניסיונות להנציחו באור חיובי בדעת הקהל יצליחו. עלי לבטח זה לא יעבוד.
לעזובטאהר בן ג'לון3עוצמתו של גאון ספרות כפי שבאה לידי ביטוי בתאור עולמם ודרכם של הבוחרים בהגירה כדי לנסות להגשים חלומות, ההתפקחות הכואבת, ההשלמה והמעבר להישרדות.
שאלה של זהותאבנר עובד0רק מילים טובות אומר על ספר ביכורים זה של הסופר א עובד. ההתמודדות עם נושא טעון צלחה למרות כשלים סיפרותיים קלים אותם ניתן ליחס לכך שמדובר בספר ראשון ואשר אינן גורעים מחווית הקריאה . כל הכבוד
הבריחה מגרסיףנחמיאס ג'והבריחה מגרסיףנחמיאס ג'ו2רבות דובר על כך שעליית מרוקו לא ליקקה דבש כבר מתחילת דרכה בקשריה עם השליחים שתפקידם היה לטפל בעלייתם ארצה. הסופר מתאר בשפה פשוטה ומחוספסת את סיפורו האישי ועומד בו בהצלחה כשבסופו של דבר מוכיח שהוא לפחות לא סיים כפראייר. אכן הכותב חידש לי דברים שלמיטב ידיעתי לא היה ידועים לא רק לישראלים ממוצא שונה אלא גם לרבים מהעולים או שלחילופין טמנו ראשם בחול מחוסר אונים או תמימות. לדעתי אם היו מאמצים בתחילת דרכם חלק מדרכי התנהלותו וחשיבתו של הסופר תוצאות הקליטה של אנשי עליה זו היו מסתיימים בצורה שונה.
על גגות טהרןמהבוד סראג'י4קשה שלא להשוות לרודף העפיפונים אלא שכאן מדובר בחברות אמת וחיים ללא בגידה. מבט מזווית ראיה של מהגר איראני המתאר חיים ופולקלור במולדת רחוקה על השלילי והחיובי בה . בין השורות משלב הסופר הגיגים ממשנתו הפוליטית עם נזיפות קלות ורמזים מעניינים ואמיתים על המערב מתקופת השאח ועד היום.
אורגת השטיחים מאיספהןשמואל פרץ2מצא חן בעיני הדו שיח בין הבכירים במשטר האיראני הקשור לישראל. הסופר שתל בצורה מתוחכמת את השקפת עולמו האישית אשר איתה גם אנוכי מדזהה.
זה הדבריםסמי ברדוגו0לא התחברתי ובאמת עשיתי כל מאמץ שלא לינטוש אולם משהו בהתברברות הכריע אותי למרות הסקרנות והרצון להמשיך.אודה שהחלטתי לקרוא את הספר עקב דימיון בנושאו לספר נפלא אחר שקראתי מפרי עטה של הסופרת שוש רואימי "אישה גאה מהאטלס" שהותיר בי חותם עמוק אך כאמור זה לא היה זה וחבל.
הקמעגבי תמן5ישנם ספרים אשר ניתקלים בהם באופן בלתי צפוי ולעיתים נוצר הרושם שאין מדובר ביד המקרה. התמזל מזלי וקראתי ספר השייך לקטגוריה זו ולא הצטערתי.
