ביקורת ספרותית על גטסבי הגדול מאת פרנסיס סקוט פיצג'רלד

---

גטסבי בשבילי הוא כמו הבחור הזה ששמעת עליו ממישהו שאתה לא ממש סובל ולכן אתה סובל מדעה קדומה שלילית לגביו טרם הכרת אותו ממש. ובכן, אצלי הבחור הלא מסומפט הוא הרוקי מורקמי (נראה לי שכבר ביקשתי סליחה מתישהו מחובבי היפני הביזארי), אבל אחרי כמה שנות התאוששות מיער נורווגי וקפקא על החוף, הרגשתי בשלה לפגוש את גטסבי הגדול.
ספר לא יומרני באורכו, אפשר לזרום איתו די בנחת מבחינת העלילה שהוא מספק, אבל הניכור שהוא מעורר בקורא הולך וגובר ומגיע לשיאי שאט נפש שלא יכול להשאיר אותך אדיש למול חברה ערומת ערכים, מוסר, חברות הנוהה אחר נהנתנות באשר היא, וגם שם נוחלת שיעמום וסתמיות.
דמותו של גטסבי היא של מי שאינו חלק, בשר מבשרה של חברה זו, עם זאת הוא מהווה מצע נוח ומאפשר לכל פסטיבל הכלום הזה, שלא נראה שיש בו תוחלת כלשהי מלבד כילוי הזמן עצמו. עם התפתחות העלילה נשארת השאלה מיהו גטסבי והאם חריגותו מהחברה מורה על עליונותו עליה או שמא בעוד שהחברה המצטיירת נטולת חשיבה ויומרות, הרי שחשיבתו ושאיפותיו של גטסבי עשויות להיות ממניעים נכלוליים ביותר. אולי קצת בדומה לשיר הסיוט של מאיר אריאל על דמוקרסי, גם בחלום הזה לא בדיוק ברור האם נרצה לעבור לחלום אחר, למרות שפע הביקורת שמעוררת בנו החברה שמצייר פיצג'רלד.

אנקדוטה חשובה שהטרידה אותי במהלך הקריאה וטרם שמעתי התייחסות אודותיה בביקורת שיצא לי לפגוש עד כה - בספר יש דמות יהודית שבהחלט יכולה לענות לתיאורים האנטישמיים הנחותים ביותר מקדמת דנא (אדם שכל תאוותו היא כסף, ברגע האמת יפנה עורף גם לחבריו הקרובים, ולסיום סיומת - כפתורי חליפתו עשויים משיני אדם. נפלא, לא כן?)
אשאיר לכם לשפוט.

שווה קריאה, אבל ביקורתית, כן?

» ביקורות נוספות של זרש קרש
» ביקורות נוספות על גטסבי הגדול