ביקורת ספרותית על שוקולד - טרילוגיה: שוקולד #1 מאת ג'ואן האריס
ספר בסדר

---

נסיבות אחרות אולי היו מסייעות לי ליהנות יותר מהספר הזה: אם הייתי צעירה יותר בכמה שנים טובות, הייתי אולי חושבת שהוא נחמד; אם לא הייתי מודעת לעובדה שהעיבוד על המסך היה מוצלח עשרות מונים מהיצירה עליה הוא מבוסס – הייתי סלחנית יותר.
"שוקולד" הוא ספר עם המון פוטנציאל, ואף טיפה שלו לא ממומשת. הכתיבה יפה, הרעיון נחמד, ורואים שהיה אפשר לעשות משהו טוב (ואפילו נפלא) עם הדמויות האלה – אבל היעדר כישרון ספרותי קצץ את הכנפיים לכל אלה.
הספר הזה כתוב קצת דומה לקיצורי-קלאסיקות-לילדים-עצלניים שנתנו לנו לקרוא בילדות ושפספסו את כל הפואנטה של הקלאסיקה. ברור בצורה דיכוטומית לחלוטין איזו דמות אמורה לעורר חיבה ואיזו דמות אמורה לעצבן – אבל אף אחת מהן לא באמת מצליחה לעשות את זה. העלילה כל כך דלה עד שהיא לא מחוללת כלום בלב הקורא, ומתקדמת מהר כרונולוגית אבל לא פורטת על שום מיתר במרוצתה. כל דמות היא בעצם רק טיוטה, אוסף של קווים בולטים וגסים, ערימה של פאנץ' ליינים ברורים ומובהקים מדי, עד שאי אפשר ליהנות ממנה. פשוט חסרים הרגעים שבהם מחכים לניצוץ שיבליח – הניצוץ שם כל הזמן, והוא שקוף מדי. אפשר לומר שהאריס מאביסה אותנו בכפית בתיאור תכונות אופי והבעות פנים ודיאלוגים פשטניים כדי לוודא שהדעות שלנו על הדמויות מתגבשות כפי שהתכוונה, ומוותרת לחלוטין על כוחה העצום של שזירת רמזים. התוצאה תפלה ומשעממת.
בנוסף לכך, הדמויות הטובות מודעות עד כאב לעובדה שהן הדמויות הטובות, וזה גורם להן להיות זחוחות ולגלגניות חצי מהזמן. יכול להיות שזה נעשה בכוונה ויכול להיות שיכול היה להניב תוצאה מתוחכמת. אבל זה לא הניב. רק הפך את הספר לעוד יותר דיכוטומי, פשטני ומשמים.

בעיה גדולה שהכאיבה לי בעינם ובראש לאורך כל הקריאה – ואני מופתעת שאף אחד לא העלה כאן: יש ספרים שכתובים בזמן עבר. יש ספרים שכתובים בזמן הווה. שתי האפשרויות הן אחלה לגמרי. אבל ג'ואן האריס פשוט לא יודעת להחליט באיזו מהן היא בוחרת. ממשפט למשפט היא קופצת מזמן עבר להווה וחוזר חלילה, לאורך כל הספר! אני המומה שדבר כזה עבר עריכה בכלל. אני באופן אישי השתגעתי מזה.

אבל אני אתן שלושה כוכבים ולא פחות, בשביל כמה דברים: הפוטנציאל של העלילה (ראיתי שכבר אפשר לעשות משהו מוצלח איתה, לפחות על המסך), הפוטנציאל של הכתיבה (אם מתעלמים מהקפיצות מטריפות הדעת בין עבר להווה, האריס בהחלט יודעת לתאר), וייתכן ששווה לצלוח את הספר הזה כדי להגיע לספר הבא בסדרה ("נעלי סוכרייה", שהומלץ לי בחום ובלהט רב). רק התחלתי איתו, אבל אני כבר רואה שמדובר בליגה אחרת, כאילו סופרת אחרת כתבה אותו.

» ביקורות נוספות של אאורה
» ביקורות נוספות על שוקולד - טרילוגיה: שוקולד #1