ביקורת ספרותית על סוד הקסם היפני מאת מארי קונדו
הביקורת נכתבה ביום חמישי, 17 באוגוסט, 2017
ע"י נצחיה


הקונספט של ספר הדרכה או עזרה עצמית הוא מוזר למדי. בא מישהו ונותן עצות. הוא מסדר את הרעיונות שלו בסדר כזה או אחר, פורש את העיקרון שמאחוריהם, ומבטיח אושר, אם רק תמלאו אחרי ההוראות, תקיימו את העצות, תצאו מאיזור הנוחות שלכם או תקשיבו לעצמכם. זה תמיד אושר, אם כי מעולם לא היה ספר של עזרה עצמית שטרח והגדיר מה זה האושר הזה שמדברים עליו כל כך.

סוד הקסם היפני הוא ספר מהסוג הזה. הוא מבטיח אושר, עושר (לפחות למחברת), הגשמה עצמית, ושינוי מובהק של החיים. וכל זה אם רק תעקבו אחרי השיטה של סידור הבית שמציעה המחברת. בלגן הוא בעיה שמטרידה אנשים רבים, אם כי אני חיה איתה בשלום למדי, ונהנית להיות בלגניסטית גאה. לעומתי מארי קונדו נהנית להיות סדרנית, ועוסקת כל חייה במחשבות על סדר ובלסדר דברים לאחרים. עם זאת, לקראת מעבר דירה לבית קטן יותר, חשבתי שאפשר ללכת ולקרוא אותה. הבטחתי לעצמי לזרוק הרבה ציוד מיותר במהלך המעבר, ובגלל שהבנתי שהקטע של מארי קונדו הוא לזרוק חפצים מיותרים, אז הבטחתי לעצמי לקרוא את הספר.

לקראת מעבר הדירה קניתי שלל סרטי הדבקה, מדבקות סימון, טושים לכתוב על מדבקות הסינון, אריזות נצמדות ואריזות מפרידות, מחברות לרישום התוכן של הקופסאות ולתכנון יומיומי של אופרציית המעבר. עם זאת, היה נראה לי אירוני ללכת ולקנות ספר שעוסק בהשלכה של חפצים מיותרים. אז לקחתי אותו בהשאלה. התיישבתי על הספה, בין הארגזים וחומרי האריזה, וקראתי אותו בהינף אחד. אולי זו לא הדרך הנכונה לקרוא ספר הדרכה, אבל זו הדרך שבה אני קוראת ספרים - בתנופה אחת. למעשה הרבה דברים אני עושה בצורה כזאת, בתנופה אחת.

לשיטה של מארי קונדו (או "קון מארי" כפי שהיא מעדיפה לכנות את עצמה) יש הרבה מאוד חסידים. יש קבוצות פייסבוק שלמות שמדברות על השיטה ועל היישום שלה. אני השתדלתי לא לשמוע הרבה מראש, כי אני תמיד מעדיפה לפנות למקור ולשפוט את המקור קודם, לפני שאני שומעת את הפרשנויות עליו. בכך אני עושה עוול בעצם כתיבת הסקירה הזאת, משום שאני אפרט דברים ואכתוב את הפרשנויות האישיות שלי על הספר, במקום לתת לקוראים להתרשם בעצמם מהשיטה ומהרעיונות. בכל מקרה אכתוב קצת, ואולי אשלים מאוחר יותר, כי אני צריכה לצאת ואין כאן ממשק שמאפשר שמירת טיוטות וחזרה אליהן בשלב מאוחר יותר.

כאמור אני בלגניסטית שחיה עם בלגן בשלום, ולכן הופתעתי לגלות שיש רעיונות של סדר שאני מבצעת כבר הרבה זמן. לפחות רעיונות סדר של מארי קונדו. תמיד תיעבתי את הרעיונות של לסדר קצת בכל פעם. איך אפשר קצת? סדר, אם עושים, עושים בתנופות גדולות. מתחילים ממדף קטן, אבל ממשיכים הלאה, עד הסוף. אז זו גם שיטת מארי. לטענתה מי שפועל בשיטה הזאת מסדר פעם אחת ולתמיד. ההוכחה שלה היא שאין לה "לקוחות חוזרים". זו כמובן טענה שאין שום דרך לוודא, וגם אם היא נכונה אי אפשר לדעת מה הסיבה לכך. אולי היא הצליחה לייאש לקוח אחרי לקוח, וכולם בורחים לה. לכו תדעו. גם אני, כמוה, שונאת לתלות בגדים ומעדיפה לקפל בארון, אוהבת קופסאות נעלים מלבניות ככלי אכסון, מאוד אוהבת לזרוק דברים מיותרים, וחושבת באופן כללי שסדר הוא תהליך פנימי ולא תהליך חיצוני. בגלל זה, אגב, הבלגן מפריע לי רק כאשר אני דואגת או חולה. כשאני בריאה יש לי סדר פנימי חזק מאוד, שגובר על כל בלגן חיצוני שהוא.

