ביקורת ספרותית על סודו של הבעל מאת ליאן מוריארטי
ספר טוב

---

לכולנו יש סודות. הסודות שונים זה מזה, אבל הסיבה לשמור סוד היא אחת: לדעתנו – לפעמים בצדק, לפעמים לא - אם יתגלו סודותינו ייגרמו לנו מבוכה, בושה וקלון. אנחנו ממש אוהבים סודות (של אחרים) שנחשפים. אוהבים לקרוא על זה ומשתתפים בחדווה במסורת-הפצת-הסודות-של-אחרים, שהיא נושא חם לשיחה.
מוריארטי כתבה ספר על סודות. חלק מהסודות עליהם היא כותבת התגלו במקרה (ביש) וגרמו לתוצאות קשות. חלק מהסודות האלה התגלו בכוונה תחילה וגרמו לתוצאות קשות. חלק מהסודות רק התחילו להתהוות ויתגלו / או שלא בעתיד. בכל מקרה לפי מוריארטי סודות הם אקדח המופיע במערכה הראשונה ובהכרח יירה במערכה השלישית, ועתיד להרוס את בעליו ומגליו כאחד.


הסיפור עוסק בחיים של מספר נשים וגברים באוסטרליה. מעמד בינוני, גילאי ביניים, הורים לילדים, חיים בעיירה סתמית ליד סידני באוסטרליה. החיים שמוריארטי מתארת הם שיא הבנליות הפרובינציאלית ודומים, כנראה, בכל העולם המערבי: שאיפה להידמות לחיים כפי שהם משתקפים בסרטים וסדרות אמריקאיים. תאור החיים היומיומיים מתפרש על חלק הארי של הסיפור, והוא שגרם - כך נראה - להגדרתו של הסיפור "משעמם".על ידי חלק ממבקריו. מוריארטי מנסה לעמת את הבנלי והשיגרתי עם המזעזע והמדמם, והיתה צריכה, כנראה, לנכש חלק מהתאורים היומיומיים, כדי שהאיזון בין המרתק לשיגרתי ייטה לכיוון הראשון. באחת הביקורות שקראתי על הספר הודגש החלק "הנוצרי" שלו. אני לא חשבתי שהוא "נוצרי" במיוחד. יש בו, אמנם, התייחסות למסורות קתוליות של חג הפסחא אבל הן משמשות להנעת העלילה.
הסיפור עוסק למעשה בנקמה ובענישה. אבן יסוד בתרבות היהודית-נוצרית שלנו היא הנקמה: "עין תחת עין", וגם "פוקד עוון אבות על בנים, על שילשים ועל ריבעים...". התפישה המקובלת גורסת שמשפחות של קורבנות פשע זקוקות שהפושע יתן את הדין על מעשיו. המשפחה האבלה זקוקה "לסגירת מעגל" וגם – שיא השיאים – הם בטוחים שאם הפושע לא בא על עונשו – כאילו מות יקיריהם היה "לשווא". אך האמת העצובה היא שמות הקורבן הוא תמיד לשווא. חייהן של משפחות הקורבנות נהרסים בדרך כלל והבאתו או אי הבאתו של הנאשם לדין אינה משנה הרבה. בני משפחה של קרבן פשע קופאים באבלם ומוסטים באכזריות למסילה צדדית, שם ימתינו בהכנעה לסוף חייהם.


מה עוד?
שם הספר עלוב. עם שם כזה – בשילוב עם תמונת הכריכה הבנלית - ציפיתי לאיזה רומן לעוס לעייפה על זוגיות, נישואים, הקשיים שבשיגרה והאושר הנמצא בתוך הבית... זו הסיבה שלא חשבתי לקרוא את הספר הזה עד להמלצתו של שמוליק כ. (תודה רבה!).
העלילה מעניינת. אמנם יש בו תעלומה אך ומוריארטי פותרת אותה בשלב די מוקדם, כמו אומרת "אל תתעסקו בזוטות. לא ממש חשוב מי הרוצח יותר חשוב איך רעידות המשנה ממשיכות להכות גם שנים אחרי המעשה העיקרי." והיא גם אומרת "אל תחשבו לרגע שתוכלו להתחמק מעונש". וגם "סודות סופם להתגלות" ובנושא הזה אני ממש מקווה שהיא טועה.

» ביקורות נוספות של yaelhar
» ביקורות נוספות על סודו של הבעל