ביקורת ספרותית על הרשעת חפים מפשע בישראל ובעולם: גורמים ופתרונות מאת בועז סנג'רו
ספר מעולה דירוג של חמישה כוכבים
הביקורת נכתבה ביום שבת, 17 ביוני, 2017
ע"י דריה המזדקנת


אתחיל בזה שהספר הזה חשוב (מאוד) בגלל הנושא שלו. כשאנחנו קוראים בתקשורת שמישהו חשוד בעבירה מסוימת, מיד מתקבעת אצלנו דעה מוקדמת שאין עשן בלי אש. אבל אנחנו גם מודעים לעיקרון שאדם הוא חף מפשע עד שהוכחה אשמתו. ואנחנו מאמינים שאם אדם הורשע במערכת המשפט, מערכת שאמורה להיות חסרת דעות קדומות – אז הוא בוודאי אשם.

אלא ששנים רבות ידוע בחו״ל (לדוגמה, ה-Innocence Project בארה״ב) ורק בשנים האחרונות מתחילים לגלות בארץ שבבתי הכלא יושבים גם חפים מפשע. לא מדובר בהכרח על אנשים כמו רומן זדורוב, שיש סימני שאלה קשים סביב אשמתו, או עמוס ברנס, שהרשעתו בוטלה והוא זוכה מבלי שאפילו נערך לו משפט חוזר. פעמים רבות מדובר על האנשים החלשים ביותר בחברה, שמורשעים ומגיעים לכלא בגלל עבירות חמורות הרבה פחות מרצח.

פרופ׳ בועז סנג׳רו הוא מבכירי המשפטנים שחוקרים את תופעת הרשעות השווא בישראל ואת הסיבות לה. כדי להמחיש את חומרת התופעה, ההערכה של סנג׳רו ושל מרדכי הלפרט, שמבוססת על מודלים מתימטיים (הלפרט הוא פיזיקאי בהכשרתו אך האחראי להיבטים המתימטיים של הספר - והם קריטיים להמחשה אבל גם מהווים חלק מהתיאוריה עצמה) והשוואות לחו״ל, היא ששיעור הרשעות השווא בישראל הוא כ-5%. ובמספרים – לפי נתוני המשרד לביטחון פנים, בבתי הכלא בישראל ב-2015 ריצו עונשי מאסר כ-18,000 אסירים (לא כולל זרים שמועמדים לגירוש, כן כולל כנראה עצירים מנהליים שלא הורשעו במשפט אבל אני לא יודעת מה מספרם).
5% הם 900 חפים מפשע שיושבים בכלא.

סנג׳רו מציע מגוון סיבות להרשעות של חפים מפשע: מהתבססות על ראיות שהמהימנות שלהן נמוכה בהרבה ממה שמקובל לחשוב (כמו עדות ראייה, אבל גם ראיות פורנזיות), דרך הרשעה על סמך הודאת הנאשם (ויש הרבה מאוד סיבות למה אדם חף מפשע, בעיקר מקבוצה מוחלשת באוכלוסייה, יודה בעבירה שלא ביצע), דרך ״הינעלות״ של המשטרה על חשוד, חיפוש רק של ראיות שמחזקות לכאורה את אשמתו והתעלמות מראיות שמפריכות אותה או מפנות לחשוד אחר, וכלה בעסקאות טיעון (לפי נתוני הפרקליטות לשנת 2015, מי שלא חותם על עסקת טיעון, הסיכוי שלו להרשעה הוא כמעט פי 4 מאשר הסיכוי לזיכוי).

ההטיות ההתנהגותיות של הינעלות על חשוד, הערכת יתר של מהימנות ראיות, ״חזקת האשמה״ וכדומה מזכירות את ההטיות ההתנהגותיות שכותבים עליהן חוקרי כלכלה התנהגותית כמו דן אריאלי, דניאל כהנמן ועמוס טברסקי, ואת המחקר בפסיכולוגיה של קבלת החלטות.

