ביקורת ספרותית על סודו של הבעל מאת ליאן מוריארטי
ספר טוב

---

חברים יקרים, הסקירה הנוכחית נכתבה לאחר שקבלתי את הספר ללא כריכה, ואפשר להגיד "כמעט סופי" לפני כריכה ...לדעתי, הכריכה שנבחרה לספר מקסימה...

להלן הסקירה:
אני לא יכולה להתחיל את סקירתי מבלי להתייחס לצבע הכריכה. הספר הנוכחי הגיע אלי בכריכה סגולה, נטול מידע מה צופנים בתוכו המשפטים, שהתחברו לקטעים, ויחדיו לסיפור.
אישית אני אוהבת את הצבע הסגול. יש הטוענים שזו צבע שמיצג רמות רוחניות, פסיכולוגיות, אינטואיציה, שלווה, שקט נפשי ותקווה. אצל הסינים "הסגול" נחשב לצבע שמכיל בו אנרגיות נשיות וזכריות, ולכן הוא נחשב לצבע מאזן. האמטיסט (אבן קריסטל סגולה), משמשת לריפוי והרגעה ומסמלת את הצד הרוחני, יש הטוענים אפילו את העין השלישית.
היות והכריכה נטולת מידע, אזי הסתקרנתי לגבי הסופרת. עד לקריאת הספר הנוכחי לא זכיתי לקרוא ספר מתורגם של ליאן מוריארטי. לי זהו המפגש הראשון שלי עם ספריה. מהרשתות באינטרנט הבינותי, שליאן מוריארטי הינה אוסטרלית שכתבה שישה רומנים, ושהספר הנוכחי מכר מעל 2 מיליון עותקים, ואף מועמד להסרטה. בהחלט עובדות שמבטיחות חווית קריאה מהנה.
הספור פותח את שעריו לעבר הקורא, עם סיפור "פנדורה" מהמיתולוגיה היוונית, שכידוע למרות כל אזהרותיו של בעלה- אפיתמאוס היא כן פתחה את התיבה... ומה קרה אז?
כל הצרות נשפכו מעל גדות התיבה... מגפות, זקנה, אי צדק, כעס, כאבים ומה לא? ומי הציל את המצב? כמובן הבעל אפימתאוס, שמיד סגר את מכסה התיבה, והשאיר בתוכה רק את "התקווה".
משראה שאין תקווה ונותר רק צער ויגון, במחשבה נוספת, החליט אפימתאוס לשחרר את מכסה התיבה, ויחד עם זאת שחרר את "התקווה", כדי להתגבר על כל הצער והאסונות.
מקסים בעיני לפתוח את הספר בסיפור מ"המיתולוגיה היוונית", שמסביר את המקור לביטוי "תיבת פנדורה".
אגב, לסקרנים ואוהבי סיפורי "המיתולוגיה היוונית", בתם של אפימתאוס ופנדורה – פיירה, נישאה לדאוקליון והם אף היו היחידים ששרדו את המבול... אז יש תקווה נכון?
הנובלה מתחילה ביום שני, שימו לב לא נאמר "כי טוב" ביום הזה... באותו יום מוצאת ססיליה בעליית הגג, מעטפה אפורה חתומה בנייר דבק, מכוסה בשכבה דקה של אבק, ומבעד לגרגירי האבק ניתן להבחין בכתב יד מוכר...
מה נכתב על המעטפה המיועדת לססיליה בכתב ידו של בעלה ג'ון פול? "לפתוח אחרי מותי".
מעניין הא? הייתם פותחים את המעטפה הזו?
מכאן מתחילות ההתלבטויות בינה לבין עצמה, ולהתחבטויות הללו הצטרפו גם אותות ושינויים בהתנהגותו של הבעל - ג'ון פול, במיוחד לאחר שססיליה עדכנה אותו על "המעטפה".
אז זהו, בדיוק כאן, זו הנקודה שליאן מוריארטי לוחצת על מתג השאיבה, ושואבת את הקורא לקרביה.
אתם סקרנים לגבי המעטפה נכון? אז שתדעו, שאם ססיליה לא הייתה פותחת את המעטפה...וי...וי...וי...
מי זו ססיליה שדמותה גוזרת לנו את הסרט, לעבר נתיב המוביל ישירות ללב ליבה, של הנובלה הזו?