עיר הגנביםדיוויד בניוף22היתה זו קריאת סת"ר. לא, לא הסתתרתי מתחת לשמיכה עם פנס. אני כבר מספיק גדול לקרוא מתי שאני רוצה. אז למה סת"ר? כי זו היתה קריאה של ספר תת רמה. דייוויד בניוף המחבר מספר על משהו שקרה לסבו כשהוא מראיין אותו וסבו לב בניוב מספר על לנינגרד הנצורה ב-1942. צנחן גרמני צונח על לנינגרד, אבל מתברר שהוא מת. לב היה אחד מהפוגשים אותו בעיר קרה ונצורה, מוכת רעב ומופגזת לעיתים ע"י הגרמנים המכתרים אותה. כל מה שלב מצליח להוציא מאותו צנחן מת זו סכין הנתונה בנדן וניתן להצמידה לרגל וכך להסתירה. אלא שאתרע מזלו והוא נעצר ונלקח למעצר, שם הוא פוגש עוד עציר. שני העצירים נלקחים בבוקר לתשאול ושם אלוף משנה אחד, פולקובניק בשפתם, מעלה בפניהם עילה להשארתם בחיים שהרי אחד, לב, בזז צנחן אויב והוא אך גנב קטן, השני, קוליה, הוא עריק מיחידתו. ומה ישאיר אותם בחיים? הוא זקוק לתריסר ביצים לעוגת הנישואין של בתו. ביצים בעיר שאין בה אוכל? כאן נכנס לתמונה דיסני ויוצר סרט הרפתקאות זניח. אז כן, לב וקוליה מקבלים ארבע מאות רובל להוצאות הדרך ויש להם חמישה ימים להשיג את הביצים. קוליה הוא חייל נאה, בטוח ודברן. לב הוא נער בן 17, צנום, יהודי וחובב שחמט. כל כך שונים שבטוח החברות תלבלב ביניהם והיא לא מלבלבת בהתחלה. אז הם יוצאים למשימה בסיוע מכתב המסייע להם לעבור בכל מחסום תשאול רק כדי לגלות כעבור חמישה ימים שהביצים שהם השיגו היו אך תוספת לביצים שאחרים השיגו. עבור הביצים האלה הם ראו לא פעם את המוות מול העיניים, אבל זה דיסני, לא? רק פעם אחד צחקתי באמת כשלב וקוליה נאלצו לחזור הביתה ולשבת דקה לפני היציאה למסע השגת הביצים. מגיורא זינגר הסטנדאפיסט למדתי שיש אמונה טפלה אצל הרוסים לחזור הביתה לפני יציאה לכל מסע ולשבת דקה ואז לצאת שוב. אכן, תחקיר עמוק עשה בניוף.
עיר הגנביםדיוויד בניוף2ספר בתקופת המצור על לניגרד. לב שהוא יהודי וחברו קוליה שהוא עריק מהצבא הרוסי נדרשים על ידי איש צבא רוסי בכיר למצוא עבורו 12 ביצים. שניהם במסע ארוך והרפתקני מסכנים את חייהם להשגת המטרה. מעניין. סביר.
עיר הגנביםדיוויד בניוף12סיפור מקסים המוצג כסיפור אמיתי שבו המחבר מתאר פרק בחייו לכאורה של סבו. רוב הספר עוסק בחמשת הימים ב-1942, בחייהם של הנער לב בניוב וחברו הסטודנט העריק מהצבא הרוסי, קוליה. הם מתגוררים בעיר הנצורה לנינגרד. הגרמנים החליטו שהתקפה כוללת על העיר תעלה להם במחיר גבוה מדי, לכן במקום לתקוף, הם כיתרו את העיר במטרה שהתושבים ימותו מרעב... (עמ' 15). אנשי צבא רוסיים תפסו את לב באשמת ביזת צנחן גרמני מת ואת קוליה באשמת עריקה מהצבא הרוסי. קצין רוסי בכיר החליט להטיל על השניים משימה להביא לו תוך חמישה ימים, תריסר ביצים לצורך אפיית עוגת כלולות לחתונת ביתו, כשידוע לכולם שכבר זמן רב אין ביצים בכל לנינגרד. אם יצליחו במשימה, הם ישוחררו לחופשי. על אף תיאורי זוועות המלחמה, הספר כתוב בצורה משעשעת. "מה שלא נראה אפשרי אחרי הצהריים כבר היה עובדה מוצקה בערב. גופות של גרמנים נפלו מהשמים, קניבלים מכרו בשוק בכיכר סנאיה נקניקיות מבשר אדם טחון, בנייני מגורים קרסו ארצה, כלבים נהפכו לפצצות..... לא היה לי אוכל בבטן, לא היה לי שומן על העצמות, ולא היה לי כוח לחשוב על מצעד הזוועות הזה. המשכתי להתקדם בתקווה למצוא עוד חצי פרוסת לחם לעצמי ותריסר ביצים בשביל הבת של הפולקובניק." (עמ' 246). מומלץ בחום.