אז מה עושים? הלפרט וסנג׳רו (גם אם זה מוצג כאילו זו עבודתו של סנג׳רו בלבד, אבל בכל זאת צריך לזכור שהוא משפטן ולא איש מדעים מדויקים) מקדישים פרק שלם להמלצות, כולן תחת הכותרת ״אימוץ כללי בטיחות״ שמבוססים על סטטיסטיקה. ההשוואה שהם מציעים היא מעניינת: כמו שאנחנו לא מוכנים לקחת סיכון של 5% תאונות, נניח, בבטיחות טיסה, לא יעלה על הדעת שכשעוסקים בחיי אדם ובחירותו, נחיה בשלום עם 5% הרשעות שווא.

קצת ביקורת: מצד אחד, הספר פורסם כספר עיון לקהל הכללי על ידי הוצאת רסלינג (ועל כך תבוא עליהם הברכה). מצד שני, הספר מבוסס על המון מחקר ונכתב על ידי איש אקדמיה, ולכן צריך לעמוד בסטנדרטים אקדמיים (למשל, הפניה למקורות). בכל עמוד יש כמה הפניות להערות – אבל ההערות הן לא בשולי הדף אלא בסוף הספר. כך יוצא שהקריאה היא דילוג בלתי פוסק בין הפרק שקוראים להערות בסוף (צריך להחזיק אצבע תקועה בעמוד ההערות הרלוונטי, או לשים סימניה נוספת). מכיוון שהכתיבה עצמה קולחת, פיתחתי שיטה: לא לדלג להערות בכל הפניה, אלא רק כאשר נראה שבהערה יהיה משהו ממש מעניין, ומדי פעם ״לרוץ״ על ההערות ברצף.

לסיכום: ממליצה בחום לשוחרי צדק ולמי שמוכן לערער על מוסכמות וסטטיסטיקות רשמיות.
16 קוראים אהבו את הביקורת
אהבת? לחץ לסמן שאהבת




טוקבקים
+ הוסף תגובה
דריה המזדקנת (לפני 4 חודשים)
בעיתוי מושלם ובהמשך להשוואה (המתבקשת משהו) בין מאסר חף מפשע לאשפוז כפוי: http://www.haaretz.co.il/news/health/.premium-1.4182435
דריה המזדקנת (לפני 4 חודשים)
בעיניי דווקא די ברור, ואתן לך דוגמה מעולם תוכן אחר: לפני שהוקמה הגדר שחוצצת בין ישראל לסיני ונכנסו עשרות אלפי מבקשי מקלט לישראל, והיה ברור שאי אפשר לעשות השבה של רובם לארצות מוצאם, הועלו פתרונות יצירתיים מה בכל זאת אפשר לעשות איתם במקום להשליך אותם בלי אישורי עבודה, בלי ביטוח רפואי ובלי מאסר רק על היותם מבקשי מקלט ללא משפט - אי שם בדרום תל אביב. אחת ההצעות (למשל של ח״כ דב חנין) הייתה להכשיר אותם לעבודות שישראלים לא מוכנים לעשות. מדובר בעבודות שמבצעים אותן מהגרי עבודה (חקלאות, בניין), שמשלמים סכומי עתק למאכערים הם בארצות מוצאם והן לחברות ״כוח אדם״ בישראל. בתרגום לעברית חופשית אפשר לקרוא לזה עבדות מודרנית (אם אדם צריך לעבוד במשך שנים כדי להשתחרר מהעול הכלכלי של הפריווילגיה רק לקבל את העבודה, יש לזה שם אחר?)
אפשר היה לחסוך את כל דמי ״תיווך״, לפתור את בעיית מבקשי המקלט שהם לא בני השבה, לתת להם מקצוע ככל שאין להם כזה, לתת להם פרנסה בינתיים, לפתור את המחסור בידיים עובדות בענפים האלה. ומי שם לזה רגליים? כמובן מי שיש לו את האינטרס הכלכלי. הופעל לחץ פוליטי עצום מבעלי העניין הרלוונטיים - והפתרון נגוז.
אני די משוכנעת לכאשר על כף אחת של המאזניים מונחים אינטרסים כלכליים ועל הכף השנייה - זכויות אדם ואזרח, האינטרסים הכלכליים ינצחו. זאת לא תהיה הפעם הראשונה או האחרונה.
מרדכי הלפרט (לפני 4 חודשים)
לגבי הצורך בבטיחות במשפט הפלילי דרל מאק הורשע והוצא להורג על סמך ראיית די אן אי יחידה. מכאן, שראית די אן אי שגויה יכולה לגרום שחף מפשע יוצא להורג ושהרוצח האמיתי יסתובב חופשי וימשיך להרוג.