ססיליה כבת 40 נשואה לג'ון פול + 3 בנות: איזבל הבכורה, אסתר הידענית, ופולי הקטנה. היא אימא במשרה מלאה, יועצת מכירות של כלי טאפרוור במשרה חלקית, ובשפת עמנו "תקתקנית" בקיצור Wonder Woman.
ג'ון פול מתואר כגבר אטרקטיבי, ובניגוד לססיליה המסודרת הוא מפוזר, וידידו הטוב של "מר בלגן". ג'ון פול מאבד מפתחות, שוכח מחשב נייד במונית וכמו שסיסליה מטיבה לתאר עמוד 28: "החפצים שלו פשוט נשרו ממנו". (מזל שאני לא נשואה לו כי אחרת כל היום היינו מתקוטטים ).
לאחר ההכרות של הקורא עם ססיליה "המתוקתקת והמתקתקת", מצטרפים שני "סיפורי משפחה" כשהדמויות הראשיות הן:
טס נשואה לוויל ולשניהם את ליאם בן השש. לאחר התגלית על בעלה ובת דודתה-פליסיטי המאוהבים, טס עוזבת את הבית במלבורן. היא מחליטה לחזור לבית אימה – לוסי שבסידני, ושם היא גם פוגשת דמות מעברה.
רייצ'ל בת שבעים, חיה ונושמת את הזיכרונות על ביתה ג'יני, שנרצחה בהיותה בת 17, בעוד הרוצח מסתובב לו חופשי. רייצ'ל עדיין עובדת כמנהלת בית ספר וג'קוב הנכד, מפיח בה מעט תקווה ואת הטעם הטוב של החיים.
ליאן מוריארטי, מטיבה לקלוע את שלושת הדמויות הראשיות לצמה אחת. בתחילה נראה שאין קשר בין הדמויות ומשפחותיהם, והחיבור ביניהם מתחיל בערך סביב עמוד 80.
לדעתי הבלעדית: עמוד 80 קצת רחוק מהעמוד הראשון, וכדי למנוע נטישה של "הקוראים הפחות סבלנים", אני חושבת, שהיה ניתן להתחיל ב"צימוד" מעט מוקדם יותר, אך שוב זו רק דעתי האישית בלבד.
הקריאה קולחת ומרגשת. הפרקים קצרים כמו שאני אוהבת. יש לא מעט סצנות אוירה של החיים באוסטרליה, חיי היום יום, בתי הספר, הקהילה הקתולית, מנהגי המקום, יש גם ריח של עוגות ופשטידות נאפות, בדיוק מו שאני אוהבת ועוד.
אהבתי את הספר ואת צורת הכתיבה המיוחדת. הסיפור מתחיל ביום שני ומסתיים בים שבת של חג הפסחא. מחולק לימים ולכל יום הוקדשו מספר פרקים. בין פרק לפרק מוזכרת נפילת חומת ברלין והתאריך 6.4.1984 מלווה את הספר ויש לכך סיבה...
נפילת חומת ברלין ב-9.11.1989 סימנה בעולם את נפילתו של המשטר הקומוניסטי בגרמניה המזרחית, ואיחודה מחדש של גרמניה המזרחית לגרמניה המערבית, הדמוקרטית והקפיטליסטית. האם זו מטאפורה לסיפור שלנו?
אני מרשה לעצמי לצטט קטע מסוף הספר שלדעתי הוא עוצמתי וסוגר מעגל.
עמוד 413: "איש מאתנו אינו יודע מה הם הנתיבים האפשריים שיכולנו לבחור בהם, ושאולי היה עלינו לבחור בהם. אולי זה רק לטובה. יש סודות שאמורים להישאר כאלה לנצח. תשאלו את פנדורה."
כמה נכון... ועל זה אני אוסיף: "מרבה ידע מרבה מכאוב"... מה היה קורה אם לא הייתה נפתחת המעטפה?
ספר מרתק עשוי כמרקחת שמורכבת מ: אהבה, בגידה, קנאה, שנאה, מערכות יחסים ועוד.
סוף ... רוצים לדעת? תקראו!
אני רק מוכנה לרמוז לכם במשפטו המפורסם של צ'ארלס דיקנס:
"עובדה נפלאה שיש לחשוב עליה: כל אדם מהווה סוד עמוק ומסתורין לזולתו"
ממליצה בחום.
מובטחת לכם חוויה מהנה ומשובחת. אני אהבתי!
הספר מתוכנן להופיע בחנויות במהלך חודש פברואר 2015. (אני קבלתי אותו כטיוטא לביקורת).
לי יניני

» ביקורות נוספות של לי יניני
» ביקורות נוספות על סודו של הבעל