אחד הדיונים המעניינים שראיתי בתגובות לביקורות. דריה, אהבתי מאוד את היכולת שלך לנסח את הדרך שאת רוצה שיפנו בה אליך. זה מאוד לא מובן מאליו להבהיר איך היית רוצה שיתקשרו איתך.
מצד שני, קוראים רבים באתר מכירים את סגנונו של אלון ונהנים ממנו, לכן לא הבינו את חוסר ההנאה שלך ממנו.
כקוראת מן הצד החכמתי.

אה... שלום עליך האישה חסרת העי"נים Comment faites-vous?.

מה לעשות ma chère? כזה אני, מתערב בעניינים לא לי. נודניק. יכולת שתיקה? מ'פתאום הוענקה כולה לך. ואת ב"ה עושה בה שימוש טוב.

גלית, גניה היא דוגמנית של ספורטס אילוסטרייטד או של שמלה אדומה ושתי צמות?
מי זו גניה, לעזאזל!


שרון מוזס, אולי את יודעת מי זו גניה? ומה דעתך עליה?

השמש מפציעה מפעם לפעם.

שונרא שקלתי את הנושא ברצינות
והחלטתי נגד
https://www.youtube.com/watch?v=MYlysAaaJE4

כי הם היו יחד בבי"ס
https://www.youtube.com/watch?v=uEHS3bonOVc

או ! א - מחיה! ממש חששתי כבר שקול התבונה וההיגיון עזב אותנו לעולמי עלמיא.

אמיר - למה אתה עוד פעם מתערב בענינים לא שלך. אין לך יכולת שתיקה ?

ואלון - למה אתה צריך לעצבן, לא בקורת שלך אז תשתוק.

עמיר, זהירות, הנה גם אתה "מתיישר עם עמדה שלטת"

דריה, אין עניין פז"מ - ויש עניין פז"מ, לו את כאן עוד כמה ימים מביטה, קוראת ומסתכלת - היית מגלה שיש איזה הומור כזה, טיפוסי, אופייני, ומורידה את סף התגובות הפאטתיות והמתגלגלות והלא שייכות לכאן.

תודה, גלית. אבל מה הקשר של קספר לגניה? אם כבר אז זה...
https://www.youtube.com/watch?v=CsrfovOPcjk

שמישהו כבר יענה לחתולה! זה לא יפה, הבחורה מבקשת תשובה שלוש פעמים ואתם ממשיכים להתנגח!
https://youtu.be/S2BUHJa2-ew

יופי, שניכם נטשתם. ומי יישאר עכשיו עם גניה? הא?

עכשיו הראית לי. לו רק היו לי כמה דקות ועצבים הייתי מסגנן גם את הביקורת שכתבת באופן דומה, ומשמיט ממנו את כל החלחלה. אלא שנדמה לי שאפילו הפיקסלים היו מתחילים להתבאס עליי.

#כניעה

עכשיו, אלון, ברשותך, אלך באמת לנוח. פשטתי על שבוע הספר בתל אביב וחזרתי עם שלל רב.

ז׳אנר ספרות העזר, או: ״איך לכתוב תגובה לביקורת שלא מסכימים איתה מבלי להתנשא״: ״א. מישל וולבק ידוע כמיזוגן. ככל הנראה לא ידעת זאת לפני שקראת את הספר, לכן זה הפתיע אותך כל כך. אכן חבל, כי מדובר בסופר חשוב שאני אישית מעריך אותו מאוד (למרות שאיני חושב שזה אחד מספריו הטובים).

ב. יחד עם זאת, אני לא מסכים איתך שהמיזוגניה היא המוטיב המרכזי או האיום המרכזי של הספר. לטעמי, דווקא האיום של ההשתלטות התרבותית והדמוגרפית העויינת שמאיימת על כל הצביון והערכים האירופאיים גובר גם המוטיבים של המיזוגניה, אף שאני לא מתכחש לקיומם.

ג. צריך רק טיפונת סבלנות כדי לחדור (סליחה) מתחת למעטה המיזוגני הראשוני, החיצוני, כדי לחוות את מה שוולבק מנסה להגיד, בכל ספר קצת אחרת ועל נושא מעט שונה. כאן, לצערי הרב, הוא עשה את זה טוב פחות.״

אף אחד לא הסביר לי מי זו גניה אבל מהשיח שהתעורר פה אני מבינה שהיא דוגמנית של ספורטס אילוסטרייטד.

אוי דריה, תנוחי. ספורטס אילוסטרייטד, מי שמע. אם כבר השוויתי משהו לספורטס אילוסטרייטד, זה את הספר של וולבק, לא אותך. ראבק.