יצרני ערכות הדי אן אי מפתחים בדיקות גם לאבחון רפואי וגם לצרכים פורנזיים (ראיות משפטיות). בכל הקשור לבדיקות לצרכים רפואיים יש רגולציה מאד מחמירה של אגף ה-MRDICAL DEVICE ב-fda. הרגולציה היא בעיקר על חומרה ותוכנה והיצרן חייב להוכיח בעזרת שיטות בטיחות מקובלות כי הערכה שלו בטוחה ויעילה. האישור הניתן הוא כל כך קפדני שלמעשה, חברה שמקבלת אישור כזה פטורה מתביעות רשלנות. שכן מראש ננקטו אמצעים שעלותם גבוהה מתוחלת הנזק להפחית את סכנת הטעות.

הבטיחות כוללת חובת דיווח על תקלות ועל תקריות. והיא לכל אורך מסלול החיים של המוצר. לפעמים אתם שומעים שיש ריקול למכוניות או איסוף ממדפים של מוצר כזה או אחר. זה חלק מבטיחות.

מצד שני, מכשירים כאלו בדיוק לצרכים פורנזיים (ראיות משפטיות) לא מחויבים ברגולציה. כדי שרופאים לא יתבלבלו ולא ישתמשו בציוד ובערכות בדיקות פורנזיות לצרכים רפואים ה-FDA מורה לכל היצרנים לרשום על המכשיר את הכיתוב הבא: For Research, Forensic or Paternity Use Only. Not for use in diagnostic procedures.

היינו, לשימוש מחקרי, לשימוש פורנזי (לטיגון אדם על כיסא חשמלי) לבדיקות אבהות. אבל לא לשימוש לאבחון רפואי. למה? כי אין לזה אישור FDA.זה לא מספיק בטוח. לא מאמינים? תראו כאן באתר של אפלייד ביוסיסטם (יצרנית ערכות די אן אי בשימוש בישראל):

http://www6.appliedbiosystems.com/licensing.cfm?licensing_id=74

מישהו שמע פעם שעושים ריקול לינשוף שמודד רמת אלכוהול בדם או לערכה לביצוע בדיקת די אן אי? האם הם מכשירים כל כך מדויקים שהם אף פעם לא טועים?

הגילוי הזה, הוא מקורי שלי. אני זה שראיתי את הכיתוב הזה במדריכים של הקיט SGM של חברת אפלי ביוסיסטם. אני זה שהצעתי להעריך את הנזקים בתחום המשפט הפלילי על ידי פסיקות הוצאות למורשעי שווא שתבעו את המדינות. הראתי פסק דין אחד ששם נפסקו 100 מיליון דולר לארבעה מורשעי שווא. הראתי שעלות כל תכנית הבטיחות למטוס F-14 בשנות השישים שבעיים היה חמש מיליון דולר וגם אם בזכות התוכנית היה נחסך, נפילת מטוס אחד הדבר היה מוצדק. רוב המאמר על בטיחות הוא פרי יצירתי, כולל החלקים המשפטיים. אתם מוזמנים לקרוא אותו כאן:

http://www.mordechaihalpert.com/blog/wp-content/uploads/2016/09/%D7%91%D7%98%D7%99%D7%97%D7%95%D7%AA-%D7%A2%D7%99%D7%95%D7%A0%D7%99-%D7%9E%D7%A9%D7%A4%D7%98.pdf

למעשה, כולנו מבינים שהפתרון הוא פשוט - לחייב את יצרני הערכות ברגולציה בדיוק כפי שמחייבים אותם במכשור רפואי. לא ברור מדוע זה עדיין לא קורה בעולם ובישראל.
מרדכי הלפרט (לפני 4 חודשים)
דריה היקרה "אמר רבי אלעזר א"ר חנינא כל האומר דבר בשם אומרו מביא גאולה לעולם שנאמר ותאמר אסתר למלך בשם מרדכי" מגילה טז ע"א אז במקרה גם לי קוראים מרדכי (מוטי). ותודה לך שאמרת דבר בשם אומרו.