עיר הגנביםדיוויד בניוף28חייל גרמני צנח מת בתוך לנינגרד הנצורה, ונער רוסי אחד יחד עם חבריו בזזו את רכוש החייל וניסו להימלט מהמקום. המנוסה הייתה מהמשטרה הרוסית, שהטילה את אימתה על אזרחיה לעיתים יותר מהגרמנים עצמם, ובמיוחד בלטה משטרת הנ.ק.ו.ד שלא ידעה רחמים. כל חבריו של הנער הצליחו להימלט, ואילו הוא עצמו נתפס והוכנס לכלא וחיכה לגזר הדין המר ביותר- עונש מוות. אלא שאז חלה תפנית בעלילה- לב בניוף (הנער המדובר), ועוד חייל עריק יפה תואר, שוחררו מהכלא, והובטחה להם חירותם בתנאי שישיגו תריסר ביצים עבור עוגת החתונה של ביתו של איש בכיר בנ.ק.ו.ד. הוטלה עליהם המשימה להשיג תוך שבוע את הביצים, בכל דרך שהיא. כמובן הם לוקחים את ההזדמנות בשתי הידיים, ומתחילים בחיפוש. לנינגרד תחת מצור, הייתה עלובה מאוד מבחינת אוכל. כולם הסתובבו עם פנקסי קיצוב, ומה שניתן תמורתם לא הצליח להשביע אף נפש חיה. ביצים כמובן לא היו בנמצא. מציאת ביצים בעיר כזאת הייתה משימה בגדר מחט בערימת שחת. אם מישהו החזיק תרנגולות הוא ידע להסתיר זאת היטב. השניים עוברים מסע ארוך ברוסיה המושלגת והקפואה ואף יוצאים מלנינגרד על מנת למצוא את מבוקשם. המסע שהם עוברים מעניין ומרתק, וכולל בתוכו שפה בוטה שרק צעירים יכולים לדבר בה. זהו ספר עם תובנות וסיפורי גבורה, שבסופו יש משחק שחמט מכריע שלא מבייש את המשחק שרון וויזלי שיחק בשנתו הראשונה בהוגוורטס. האם הצליחו להשיג את הביצים? ובאיזה מחיר? בסוף הספר ישנה המלצה לקרוא את הספר '900 הימים' של הריסון סליסברי, שגם הוא עוסק במצור על לנינגרד. לי עצמי, כבר לא נותר כוח לקרוא עוד על הנושא. מה שכן, בהחלט תקופה ראויה לציון.
עיר הגנביםדיוויד בניוף25המצור של הגרמנים על לנינגרד - 900 ימים מסוייטים בין 8.9.41 ל 27.1.44 - תואר במספר ספרים שקראתי, ובמספר ספרי עיון שלא קראתי. התאורים של רעב בלתי נתפס משולב בקור בלתי אפשרי, בהפצצות יום-יומיות, שריפות, מחסור בחשמל וכל אלה תחת המשטר הבולשביקי הלא-ידידותי-לאזרחיו בלשון המעטה, שהקשה עוד יותר על התמודדות האוכלוסייה האזרחית - כ 750,000 איש מתו בעקבות אותה תקופה, מעל חצי מליון מהם אזרחים - מספר שאינו נתפס בדמיון. כשאומרים לי "רעב" אני לא יכולה לדמיין. אני משתמשת לפעמים בביטוי "מתה ברעב" אם דילגתי במקרה על ארוחה, אבל אני לא מבינה ולא יכולה לדמיין רעב אמיתי. אולי זה החסר בדמיון שלי ואולי פשוט חסרה לי החווייה של איך זה להיות באמת רעב, בקור מקפיא. אנשים שבמשך כמעט שלוש שנים לא אכלו מספיק, קראו ללחם מנסורת שקיבלו בקיצוב אכזרי "לחם", בישלו את כריכות הספרים כדי להוציא