פפריקה היקרה, אם בעינייך ההשוואה לספורטס אילוסטרייטד היא עניינית, הביטוי ״הצגת חלחלה״ הוא ענייני והביטוי ״אחרי הכל ידעת למה נכנסת״ הוא ענייני, בלי לדעת האם אני יודעת או לא יודעת ועל זה לבסס ביקורת - אז באמת קטונתי.
דבר אחד למדתי: פז״ם ולהתיישר עם עמדה שלטת חשובים יותר מאשר פלורליזם של קולות ודעות.
הסיבה שהצטרפתי היא שכל הזמן ״נעלמים״ לי מהראש ספרים שאני מתכננת לקרוא, ואני גם אשמח לקבל המלצות ורעיונות חדשים - וזאת המטרה המרכזית שלשמה הצטרפתי. אם מדי פעם יבער לי לכתוב ביקורת - אכתוב. מהבחינה הזאת, האפקט המצנן משהו של התגובות לא משנה כלום.

תודה למי שיצא להגנתי, ונלחם על שמי הטוב :-)
כבר חישבתי להמשיך הלאה בחיי, כשהבחנתי שמתעורר פה דיון חצי ער, ושמי נזכר בו יותר מפעם אחת.

אז ככה. ברור שניסיתי לעקוץ בתגובה הראשונה שלי. וברור שהתגובה האלרגית לעקיצת היתושה שלי היתה התנפחות רבתי למימדי זעם קדוש על כך שהעזתי, כגבר, להשתמש בספורטס אילוסטרעייטעד המשוקץ כדוגמה, וזכיתי לקיתונות של רותחין ובהן הכינויים הרווחים מלימודי מגדר, מפטריאכלי ועד מתנשא וגברי ומה לא. אז כשנוכחתי בכך שנכנסתי בטעות לתוך בריכת מי-האפסיים הפתטית הזו, טיפסתי ממנה בכוחותיי האחרונים אל הירכתיים הדביקים והבוציים, והייתי עלול להיגרר למלחמת בוץ מטונפת במיוחד שממנה, אבוי, לא הייתי מסוגל להיחלץ יותר. ואתם יודעים/ואתן יודעות מה חושבות פמיניסטיות על מלחמות בוץ.

ובכל זאת, אני לא יותר צודק. אם כבר, אני יותר טועה. הפז"מ אינו מקנה לי כלום, אפילו לא נקודות זיכוי בשופרסל דיל. בייחוד כשאין לי ברירה והפז"מ מתקזז אל מול הביולוגיה, וכך אני נאלץ להגיב מתוך העטיפה הגברית/יהודית/אשכנזית/פריווילגית המס(ו)רסת שלי. אז שיהיה.

הייתי.

לפז"ם אין שום קשר לכאן, מסכימה.
אבל תגובות ה"אין לך זכות להחליט עבורי" מאוסות עלי. התקרבנות היא דבר לא בריא ולא מועיל ולא ראיתי שום סיבה לתגובה כזאת.

מה עניין פז"מ להר סיני? זה שאלון פה מאתיים שנה ודריה לא ,לא הופך אותו יותר צודק.
לא קראתי את וולבק,ואין לי מושג.אחרת הייתי אומרת לכם מה לחשוב - כי אני פה הכי הרבה זמן.
אני חושבת שראוי להתווכח על ספרים ועל דעות וגם אלון וגם דריה התווכחו בחן, בלשון נאה ותוך הפגנת ידע.
לא לעניין לקפוץ על דריה רק כי אלון הוא אושיה שכזו.

שועשעתי.
נדמה לי שהתגובה (הראשונה) של אלון עניינית לחלוטין. לא קראתי את וולבק ולכן אני מנועה מלחוות דעה על סעיפים א' וג' שלו, אבל סעיף ב' מעלה ביקורת הגיונית ומתבקשת. לא ראיתי תגובה עניינית.
ואמירות סטייל "לעולם לא תבין כי אתה גבר" הן לא רק מתנשאות, אלא מונעות כל אפשרות לשיח.

אני בסימניה כולה חמישה חודשים , עדיין לא רב"ט , אבל מהניסיון הקצר שלי אלון דה אלפרט הוא , בנוסף להיותו כותב בחסד , גם אדם סובלני ונעים הליכות . תיכנסי לביקורות ולטוקבקים שלו ותיווכי בעצמך . נראה לי שלפעמים , ובעיקר בפורמטים וירטואליים , יכול להתקבל רושם מוטעה לחלוטין שבכלל לא תואם את כוונתו של הכותב , ונראה לי שזה הרושם שקיבלת במקרה הזה .

אל הכוורן : אני מאוד בעד מתן כבוד לפז״ם, אבל אני גם בעד מתן כבוד בכלל, גם אם לא מסכימים. ודווקא ממקום של פז״ם ראוי בעיני להימנע מתגובות מתנשאות ומקטינות. לו זו הייתה תגובה עניינית, בלי התייחסויות לספורטס אילוסטרייטד או הנחות על יצירת דרמה מעושה - הייתי מקבלת את הביקורת בשמחה וגם עונה עליה באופן ענייני.

דריה , אם את מזדקנת , את אמורה לדעת שצריך לתת כבוד לפז"ם , בטח ובטח שלפז"ם של אחד הכותבים הכי מוכשרים כאן .

מי זו גניה?