אבל בכל זאת תרשי לי לתקן תיקון קטן, למדתי גם משפטים. חלקים משפטיים נרחביים גם בוצעו על ידי. הנה קישור לפוסט בפייסבוק שלי, שם אני מראה כיצד חלקים ממחקר משפטי שלי (הכולל סקירה של פסקי דין), עברו מהטיוטות שלי, דרך מאמר משותף היישר לספר שלו, כמעט בלי שינויים. למעשה כתבתי את מירב הטיוטות למאמרים כולל המחקר המשפטי. לכן הסיפור כל כך מקומם.

https://www.facebook.com/photo.php?fbid=535885386517490&set=pcb.535885586517470&type=3&theater

בכל מקרה, מאחר ואתם מנהלים כאן דיון לגופו של עניין, מייד אכתוב פוסט ובו אסביר את חשיבות עניין הבטיחות
דריה המזדקנת (לפני 4 חודשים)
לכוורן: אני חושבת שהדבר העחיד שגם אלון וגם אני נסכים עליו הוא שוולבק הוא מיזוגן. המחלוקת העניינית הייתה על מידת החשיבות שצריך לייחס למיזוגניה שלו. ואם להחיל את הכללים ההסתברותיים (ופה אדגיש שוב) שמוטי הלפרט אחראי להם, אז בהינתן סימן מיזוגניה ועוד סימן מיזוגניה ועוד סימן מיזוגניה, הסיכוי שהוא לא מיזוגן אלא מדובר בפרשנות שמקורה בהטיה התנהגותית הוא קטן מאוד (כמו להוציא רצף של 10 פעמים 6 בהטלת קוביה, נניח).
דריה המזדקנת (לפני 4 חודשים)
למוטי: יתוקן מיד.
הכוורן (לפני 4 חודשים)
אם יורשה לי לסטות קצת מהדיון הרציני שמופיע כאן , עכשיו נשאר רק לברר אם מישל וולבק הוא חף מפשע או אשם ( במיזוגניה ... )
אלון דה אלפרט (לפני 4 חודשים)
לא כתבתי שאין מה לעשות כדי לשפר את המצב הקיים. ברור שניתן וצריך לשאוף למזער את מרווח הטעות, ואני לא קרימינולוג או עורך דין או משהו קרוב לזה.
אלא שבשורה התחתונה, מדובר בספינה ענקית שכדי לנווט אותה למסלול טוב יותר צריך כוח - וכסף. אין "לא בהכרח". בהכרח לגמרי.
yaelhar (לפני 4 חודשים)
מסכימה, אלון, שאין מאה אחוז הצדקה. הטעות אנושית וצפוייה.
אבל במקרה הנדון אנחנו אפילו לא חותרים לצמצום אחוזי הטעות. אפשר לעשות דברים שאינם בהכרח עולים כסף (אגב עוד ועוד ועדות וביקורת לא מבטיחים שיפור. הם מבטיחים עוד ועוד נהלים)
אפשר, למשל, לשנות את הגדרת ההצלחה. תובע צריך לחתור לאמת - בניגוד לסנגור שתפקידו להגן על לקוחו. אם "הצלחת" תובע לא היתה הרשעה, אלא בירור יסודי של העובדות המוגשות? ואם הוא לא היה צריך להסתיר ולטשטש חלק מהעובדות שהוא מצא, כדי לא לעזור לצד השני? אם תובע לא היה איש משטרה?
כל אלה דורשים כמובן חשיבה רצינית ומקצועית (שאין לי, כהדיוט בתחום) אבל לא בהכרח עולים כסף.
מרדכי הלפרט (לפני 4 חודשים)
לדריה ראשית, תודה לך על דבריך,

ברור שאפרסם ספר לבד. אבל לצערי לא אוכל לכלול בו את אותם 15 מאמרים שכתבתי, שכן סנג'רו כבר פרסם והעתיק את החלקים החשובים בהם מילה במילה (עם שינוי נוסח רבים ללשון יחיד) לספר שלו. להזכירך, אני פיזיקאי בהכשרתי. אותם 15 מאמרים הם שווי ערך לדרגת מרצה בכיר במשפטים. ובכל זאת, איזה הוצאה לאור תסכים לפרסם את אותם המאמרים שוב? אגב, בעיני, שכפול מאמרים בספר זה פלגיאט עצמי שאסור בפני עצמו. ספר שאכתוב יהיה מקורי שלי ולא מחזור חומר כפי שהוא עשה.