את הדבק, לצקת אותו לתבניות ולקרוא לתוצאה "ממתקי ספרים", מכרו בשוק בהון עתק אדמה בקופסאות, שנלקחה מתחת למחסן מזון שהופצץ ושנאמר עליה שהיא מכילה סוכר מומס(!) וכמה אזרחים בעלי יוזמה מפותחת אף צדו בעיר אנשים מוחלשים מרעב, והפכו אותם לסטייקים... אחד הדברים שבלטו לי בתיאור בספר הזה ובספרים האחרים שדיברו על המצור הזה, היה דווקא חוסר הסולידריות בחברה הרוסית. אולי אני טועה לגמרי בפרשנות, אבל הספר הזה ואחרים זרועים בדוגמאות על שררה ממאירה, על התנהגות של "חטוף ככל יכולתך והכה בחלשים ממך" שהמשטר הזה - כמו אויבו המר - עודד את אזרחיו לאמץ. לא חמלה לקרבנות, לא נכונות להתחלק או לעזור לחלש. אבל אני מודה שאולי זו ציפייה מופרכת ממני השבעה, שלא ידעה מחסור ורעב או תנאים קיצוניים. והספר? נפלא, מרתק אי אפשר להפסיק לקרוא אותו. הגעתי אליו בעקבות הביקורת של cujo (תודה רבה) ובלי לקבל את רשותו אני משתמשת בציטוט מהביקורת שלו "אבל עזבו אתכם מכל אלו, זה ספר מעולה עם שתי דמויות ראשיות שאי אפשר שלא לאהוב." וכל מילה נוספת מיותרת.
עיר הגנביםדיוויד בניוף16את הביצה לחביתה הבאה שלכם לא תשברו באותו שוויון נפש, לו תקראו את הספר הזה. זוהי טרגדיה קומית במיטבה, כאשר הקומדיה היא מסעם הסוריאליסטי של שני גיבורי הספר אחר תריסר ביצים, והתפאורה הטרגית לקוחה מדפי ההיסטוריה של לנינגרד המורעבת. בעיר אוכלת יושביה, ולא במובן התנכ"י, התרנגולת האחרונה כבר מזמן נחה בלול-שכולו-טוב, וגיבורנו נאלצים לצאת מן העיר להרפתקה הרת סכנות מתחת לאף הארי של פריץ*. ביצה מעולם לא הייתה נחשקת יותר. הדבר האחרון שציפיתי מספר על לנינגרד הוא להיות ספר קליל ומשעשע, ולמרות שהרעב, הקור ומצוקות המלחמה הם חלק בלתי נפרד ממנו, התיאורים, גם הקשים שבהם, לא חודרי בטן. אפילו חייכתי וצחקתי. חשבתי על כך שרק סופר (המחבר הוא יליד 1970) שלא חווה את הדברים על בשרו מסוגל לכתוב כך על מה שהיה בלנינגרד. לו אני הייתי שם, והופכת לשק עצמות רועד ושורד, לא הייתי רוצה לגרום לכם לצחוק. הייתי רוצה לזעזע אתכם, לערער לרגע את שלוות יומכם, להפריע את שנתכם. אז לכל אלו שהיו בורחים מן הספר שלי, את הספר הזה תוכלו לקרוא. לאלו שכבר נחשפו לזוועות העיר הנצורה ועל מצוקת הרעב והקור ששררו בה (מי מכם חשב על כך שביצה יכולה להיות קשה - מקור?) ומחפשים להרחיב את ידיעותיהם מעבר לכך, זה לא הספר. כאמור לנינגרד במקרה הזה משמשת בעיקר כתפאורה לעלילה דמיונית וקולחת, עם גיבורים שובי לב, שכתב סופר שרצה שתיהנו. * פְריץ – כינוי לחייל גרמני במהלך מלחה"ע השנייה. הגרמנים קראו לחייל הרוסי איוון.