ואני אחזור לסרס גברים. זה חלק מהמעטה הראשוני והחיצוני שלי.

הגעיל אותי וולבק למרות שאני מחשיבה דעתם של
אלון ומחשבות

סליחה, אני אחזור למקום המחפצן שלי, שם אוכל להסגביר כפי יכולתי לנשים הכנועות שאני חי במחיצתן מה זה אומר להיות גבר.

זה היה הספר *הראשון* והאחרון סליחה על הבורות אבל אני לא יודעת איך מתייגים פה. אז - אלון דה אלפרט היקר:
זה שוולבק הוא מיזוגן - זה לא משהו שידעתי עליו לפני שלקחתי את הספר לידיים. אז ההשוואה המתנשאת אך הגברית-להפליא לספורס אילוסטרייטד אינה במקומה.
שנית, על סמך מה אתה מניח שהמיזוגניה היא ״מעטה ראשוני״ ולא אחת האקסיומות הבסיסיות של קיומו? אם היא, כפי שאתה רומז, עוברת כחוט השני בכל הכתיבה שלו, אולי היא מגדירה אותו יותר מכל נושא אחר שהוא בוחר ״להגיד״ עליו משהו? אולי דווקא בגלל שהוא לא מנסה לומר כלום על המיזוגניה - הוא קודם כל מיזוגן?
ולגבי התרבות הליברלית, בוא, כמו שאומרים. אם אני מרגישה צורך ללכת להתקלח או להקיא בגלל המסרים על נשים שהוא באופן לא-מודע מעביר בספר, מה שווה בדיוק הליברליות שאתה מגן עליה בחירוף נפש? שהיא מסתירה תחת מעטה יותר דק או יותר עבה את אותה מיזוגניה במקום לומר את הדברים כמות שהם, כמו שקורה בדתות הפטריארכליות? העובדה שאתה מסתיר את ההתנשאות שלך על נשים יותר טוב הופכת אותך ואת התרבות שלך ובעלות ערך מספיק כדי להגן עליהן ועליך?
ואחרון חביב: כשאני כותבת ביקורת - אני כותבת את הביקורת מהמקום האישי שלי. אם אתה לא הרגשת במיזוגניה שמנשבת מכל מילה בספר - אפשר להבין את זה שהרי לפי הפרופיל שלך אתה גבר. כמו שקשה לדמיין את העולם מגובה של כיסא גלגלים, או דרך חשבון בנק שקולט קצבת נכות בגובה 2000 שקל, קשה לדמיין אותו גם דרך פריזמה של אישה. אין לך זכות להחליט עבורי מה הפך לי את הקרביים. אין לך זכות להחליט עבורי מה חשוב יותר במסרים - הרובד המודע, המניפסטי או הלא מודע שמשקף את ההוויה והזהות האמיתית של הסופר. אם טרם כתבת - לך לכתוב את הביקורת שלך. אני לא מבטיחה לאהוב אותה אבל אני מבטיחה להבין שהיא *שלך*.

אלון צודק. זה ספר חלש של וולבק והוא בהחלט פחות חד במסרים שלו.

א. זה כמו שמישהו יקנה את לוח השנה של ספורטס אילוסטרייטד ויתרעם על כך שהנשים חשופות מדי ועל היעדר עומק.

ב. זה מישל וולבק, לא דוד גרוסמן. אחרי הכול ניכר שידעת למה את נכנסת, ובכל זאת קראת. אז בשביל מה כל הצגת החלחלה הזאת? "אחת התופעות המחליאות ביותר בעולם"? ג'יזס, לא נסחפת בכלל. המיזוגניה בספר ממש מאפילה על העניין הפעוט הזה של השתלטות תרבותית ודמוגרפית עויינת שמאיימת על כל הצביון והערכים האירופאיים.

ג. צריך רק טיפונת סבלנות כדי לחדור (סליחה) מתחת למעטה המיזוגני הראשוני, החיצוני, כדי לחוות את מה שוולבק מנסה להגיד, בכל ספר קצת אחרת ועל נושא מעט שונה. כאן, לצערי הרב, הוא עשה את זה טוב פחות.

מעניין.
קראתי את "אפשרות של אי" שלו, לא יצאתי מגדרי. לא נראה לי שאקרא עוד משלו לא כי הוא הרגיז אותי, אלא כי הוא לא...

לא כולם בנויים לקרוא את וולבק. יש ספרים גאוניים כאלה.

נדביציוס....גם אני מאלה שנטשו אותו

גם אותי הספר הגעיל והפסקתי אותו באמצע. אבל אני חושב שאולי המיזוגניה הוולגרית שלו לא מתארת את עמדתו של הסופר וולבק, אלא היא חלק מהביקורת שלו כלפי הגיבור, שמסמל את האינטלקטואליה הצרפתית חילונית ליברלית, שבעצמה שוביניסטית ועסוקה כל היום בהתפלפלויות פסבדו אינטלקטואליות חסרות חשיבות ובמנעמי החיים הפשטניים והשטחיים, במקום להיאבק על דמותה של צרפת.