שנית, את יכולה לתקן. את כותבת בביקורת על הספר "ההערכה של סנג׳רו, שמבוססת על מודלים מתימטיים והשוואות לחו״ל..." את יכולה לכתוב ההערכה של הלפרט וסנג׳רו, שמבוססת על מודלים מתימטיים והשוואות לחו״ל.." הדבר נכון שכן כל חישוב מספר האסירים החפים הוא מחקר שלי. אני שומר את הטיוטות בהם העברתי לו את המידע הזה..

דוגמא נוספת היא שאת כותבת "סנג׳רו מקדיש פרק שלם להמלצות, כולן תחת הכותרת ״אימוץ כללי בטיחות״ שמבוססים על סטטיסטיקה". אפשר לכתוב הלפרט וסנג'רו. כל הרעיון לפתח תורת בטיחות למשפט הפלילי הוא שלי. אפילו סנג'רו בספר שלו לא מעז לנכס אותי מרעיון זה.
דריה המזדקנת (לפני 4 חודשים)
ושוב למרדכי: קראתי עכשיו את הלינקים שצירפת. נזכרתי את הראיון של טלי חרותי קראתי עוד כשפורסם, אבל את הפרטים גיליתי רק בבלוג שלך.
זה ממש מצער. חוסר קולגיאליות (עד כדי הפרת זכויות יוצרים) הוא מחלה קשה באקדמיה. לא הייתה לי "ברירה" אלא להפנות/לכתוב ביקורת לספר כי עדיין מדובר בספר חשוב, בוודאי לנוכח תרומתך.אגב, מה שריתק אותי זה שלראשונה הצלחתי להבין הסברים של חישובי הסתברות, וזה לא דבר של מה בכך, כי יש לי באג במוח שמונע ממני להבין הסתברות וסטטיסטיקה.
אם אפשר להציע פתרון מפא"יניקי, אולי תפרסם ספר משלך? אשמח לכתוב גם עליו ביקורת ואייחס לו חשיבות עליונה לא פחות.
דריה המזדקנת (לפני 4 חודשים)
לאלון: אתה לדעתי צודק חלקית, כי במקרה הזה לא כל דבר מיתרגם לכסף. אם נניח היינו אומרים שביצוע שתיים או שלוש בדיקות די.אנ.איי על אותה דגימה מקטין את ההסתברות לטעות בצורה דרמטית, אבל העלות היא אסטרונומית - אז אתה צודק. העניין המרכזי הוא חוסר המודעות. לדוגמה, גם בקרב שופטים, גם בקרב שוטרים יש חוסר מודעות למהימנות הנמוכה של עדות ראייה (איפה היה הפרק האלמותי על עדת הראייה החצי עיוורת - באישה הטובה? באלי מקביל)? טוענים שברמת ההוכחה של היעדר ספק סביר היא הוכחה של 95% (שלא לדבר על איך בדיוק סופרים את האחוזים האלה). אם תייחס לעדות ראייה משקל של 90%, אבל מתברר שבין 50% ל-76% מהרשעות שווא במחקרים שונים התבססו על עדות ראייה על שלל הטיותיה, ברור שתקבל תוצאה לא רצויה. אבל אם שופט יידע מראש לייחס משקל נמוך לעדות ראייה, בוודאי כשמדובר בראיה יחידה או מרכזית - זה יצמצם את הטעויות. מכיוון שניתן לעשות טעות כמעט בעל שלב, וכמעט על ידי כל גורם מהחקירה ועד ההרשעה, מבחינה הסתברותית, הסיכוי שכוווול הטעויות האלה יתרחשו יחד הוא יחסית נמוך. אבל אם מלכתחילה תיקח בעירבון מוגבל את הראיות, ככל שיש יותר ראיות (וכאם זאת בעיה נוספת - המשטרה לא ממש מתאמצת לסגור את כל הפינות), וידוע לנו כבר שההסתברות שבכווולן התרחשה טעות, כך תקטין את הטעויות.
ואז אני חוזרת לנקודה שלך: אם המשטרה לא סוגרת מלכתחילה את כל הפינות, אז אנחנו נמצאים בטריטוריה של סבירות. כמה מעט פעילות חקירה ואיסוף ראיות זה סביר לנוכח א. מה שמונח על הכף, ו-ב. העלות התקציבית. אם מסתפקים בראיה אחת שהיא בעלת מהימנות נמוכה, אז זה משול לאדם שמשתעל, יורק ליחה ודם ובמקום לעשות לו צילום ריאות ישלחו אותו לקנות תרופות נגד הצטננות. זאת רשלנות פושעת. ואנחנו כחברה צריכים להציב את הגבול.
דריה המזדקנת (לפני 4 חודשים)
למרדכי: אתה צודק כמובן. הייתי מודעת בפינה נסתרת במוח שלא צפה לתודעה שמסיבה כלשהי אתה וסנג'רו לא המשכתם את העבודה המשותפת (אם כי לא הכרתי את הפרטים).
אלון דה אלפרט (לפני 4 חודשים)
אכן, אני יכול רק לדמיין. מכעיס מאוד. בהצלחה במאבק.
מרדכי הלפרט (לפני 4 חודשים)
אלון היקר העובדה שישנה כאן ביקורת שלמה על ספר שדנה במחקרי וברעיונותי ושניהלתם כאן דיון שלם והשם שלי לא הוזכר מלמדת הכל. עד שלא תחווה כיצד עבודה מקורית שלך נשדדת ומפורסמת בכל ערוץ טלויזיה אפשרי ובכל ערוץ עיתונאות אפשרי ומיוחסת לאחר, לא תבין מה חוויתי כתוצאה מפרסום הספר הזה.