עם זאת, בדברים רבים אני שונה מאוד ממארי קונדו, ומתקשה לקבל את הרעיונות שלה, לא כל שכן ליישם אותה. אני שונאת האנשה של חפצים. לא מסוגלת לשמוע על בגדים "לחוצים" או "עייפים" בטח שלא לדאוג להם ולהודות להם על שעזרו לי. כמו כן, אני לא יפנית, ולכן רעיונות זן של ניקיון וסטריליות כפי שהיא מתארת זרים לי מאוד. אני גם לא רואה שום סיבה או יכולת שאי פעם אחביא ספרים בתוך ארון בגדים, או ארכז את חפצי באותו מקום. ספרים גלויים, בכל מקום בבית, הם בעיני חלק מהאופי של הבית. בנוסף, אני נשואה ואם לילדים צעירים ובוגרים שחולקים איתי מרחב מחייה. מארי קונדו, גם אם היא כעת בזוגיות ואם לילדה קטנה, וגם אם כטענתה היא עוזרת לנשים מבוגרות בשלבי חיים שונים, כותבת מתוך סטייט אוף מיינד של רווקה צעירה שחיה בבית ההורים. זה בולט בכל פרקי הספר, ומאוד מפריע. נכון שהיא טוענת, למשל, שאין לסדר את חפציו של הזולת ואין להשליכם בשום אופן. אבל זה שונה כשהזולת הוא בן זוג והחפצים משותפים, או כאשר יש ילדים שהחפצים אמנם שלהם, אבל גם באחריותך.

שתי הבנות הצעירות שלי קראו גם הן את הספר. טל בת ה-12 אמרה ככה: "איזו מעייפת האישה הזאת, כמה מחשבות ודיבורים על סדר יש לה", ובאמת נרדמה איתו ביד. פז בת ה-16 קראה בעניין רב, ומאז היא כל הזמן מדברת על פריטים ש"מסבים לה אושר" או ש"לא מסבים לה אושר". אין ספק שהיא ארזה את חפציה בצורה יעילה בעקבות הספר הזה, וזה בעצמו הסב לי אושר רב.

האם חיי השתנו מן הקצה אל הקצה?
האם הגעתי להגשמה עצמית?
האם הצלחתי לעמוד ביעד של השלכת חמישים שקיות אשפה לפני שהמשאית של המובילים הגיעה?
בשביל זה תצטרכו להישאר במתח עד לעדכון הבא.
17 קוראים אהבו את הביקורת
אהבת? לחץ לסמן שאהבת




טוקבקים
+ הוסף תגובה
נצחיה (לפני 6 שנים ו-11 חודשים)
עדכון, שלושה עשר חודשים מאוחר יותר
לא נעים לי להגיד, אבל האישה הזאת היא קוסמת משנת חיים. אני אוכלת את הכובע, וזה עולה לי בדמים לומר את זה, עם כל הציניות של 45 שנות חיים בישראל, אבל זה כך.

עברנו דירה. השלכנו ארגזי זבל רבים, וגם לא מעט ריהוט ישן.
הדירה החדשה, ובכן, היא יותר מסודרת. גיליתי את זה כשהגיעה העונה לסדר את ארון הבגדים וגיליתי שאין בכך צורך. הארון נשאר מסודר. מעבר לכך השאלה התמידית על כל חפץ "האם הוא מסב לי שמחה" הצליחה למקד את הרכישות שלי, וכך מצטבר פחות זבל. לא הכל מושלם, כמובן, אבל הספר בהחלט מקיים את מה שמבטיח, ובצורה שהיא מבחינתי קסם גמור.

את העותק המקורי החזרתי לזאת שהשאילה לי. אבל לא עבר זמן וביריד ספרים משומשים אליו "שחררתי" כעשרים ספרים ישנים, מצאתי עותק נוסף וחיבקתי אלי בחזרה.
Mira (לפני 8 שנים)
ביקורת מקסימה, ומסכימה איתך בתור בלאגניסטית ובית של בלאגניסטים.
אקח את הספר ואנסה אולי קצת....
האופה בתלתלים (לפני 8 שנים)
תכלס XD
למרות שיש היגיון ב"אם משתמשים אז שיהיה בכוונות טובות" אבל כן.
נצחיה (לפני 8 שנים)
תודה, האופה.
ההאנשה מאוד מפריעה לי כי היא מנוגדת לכאורה לכל הפילוסופיה. אם כואב לחצאית איך את תולה אותה או מגלגלת ודוחפת לארון או סתם זורקת על השידה, למה היא לא סובלת כשזורקים אותה לפח?
האופה בתלתלים (לפני 8 שנים)
מקסים!
האמת שהוא די שינה לי את אופן המחשבה על חפצים. לטובה ולשמחת אמא שלי.
(גם לי עניין ההאנשה הפריע. זה נראה עיסוק די מיותר ובזבוז חשיבה)
נצחיה (לפני 8 שנים)
לקחת מהספרייה זה בדיוק מה שמתאים.

נראה מה תחשבי עליו. ומה אמא שלך תחשוב.
סקאוט (לפני 8 שנים)
נצחיה, היי פייב! בלאגנסטיות זה הסדר החדש! האמת, נראה לי שאקח את הספר מהספרייה [אני יודעת שאמא שלי תשמח על כך! היא אדם שאוהב סדר..גם אני..אבל פחות]
נצחיה (לפני 8 שנים)
אירית, תודה רבה לך
אירית פריד (לפני 8 שנים)
כפיים לביקורת !
ואיך אומר דני בר - גם לרישא וגם לסיפא !!!
יום נפלא .





©2006-2023 לה"ו בחזקת חברת סימניה - המלצות ספרים אישיות בע"מ