עיר הגנביםדיוויד בניוף15תכננתי לספר על דיוויד בניוף ומשחקי הכס והסרטים האחרים שכתב,חשבתי לדבר על איך סופר הוליוודי כותב דרך עיניים של נער רוסי מורעב בצורה כל כך אמינה. חשבתי לתהות האם הסיפור אמיתי או לא ולפתח דיון איך המופרכות שלו היא כזו שיש רק בחיים האמיתיים. ורציתי להזכיר את אמנדה פיט היפייפיה. אבל עזבו אתכם מכל אלו ,זה ספר מעולה עם שתי דמויות ראשיות שאי אפשר שלא לאהוב. סיפור הרפתקאות בין פטיש לסדן בעל טון שמאפשר להחליק על פני זוועות המלחמה אבל עדיין להיות מעורב. מדלג בין הומור לכאב. ספר יפייפה. לא יכולתי להוריד מהידיים , לא רציתי שיגמר. מומלץ לכולם. חג שמח
עיר הגנביםדיוויד בניוף13המצור על לנינגרד במלחמת העולם השנייה הביא למותם של 750,000 בני אדם. זהו שיעור אבדות של אזרחים מהכבדים ביותר שידעה ההיסטוריה המודרנית. המצור נמשך משלהיי 1941 עד 1944. הספר "עיר הגנבים" מסופר על רקע הסבל והרעב שפקדו את העיר. המחבר בחר בדרך מיוחדת במינה להביא לקורא טעימה ממה שהתרחש במשך כ-900 יום: הרוסים הפגינו חוסר אונים מול הגרמנים, המצור נמשך, לא היה מה לאכול ואנשים גנבו מזון וכל מה שאפשר היה לגנוב. מיעוטם הפכו לקניבלים. הדמויות המרכזיות בסיפור הן פרי דמיונו של המחבר למרות שהוא מספר לנו כבר בתחילת הספר שאחת הדמויות, ששמו לב (אריה ברוסית), היה סבו והוא חי בחוף המזרחי של ארה"ב. המחבר, דייויד בניוף שהיה נכדו של הדמות המרכזית בסיפור, לב, מביא לנו את סיפורם של לב וקולייה (עריק רוסי) ודמויות אחרות, חלקן פרטיזנים, ודמויות נוספות שבהן נתקלו לב וקולייה בדרכם לביצוע משימה שתציל את חייהם. נהניתי מאוד מסגנון הכתיבה, והאופן שבו בניוף מתאר דמויות והתרחשויות. הוא ניחן בהומור דק וביכולת להחיות את אירועי ההיסטוריה בצורה משעשעת-מרירה עד כמה שניתן בנסיבות שהיו. מומלץ ביותר. ומי שמעוניין להרחיב ידיעותיו על התקופה והמצור על לנינגרד, טוב יעשה אם יקרא לפני או אחרי סיום הקריאה, את הערך "המצור על לנינגרד" בויקיפדיה http://he.wikipedia.org/wiki/%D7%94%D7%9E%D7%A6%D7%95%D7%A8_%D7%A2%D7%9C_%D7%9C%D7%A0%D7%99%D7%A0%D7%92%D7%A8%D7%93
עיר הגנביםדיוויד בניוף8בקיץ 1941 פלש הצבא הגרמני לשטחי בריה"מ. העיר לנינגרד (כיום: סן פטרסבורג) כותרה ע"י הצבא הגרמני ונותרה במצור עד ינואר 1944. במהלך המצור חוו תושבי העיר רעב כבד, וכחצי מיליון מהם מתו ברעב. ספר זה מספר סיפור הרפתקאות המתרחש בלנינגרד הנצורה, ומנסה לשחזר אגב כך את המציאות בתקופת המצור, בהסתמך על ספרים אחרים, דוקומנטריים, שהתפרסמו. הסופר הוא תסריטאי הוליוודי, והסיפור מעניין, קולח וניחן בהומור. ספר קל לקריאה ומתאים גם לאוהבי ספרי הרפתקאות וגם למי שמתעניין בסיפור ההיסטורי האמיתי של לנינגרד.