אני שמח שיש צדק בלונדון ומקווה שהוא גם יגיע לארץ. אני מקווה שגם בארץ לא יאפשרו לשלול קרדיט באופן סיטונאי כל כך מאוקינוס של מחקרים ורעיונות (שכפול החלקים החשובים מ-15 מאמרים שלי) שנכתבו במשך שמונה שנות מחקר
אלון דה אלפרט (לפני 4 חודשים)
the plot thickens
מרדכי הלפרט (לפני 4 חודשים)
האמת מאחורי הספר/ים האחרונים של סנג'רו את האמת מאחורי הספרים האחרונים של סנג'רו ניתן למצוא בבלוג שלי כאן בפוסט שנקרא "יש צדק בלונדון":

http://mordechaihalprt.blogspot.co.il/2016/10/blog-post.html

כמו כן אתם מוזמנים לקרוא את כתבתה של העיתונאית טלי חירותי סובר בעיתון הארץ:

http://www.haaretz.co.il/blogs/taliherutisover/1.4010448

ובקצרה, באוניברסיטת אוקספורד, הספרים שלו לא היו מתפרסמים (והם גם לא פורסמו) כי הוא לא קיבל את רשותי לכך.

נעמי (לפני 4 חודשים)
זה מזכיר מאד את גם את המתודה המדעית:
אם למשל רוצים למצוא אתרים בגנום ("סניפים") שנמצאים באסוציאציה למחלות מבצעים מבחנים סטטיסטיים על כל אחד ממיליארדי האתרים המרכיבים את הגנום. אם רמת המובהקות של המבחנים היא 0.05 מזה אומר שאנו מוכנים לקבל ש5% מהאתרים ימצאו קשורים למחלה אע"פ שהם לא. 5% ממיליארדים זה מספר שלא ניתן לסבול...
יש תיקונים סטטיסטים לא מורכבים שפותחו ע"מ להימנע מהתופעה (המתרחשת בכל פעם שמבצעים כמות עצומה של מבחנים וממילא מתקבלות הרבה תוצאות שגויות). למצוא תיקון להרשעות שווא נשמע פחות קל...
אלון דה אלפרט (לפני 4 חודשים)
אין דבר כזה מאה אחוז הצדקה. ברור שצריך לקיים מערכת בקרה ופיקוח על כל מה שנוגע לכליאה של אנשים, אבל תמיד הכול מתגלגל לשורה התחתונה, כסף.

כמו בכל נושא. כסף קובע כל דבר. למשל, אנחנו רוצים שתהיה לנו וליקרים לנו גישה לכל הטיפולים הכי יקרים, אבל קופות החולים יקרסו אם יממנו טיפולי אם.אר.איי. לכל מי שיש לו חשד למשהו, ולכן קופות החולים "מתקמצנות" ומנחות רופאי משפחה להפנות לבדיקות יקרות רק במקרים "קיצוניים" או לפחות כאלה שנופלים בתחום הסבירות הסטטיסטית, ולוקחים בחשבון שיהיו כך וכך מקרי מוות כתוצאת לוואי. משהו תמיד צריך ליפול מצד אחד - כדי להגיע למאה אחוז (אפילו בקירוב) של וודאות בהרשעות או זיכויים, יש צורך בהפעלת מנגנון בקרה (יקר) שכמובן אסור שיבוא על חשבון העומס שכבר קיים בבתי המשפט וגורם לטעויות או לסחבת או לעינוי דין לאלפי אנשים. זה נורא, ברור. כל מי שנכנס לכלא על לא עוול בכפו (ואני מכיר מישהו כזה באופן אישי) הוא עולם ומלואו. אבל וואלה. באסה.
דריה המזדקנת (לפני 4 חודשים)
מסכימה איתך. קיים נוהל של ערעור על החלטת אשפוז בכפייה, אבל זה דורש שתהיה לך גישה לעו״ד, ובינתיים כל אי-שיתוף פעולה עם צוות ביה״ח המאשפז נזקף לחובתך.
yaelhar (לפני 4 חודשים)
לא קראתי את הספר.
מבחינתי שלילת חירותו של אדם מחייבת 100% הצדקה. טעות במקרה הזה היא בלתי נסבלת.(האמרה אומרת "על טעויות משלמים" במקרה הזה מי שמשלם אינו מי שעשה את הטעות)

אני מניחה שיש קריטריונים לאישפוזים בכפייה. הבעיה היא שהם לאנשי המקצוע בלבד. הבעייה היותר גדולה שאין פיקוח חיצוני מספיק על החלטות מהסוג הזה, שבניגוד למשפט הפלילי אין בהם שופט וסנגור.
דריה המזדקנת (לפני 4 חודשים)
ל-yaelhar אז בעצם, אם אני מבינה נכון, את אפילו מחמירה יותר מסנג׳רו בגישה שלך? כלומר, דווקא בהיעדר בחירה (בשונה מטיסה) בוודאי ובוודאי שאנחנו לא יכולים להרשות לעצמנו טעויות בכאלה סדרי גודל?

לגבי אשפוזים בכפייה - אני כל כך מסכימה איתך. גם מה שקורה בדלתיים סגורות אבל גם הקריטריונים המאוד-מעורפלים להגעה לדלתיים הסגורות האלה. והיעדר ייצוג, ובמקרים מסוימים אכן במצב נפשי שלא מאפשר הגנה אפקטיבית על עצמו, גם כאשר התנאים לאשפוז כפוי בכלל לא מתקיימים. :-(
yaelhar (לפני 4 חודשים)
אוקי - אני חולקת עליך בנושא הזה.
בניגוד לבטיחות טיסה שכל נוסע יכול להחליט האם ישתמש במטוס או לא - הנושא הנדון אינו בשליטת החף מפשע המופלל. אני לא יכולה לומר "בגדר המשגה הסביר" ולהתעלם מהתוצאה ההרסנית של הדבר לגבי אנשים רבים כל כך.

לגבי אשפוז בכפייה - פה הבעייתיות אף עולה. המחליט (בדרך כלל) הוא איש מקצוע אחד, שמאבחן או מקבל את האיבחון שנעשה על ידי בא כוחו ומאשפז בכפייה. הטעות פה - מעבר לשלילת החופש שהיא חמורה מאד בעיני - עולה למאושפז גם בהרס בריאותו הנפשית בעזרת תרופות פסיכיאטריות והתנהגות אליו שלא היינו מקבלים בשום מצב אחר, התנהגות שנעשית תמיד מאחורי דלתיים סגורות, עם מעט מאד בקרה מחוץ למערכת, אם בכלל.
yaelhar (לפני 4 חודשים)
דריה המזדקנת:
סוגיות אתיות לעולם אינן טריוויאליות, לדעתי. אני סבורה שאחוזי ההרשעה הדמיוניים הם סוג של "סטנדרט" שהורגלנו אליו ואנחנו כבר לא שואלים שאלות על זה. זה קורה כאשר מקרה פרטי - כמו זדורוב - מצית את הדמיון. לא קורה לגבי הרוב הדומם.
דריה המזדקנת (לפני 4 חודשים)
נ.ב. ל-yaelhar: זה מזכיר לי שבתיאוריה של הפרוצדורה הפלילית (הכללים שלפיהם מנהלות חקירות ותביעות של נאשמים) מתנהל גם ויכוח מוסרי לגבי היחס שאנחנו מוכנים לקבל: 10 אשמים חופשיים כדי למנוע חף מפשע כלוא? 100? 1000? רק מראה כמה שאפילוהדילמה המוסרית היא לא טריוויאלית.
דריה המזדקנת (לפני 4 חודשים)
לאוקי: המשמעות של בטיחות טיסה היא שיש מטוס שבהתאם למודלים סטטיסטיים ב-5% מהטיסות/מטוסים יתרסקו. כידוע, מטוסים הם אחת מדרכי התחבורה הבטיחותיות ביותר שיש - וזה בדיוק בגלל כללי הבטיחות המחמירים שפועלים שם. כי פס ייצור שמוציא כאלה מטוסים ייפסל. עכשיו, מכיוון שהמידע הסטטיסטי קיים (וזאת הטענה המרכזית של סנג׳רו), התעלמות ממנו היא ממש הפקרות. כי לדעת שבהינתן נסיבות מסוימות הסיכויים שלך להרשעת שווא עולים באופן דרסטי ולהתעלם מזה - זאת בעיה ממש רצינית.
וההשוואה שאת מעלה לאשפוזים בכפייה - זאת ממש שאלה מרתקת בעיניי. אני שמעתי על מקרה אחד של אשפוז כהז ,הנסיבות שלו כל כך הזויות (טיפ טלפוני אנונימי?!) שנראה ששם נדרש בדק בית יותר רציני. מעניין אם נערכים שם איזשהם מחקרים.
דריה המזדקנת (לפני 4 חודשים)
ל- yaelhar: אחוזי ההרשעה המטורפים (אגב, יתכן שהם כבר בירידה) נובעים בראש ובראשונה מזה שרוה ההרשעות הן במסגרת עסקת טיעון. כלומר, ממילא לא מתקבלת הכרעה של שופט בעניין.
אוקי (אורית) (לפני 4 חודשים)
סוגייה רבת משקל נידונה כאן. ולמרות שכל מקרה של נאשם שהואשם וכלוא לשווא ובטעות הוא מקרה מצער לעתים אפילו חמור, האמנם 5% של משגה אינו יכול להיחשב בגדר המאוד סביר בנסיבות ובנתונים של ראיות כאלה ואחרות מוטעות או מפועחות באופן שגוי, הודאות שווא של נאשמים (מסיבות שונות), ועוד ועוד.
ואני לא בטוחה שבטיחות הטיסה (כדוגמה שנתת) אינה נאלצת להתפשר על 5% סיכון כעובדה. גמו גם בתחומים אחרים - אשפוז כפוי פסיכיאטרי בשגיאה של 5% נראה לי הגיוני בנסיבות האבחון (למרות שכל מקרה מצער) ואחראי ולאו דווקא מתפשר. ועוד ועוד..
yaelhar (לפני 4 חודשים)
ביקורת מעניינת מאד על נושא חשוב ביותר.
"חף מפשע עד שתוכח אשמתו"? זה יפה ונאור. אבל הרגשות האנושיים פועלים בדיוק ההפך. אם נחקרת במשטרה סביר שאתה אשם במשהו. הוגש נגדך כתב אישום - הודאות גבוהה (ואחוז ההרשעות שהפרקליטות משיגה במקרים פליליים שובר את עקומת הסבירות) אם בית המשפט מצא אותך אשם (על סמך דעתם של שני הגופים המכובדים שהוזכרו) אין כבר שום ספק.

מבחינתי עדיפים עשרה אשמים חופשיים מחף מפשע אחד שכלוא. זה לא חוכמה: יותר מעשרה אשמים מסתובבים, ויותר מחף מפשע אחד כלוא.
לי יניני (לפני 4 חודשים)
תודה. בקרת יפה. נשמע כספר עיון מעניין. סופש נעים





©2006-2017 לה"ו בחזקת חברת סימניה - המלצות ספרים אישיות בע"מ